הפגנה יוצאת דופן נערכה ביום חמישי שעבר (18.11.2021) בכיכר רבין בתל אביב. קשישים נכים ובני משפחותיהם מחו על התרבות מקרי העוקץ והנטישות, המבוצעים על ידי עובדים זרים בענף הסיעוד.

"אמא שלי, שהיתה מנהלת בית ספר, היא עכשיו חולת אלצהיימר. כשהמטפלת שלה נטשה היא לא הפסיקה לבכות", אומרת מובילת המאבק, עו"ס עינת קולמן. "מטפלת שהתאגיד הביא מגאורגיה, בעזרת היתר ההעסקה של אמי, נטשה אותה ללא הודעה מוקדמת, וללא מתן זמן התארגנות לחיפוש מטפלת אחרת.

"אחי ואני נאלצנו לעזוב הכל, ולטפל באמא מסביב לשעון. לא רק שנאלצנו להתמודד עם נטישת המטפלת, נאלצנו להתמודד עם חוסר היכולת להביא לאמא עובדת זרה אחרת מחו"ל, מכיוון שהמדינה מאפשרת לעובדת הזרה לתפוס את היתר העבודה של אמי ל-90 יום. בזמן שאמי סובלת, העובדת שנטשה, יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. אמי צריכה לחכות 90 יום עד שהיא תוכל לקבל עובד זר, או לחכות שהעובדת הנוטשת תחליט לשחרר לאמא את היתר ההעסקה. למעשה, אנחנו תלויים ברצונו הטוב של העובד הזר. איפה נשמע כדבר הזה?!"

לפני כחודשיים החליטה עו"ס קולמן להרים את דגל המאבק בתופעה הקשה גם לאור המקרה של אמה, וגם לנוכח עשרות מקרים אחרים שנתקלה בהם: התעללויות קשות בקשישים ובנכים, נטישות של עובדים זרים, וחוסר אונים מול המערכות הציבוריות, האמורות להגן דווקא על חסרי הישע.

קולמן היא עובדת סוציאלית, המלווה משפחות עם חולים סיעודיים, מתמחה בגיל הזהב, ויו"ר ישראליסט – מפלגת "זכויותינו בקולנו" להגנה על זכויות הקשישים והנכים.  ארגוני הנכים התגייסו אף הם למאבק משותף, וכך השתתפו בהפגנה אלכס פרידמן, יו"ר ארגון "נכה לא חצי בן אדם", יהודה דורון, יו"ר נכה ארגון חולי הפוליו, שמחה בניטה, יו"ר עמותת "מזור – נכים למען נכים", רותם שחבר, בת שכולה, המייצגת את פורום "לביאות ואריות מתמודדי סרטן ריאה", איתן בנימין מהשדולה הישראלית לקשישים, אבי סלומה, יו"ר ארגון נכי שיתוק מוחין, וכן פעילים חברתיים רבים כמו רמי סלהוב, שנרתמו לעזרה.

"פגשתי אישה נכה, מקסימה, שהעובדת הזרה שלה מקללת אותה, זורקת אותה על המיטה, ומכה אותה. אבל בגלל שיש מצוקה כה קשה בהשגת עובדים זרים, היא סובלת כדי לקבל את מעט העזרה שהיא זקוקה לה", מספרת קולמן. "במקרה אחר, חולה מונשם נפטר כי המטפלת שלו נטשה אותו במהלך הלילה".

"המצב בלתי נסבל", אומרת קולמן. "העובדים הזרים היום מראיינים אותך. הם מעדיפים שהמטופל יהיה לבד, ללא בני משפחה שיפריעו להם. הם לא אוהבים חולי אלצהיימר, ואם אלצהיימר, אז שהמטופל יהיה בכיסא גלגלים, כדי שלא יפריע להם"

אין זה סוד שבמדינת ישראל חסרים עובדים זרים, ותקופת הקורונה רק הגבירה את מצוקת החולים הסיעודיים. על פי ההערכות, חסרים במשק כ-20,00 עובדים זרים.

קשישים ובני משפחותיהם, ונכים קשים מתדפקים על דלתות התאגידים והמתווכים השונים כדי להשיג עובדים זרים.

למרבה הצער יש רבים מקרב העובדים הזרים, המנסים לנצל את המצוקה. חלקם מגיעים לארץ רק כדי לקבל את אישור העבודה, ולנטוש את המטופלים כדי לשהות בישראל ולהתפרנס מעבודות אחרות, או לקבל מטופלים אחרים, קלים יותר.

קולמן מספרת על עובדת סיעודית שנטשה את המטופלת שלה ומתפרנסת היום ממכירת מוצרי קוסמטיקה שהיא מייבאת. "למרות שהוגשה תלונה במשטרה נגד אותה עובדת, אין אכיפה, והיא בשלה. רשות ההגירה אף לא מחפשת אותה".

"המצב בלתי נסבל", אומרת קולמן. "העובדים הזרים היום מראיינים אותך. הם מעדיפים שהמטופל יהיה לבד, ללא בני משפחה שיפריעו להם. הם לא אוהבים חולי אלצהיימר, ואם אלצהיימר, אז שהמטופל יהיה בכיסא גלגלים, כדי שלא יפריע להם.

"בתאגיד אמרו לי: 'נביא לך עובד זר כי העובדות בארץ לא רציניות'. וכך דיברתי עם העובדת הזרה כשעוד היתה בחו"ל. היא אמרה שהיא מוכנה לעשות הכל. זמן קצר לאחר בואה גיליתי שהיא באה רק לשדרג הכנסה. תוך ימים ספורים החלה לטעון שאמי צריכה מטפלת דוברת עברית, וכל יום החלה למצוא סיבות למה היא לא צריכה להישאר. ולבסוף היא עזבה. התאגיד, לצערי, תומך בה ולא באמי".

לדברי קולמן לא רק שהמדינה לא עושה דבר כדי להקל על מצוקת הקשישים והנכים, היא אף מקשה עליהם.

"במשרד הכלכלה יש יחידה מיוחדת, המייצגת את העובדים הזרים", אומרת קולמן. "כשהעובד נוטש, היחידה תובעת את הקשיש כדי שישלם פנסיה וזכויות לעובד הנוטש. יש משפחות שלא רוצות לשלם לעובד הזר תשלום, לאחר שנטש את הקשיש, אבל המדינה לא מאפשרת את זה ותובעת את הקשיש. המצב הזה לא ייתכן!"

קולמן טוענת שעל המדינה לפתור באופן מיידי את מצוקת המחסור והנטישה של המטפלים הזרים: "אם עובד נטש, עליו לחזור מיד למדינה שלו. לא ייתכן שמטפל ינטוש אדם חסר אונים בלי לתת זמן התארגנות למשפחה. המדינה צריכה להגן קודם כל על חסרי הישע!"

"לא יתכן  שקשיש  מונשם ימות כי עובד זר ינטוש אותו באמצע הלילה. זה פלילי וזה ניסיון לרצח", אומרת קולמן. "לא ייתכן שנכה יחשוב פעמיים אם לבקש עזרה לשירותים או עזרה בלילה, כי הוא מפחד שהמטפל ינטוש אותו. לא ייתכן שילד אוטיסט, שהתרגל לעובד זר יבכה כי העובד הזר נטש אותו אחרי חודש וחצי. לא ייתכן שהמטפלים הזרים יאיימו עלינו שיעזבו אם לא ניתן להם לצאת לשלוש שעות ביום. מי רוצה לחיות כך?!"

קולמן: "שרת הכלכלה, איך ייתכן שאת מאפשרת להטריד ניצולי שואה ואנשים סיעודיים?!"

– מה בעצם אתם דורשים מהממשלה על מנת לפתור את המצוקה?

קולמן: "אנו דורשים שכל עובד זר שיגיע לארץ לטפל באדם עם מוגבלות, קשיש סיעודי, אלצהיימר וכ״ו, יהיה מחוייב בשנת עבודה רצופה אצל המעסיק המייבא. במידה והעובד הזר יהיה מעוניין לעזוב לפני תום השנה הראשונה, העובד הזר יחזור לארצו ולא יהיה זכאי לעבוד אצל מטופל אחר.

"בנוסף, על העובד הזר תהיה חובה לתת חודש הודעה מוקדמת לפני סיום עבודתו, או בתום השנה הראשונה – המוקדם מבין השניים. במידה ולא יקיים זאת, יישא בקנס של 1,500 דולר.

"בנוסף ברצוננו לדרבן ולחזק את  מוטיבציית העובדים הזרים הסיעודיים, אשר עושים את עבודתם נאמנה – שלצערי כיום הם המיעוט. במידה ויש להם המלצות חמות ממעסיקיהם והם לא נטשו את מטופליהם, אז כעבור חמש שנים ושלושה חודשים של עבודה, הם יהיו זכאים לעבוד באופן חוקי חמש שנות עבודה נוספות. אך גם במהלך השנים הנוספות הם יהיו מחויבים לרצינות ולהמלצות מעסיקיהם".

במהלך נאומה בהפגנה פנתה קולמן בדבריה לשרת הכלכלה והתעשייה, אורנה ברביבאי, שבמשרדה פועלת היחידה המיוחדת לעובדים זרים סיעודיים. "לפני שבועיים ספרה לי אלה, ניצולת שואה, שהעובדת הזרה נטשה אותה, ומתקשרים אליה מהיחידה המיוחדת לעובדים זרים סיעודיים שוב ושוב כדי לתבוע אותה.

"שרת הכלכלה, איך ייתכן שאת מאפשרת להטריד ניצולי שואה ואנשים סיעודיים?! התבלבלת מי משלם את המיסים, שבעזרתם משרד הכלכלה פועל? זה נראה לך הגיוני שחסרי הישע מממנים את התביעות של המטפלים הזרים?!"

כמו כן קראה קולמן למאיר כהן, שר העבודה והרווחה, בקריאה להגדיל את קצבת הזקנה והנכות. "הקצבאות הללו זעומות. גמלת הסיעוד והשר"מ מכסות רק חלק קטן מהתשלום לעובד הזר", אומרת קולמן.  "שכר העובד הזר עלה בשנה וחצי אחרונה בכ-2,000 שקלים. עלות אחזקת עובד זר היא מעל 11,000 שקלים בחודש. האם עובד זר הפך להיות אמצעי עזר רק לעשירים בלבד?!"

לדבריה יש לקבוע תשלום שכר אחיד  לכל העובדים הזרים הסיעודיים.

קולמן קראה לשרת הפנים, איילת שקד, לעצור את מגפת עוקץ אשרת העבודה, שבה עובד זר מגיע לארץ בזכות היתר העסקה כביכול כדי לטפל בסיעודי, אך בפועל נוטש אותו כעבור מספר ימים כדי לשדרג את תנאי העסקתו.

בנוסף ביקרה קולמן את משרד הפנים, המאפשר לעובדים זרים את הפריבילגיה לתפוס במשך 90 יום את היתר ההעסקה של המטופל הסיעודי אותו נטשו, בעוד שלמטופל הסיעודי אין אפשרות בתקופה זו להביא עובד זר מחו"ל.

"המצב החולני האבסורדי בו אנו, בני המשפחה המטפלים, נמצאים בחיפוש תמידי של עובדים זרים לפני שינטשו אותנו, חייב להיפסק", אומרת קולמן. "מצב בו העובד הזר מחפש לשדרג את עצמו כלכלית הוא לא הגיוני! בתחילת מגיפת הקורונה ככל כך פחדתם שקשישים ימותו, למה כשהם מתים מנטישה אתם לא מודאגים?!"