Skip to content

אמש במחול: נקודת המבט היהודית על הפסיון של מתיאוס מאת באך ביצירה של להקת קמע

עם כוריאוגרפיה מצוינת של תמיר גינץ, הציגו אמש 16 רקדני הלהקה, מחול טהור המשלב בין המחול המודרני הקלאסי לעכשווי. בפרשנות החדשנית של יצירתו של יוהנס סבסטיאן באך, היצירה "מתאו פסיון 2727" מציגה חיפוש אחר גאולה בעתיד בקטעי ריקוד מהודקים ומקצועיים, מרגשים ועוצמתיים

אמש במחול: נקודת המבט היהודית על הפסיון של מתיאוס מאת באך ביצירה של להקת קמע

עם כוריאוגרפיה מצוינת של תמיר גינץ, הציגו אמש 16 רקדני הלהקה, מחול טהור המשלב בין המחול המודרני הקלאסי לעכשווי. בפרשנות החדשנית של יצירתו של יוהנס סבסטיאן באך, היצירה "מתאו פסיון 2727" מציגה חיפוש אחר גאולה בעתיד בקטעי ריקוד מהודקים ומקצועיים, מרגשים ועוצמתיים

תמיר גינץ מספר את הפסיון של מתאוס שלו מהסוף – מסוף העולם. גינץ הוא בנם של ניצולי שואה, וביצירתו זו הוא רוצה ליצור גשר בין הדתות. לצופה הנוצרי יכולה להיות קצת מורכבת גישתו של כוריאוגרף יהודי לנושא הנוצרי הקדום (היצירה מועלית ברחבי העולם בהצלחה רבה), אך דרך השימוש באלמנטים מהזיכרון הוויזואלי, המורכב משורשים נוצריים-מקראיים אותם הוא מביא כבסיס לפרשנות החדשנית שלו, הגישור הופך לברור יותר. גינץ מסביר כי "ביצירה זו , אני כוריאוגרף יהודי בן לניצולי שואה, בונה ביצירתו, גשר בין עמים ובין דתות בעולם שבו כל אחד הוא ישו, וישו חוזר להיות רק אחד מהעם".

המחול נפתח עם גופה עטופה בבד לבן המונחת בודדה במרכז הבמה. בצידי האולם, עומדים הרקדנים לבושים בשחור, נעולים במבט רובוטי קר. הם מדליקים נרות שבידיהם, איתם הם עולים לאט לבמה. הקצב האיטי מתנהל על פי הריתמוס של היצירה של באך המושמעת במקביל. על הבמה המשולה למקדש, הם חולצים את נעליהם ונותרים יחפים. מכאן מתחיל המסע לאחור בזמן.

עיצוב החלל המינימליסטי מורכב מרקע גאומטרי המשנה את צורתו ומגוף תאורה המורכב מכמה קנים המשנים את צבעם ויוצרים קומפוזיציה עוצמתית בעת תנועת הרקדנים. עיצוב התלבושות האחיד, מייצר עבודה קבוצתית מדויקת הנעה על הרקע הבהיר כמשיחות מכחול.

צילום: כפיר בולטין

הכוריאוגרפיה מופשטת מאוד, היא מתאפיינת בצורניות. יחד עם זאת, משתלבים בה גם אלמנטים אחרים, כמו אלמנטים פולקלוריסטים או דתיים, כמו תנועות של תוכחה, כאשר כולם עומדים על הבמה ומוחאים כפיים על הראש, רגליים רועדות, ידיים רועדות לפתע, או תנועות קופצניות של פלג הגוף העליון פנימה. הרקדנים יוצרים קבוצות שבהן מתעוררת תנועה, כך שהתנועה תמיד מועברת למקום אחר, מקבוצה אחת לאחרת.

סצינות אייקוניות אחרות מופיעות לרגע, כ"פריים לצילום", כמו הסעודה האחרונה, האהבה של מריה לישו, בגידת יהודה איש קריות, הצליבה של ישו. ישו העירום, הפותח את היצירה, חוזר להתערטל גם בסצנת הסיום. מעגל החיים נפתח, נסגר, אך למעשה הוא נצחי.

כוריאוגרפיה: תמיר גינץ
מוזיקה St. Matheus Passion , יוהאן סבסטיאן באך
מנהל מוזיקלי: וורנר אדרהרט
בביצוע:
Choir: Kantorei Barmen-Gemarke / Conductor: Wolfgang Kläsener / Wuppertal
Orchestra: l’arte del mondo / Conductor: Werner Ehrhardt / Leverkusen
תלבושות: לימור דרור
תפאורה ובמה: אדם קלר
עיצוב תאורה ופיסול תאורה: ירון אבולעפיה
הבלט הופק על ידי חברת התרופות ""Bayer"" – גרמניה 2017.

קרדיט צילום תמונה ראשית Yossi Zwecker

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תמיר גינץ מספר את הפסיון של מתאוס שלו מהסוף – מסוף העולם. גינץ הוא בנם של ניצולי שואה, וביצירתו זו הוא רוצה ליצור גשר בין הדתות. לצופה הנוצרי יכולה להיות קצת מורכבת גישתו של כוריאוגרף יהודי לנושא הנוצרי הקדום (היצירה מועלית ברחבי העולם בהצלחה רבה), אך דרך השימוש באלמנטים מהזיכרון הוויזואלי, המורכב משורשים נוצריים-מקראיים אותם הוא מביא כבסיס לפרשנות החדשנית שלו, הגישור הופך לברור יותר. גינץ מסביר כי "ביצירה זו , אני כוריאוגרף יהודי בן לניצולי שואה, בונה ביצירתו, גשר בין עמים ובין דתות בעולם שבו כל אחד הוא ישו, וישו חוזר להיות רק אחד מהעם".

המחול נפתח עם גופה עטופה בבד לבן המונחת בודדה במרכז הבמה. בצידי האולם, עומדים הרקדנים לבושים בשחור, נעולים במבט רובוטי קר. הם מדליקים נרות שבידיהם, איתם הם עולים לאט לבמה. הקצב האיטי מתנהל על פי הריתמוס של היצירה של באך המושמעת במקביל. על הבמה המשולה למקדש, הם חולצים את נעליהם ונותרים יחפים. מכאן מתחיל המסע לאחור בזמן.

עיצוב החלל המינימליסטי מורכב מרקע גאומטרי המשנה את צורתו ומגוף תאורה המורכב מכמה קנים המשנים את צבעם ויוצרים קומפוזיציה עוצמתית בעת תנועת הרקדנים. עיצוב התלבושות האחיד, מייצר עבודה קבוצתית מדויקת הנעה על הרקע הבהיר כמשיחות מכחול.

צילום: כפיר בולטין

הכוריאוגרפיה מופשטת מאוד, היא מתאפיינת בצורניות. יחד עם זאת, משתלבים בה גם אלמנטים אחרים, כמו אלמנטים פולקלוריסטים או דתיים, כמו תנועות של תוכחה, כאשר כולם עומדים על הבמה ומוחאים כפיים על הראש, רגליים רועדות, ידיים רועדות לפתע, או תנועות קופצניות של פלג הגוף העליון פנימה. הרקדנים יוצרים קבוצות שבהן מתעוררת תנועה, כך שהתנועה תמיד מועברת למקום אחר, מקבוצה אחת לאחרת.

סצינות אייקוניות אחרות מופיעות לרגע, כ"פריים לצילום", כמו הסעודה האחרונה, האהבה של מריה לישו, בגידת יהודה איש קריות, הצליבה של ישו. ישו העירום, הפותח את היצירה, חוזר להתערטל גם בסצנת הסיום. מעגל החיים נפתח, נסגר, אך למעשה הוא נצחי.

כוריאוגרפיה: תמיר גינץ
מוזיקה St. Matheus Passion , יוהאן סבסטיאן באך
מנהל מוזיקלי: וורנר אדרהרט
בביצוע:
Choir: Kantorei Barmen-Gemarke / Conductor: Wolfgang Kläsener / Wuppertal
Orchestra: l’arte del mondo / Conductor: Werner Ehrhardt / Leverkusen
תלבושות: לימור דרור
תפאורה ובמה: אדם קלר
עיצוב תאורה ופיסול תאורה: ירון אבולעפיה
הבלט הופק על ידי חברת התרופות ""Bayer"" – גרמניה 2017.

קרדיט צילום תמונה ראשית Yossi Zwecker

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן