רעייה מסורתית הנמצאת בלב שגרת חייהן של קהילות הרועים הינה חלק מתרבות עתיקה ומרתקת הנמצאת בסכנת כליה. הרועים הסתמכו על מעינות ובורות לאגירת מים המפוזרים בשטחי המרעה. בסוף האביב ובקיץ לא ניתן לצאת למרעה ממושך למרחקים ארוכים כדי להגיע לשטחי מרעה מזינים מן הסיבה הפשוטה, הכבשים צריכות לשתות מים במסען למרעה המזין. לכן, נהגו הרועים מזה אלפי שנים לחפור בורות מים בשטח והרועה הביא את העדר הצמא לבור המים, ולאחר שהשקה אותו, יכול היה להמשיך במרעה.
הבור חפור לרוב במורד גבעה או ואדי קטן ותעלות חצובות בסלע או כאלה הנחפרות מדי כמה שנים לצד סכירה בגדרות אבן נמוכות ועפר מנקזות את מי הגשם לבור כמו משפך. השימוש בשיטות עתיקות אלה מחובר לטבע חיבור הדוק, על אחת כמה וכמה נוכח הדיון הער על הצלת הכדור, ויש מה ללמוד ממנו, כיצד ניתן להשתלב בסביבה מבלי להשתלט עליה באופן בלתי הפיך. לחיבור זה יש מחיר ובורות מעין אלה זקוקים לתחזוקה שוטפת, ניקוי ממשקע, אבנים, העמקת וסכירת התעלות. מאז הסכמי אוסלו, הצבא לא מאפשר לקהילות הרועים לשפץ את הבורות בתואנות שונות (כמו נזקים לחפירות ארכיאולוגיות). לדברי פעילים המחוברים לשטח ולתושביו הטבעיים, בשנים האחרונות, הצבא הרס או סתם אחוז ניכר מבורות המים באזור.

ביום ששי האחרון יצאו כמה עשרות מתנדבות ופעילי שלום מקואליציית הבקעה לסמרה, ח'לאת מכחול ואל חדידייה שבצפון בקעת הירדן כמה קילומטרים מזרחית לשכם, לסייע לקהילות להיערך לעונת הגשמים להכין ולהכשיר את התעלות המנקזות מים לבורות אגירה. נוכחות הפעילות והפעילים מהווה ערבות הדדית ושותפות עם קהילות הסובלות ממניעת גישה ומרעה, ואלימות מצד הצבא ומתנחלים בשגרה, ומסייעת במיוחד נוכח מגבלות נרחבות בהכנת הבורות באמצעים הנדסיים ממוכנים. מפגש זה מהווה גם הזדמנות לפעילים לייצר מפגש חברתי ואומנותי עם המקומיים ולהציג להם את הפרשנות האומנותית שלהם ל"צב הריסה", "התנהגות דרקונית" ו"חוסר איזון" ביצירות מעץ מעשה ידיו של אחד מהפעילים שהשתלבו להם בעדר הצאן הסקרן.

צילום: שי קנדלר

בדומה לליווי במרעה, בניסיון להגן על רועים מהתנכלויות המתנחלים, שלעתים פועלים בעצמם ולרוב מפעילים הצבא והמשטרה שיעשו את העבודה וימנעו המרעה. ולראיה, במהלך שהייתנו עם המתנדבים באזור הגיע סיור צבאי, ענייני יש לציין, ״לדרוש בשלומנו״. מיד לאחר הצבא הופיעו  אדוני הארץ באחת מכונית ממנה וממנה גידופים וקללות ואחר כך שלשה מתנחלים האחד חמוש בנשק אוטומטי, צה"לי מן הסתם, מולם עמדו הפעילים נחושים כשמצלמות סלולר בידם וקליקים של DSLR, שיחה קרירה ונפרדו דרכינו, כך הפעם.