כשמפיקים סרטי המשך, במיוחד כאלו שיצאו כמעט שני עשורים אחרי סרטי המקור, יהיה קשה לאזן את התחושה והחזות של היצירה המקורית, ובמקביל להביא אותה אל ימינו. בשנת 2021, מה יש ל-"מטריקס: התחייה" (הפרק הרביעי בסדרת "המטריקס" והראשון בבימויה של רק אחת מהאחיות וצ'אוסקי) לחדש? על כס הבימוי, חוזרת רק האחות לנה וצ'אוסקי ומתסריט שנכתב על ידי דיוויד מיטשל ו-אלכסנדר המון, "מטריקס: התחייה" מספר סיפור חדש – אך מוכר, כזה ששואל לאן באמת שייכים הגיבורים בעולם הזה. למרות שהסרט נוסטלגי ובונה על קהל שזוכר היטב את הסרטים הקודמים, "מטריקס: התחייה" מנסה להתגבר על קשיי העבר ולהתקדם עם עלילה מקורית.

שני עשורים לאחר אירועי "המטריקס" משנת 1999 וסרטי ההמשך משנת 2003: "מטריקס רילודד" ו-"מטריקס רבולושנס", תומס אנדרסון (קיאנו ריבס) עובד בחברה שמעצבת משחקי וידאו. המשחק הפופולרי ביותר שלהם הוא, כמובן, 'המטריקס'. בזמן שהוא מנסה להתמקד בעבודתו, הוא יוצא לפגוש את הפסיכולוג שלו (ניל פטריק האריס), מוחו מטשטש את קווי המציאות ותומס לא יכול להשתחרר מהתחושה שמשהו לא בסדר. הכל משתנה כאשר אישה, באגס (ג'סיקה הנוויק), והצוות שלה מנסים לחלץ את תומאס (ששמו האמיתי הוא ניאו) ממה שהוא מאמין שהם חייו, עד שהוא מגלה את הסיבה שבגללה הוא ו-טריניטי (קארי-אן מוס) חוזרים, למצב יותר מרושע ממה שהיה בעבר.

כמו במקרים של כל סרט בסדרת 'המטריקס', גם ב-"מטריקס: התחייה" יש הרבה אירועים, אבל נראה שהוא משגשג בכאוס כללי של תוכן, מבלי לאבד אחיזתו בקו העלילתי. האקספוזיציה כבדה וארוכה, ויש הסברים מסוימים שהצופים יצטרכו לראות שוב בצפייה נוספת או לבחור ללכת עם הזרם. לשם כך, סצינות ההסבר שמגיעות במחצית הסרט, אכן מאטות את הסיפור. הסרט מאבד קיטור ומתפתל קצת לפני שהוא מתגבר שוב לסיום מרתק. "מטריקס: התחייה" צולל למנה כבדה של נוסטלגיה, שלפי מורפיוס (יחיא עבדול-מאטין השני), מקל על החרדה. במקרים מסוימים, הסרט מתמקד יותר מדי בעבר, כך שלעתים קרובות נאבק לראות את העתיד דרך ההצלחות הגדולות של הסרטים הקודמים. האקשן גם מוכר ומרוחק מהסרט הראשון, אשר הביא משהו חדש לגמרי לז'אנר הפעולה. בעוד ש-"מטריקס: התחייה"  לעולם לא יעלה לרמה של קודמיו מבחינה תוכנית, גם קטעי הפעולה הם בינוניים בצורה אגרסיבית עבור סרט כה מושקע.

יחד עם זאת, סרט ההמשך הוא מרגש ומהנה כשהוא שובר את הקיר הרביעי – ויוצא לכיוון קהל הצופים. יש הרבה הערות ובדיחות שמודעות לעצמן ומתייחסות לעצמן, ונועדו לעורר כמה צחוקים. באופן מכריע, פרשנות המטא של הסרט מצחיקה, כל זאת בזמן שניאו יושב בעיצומו של כל זה וחושב על כל דבר בחייו עד לנקודה זו. אחרי 20 שנות של עשייה, איפה הוא באמת משתלב? מה הוא עושה בחייו והאם הימים הטובים שלו מאחוריו? האופי האישי של המשבר שלו והאופן שבו הוא מתקשר לעלילה הכוללת הוא סמלי וחייב לגרום לאדם לחשוב על חייו במטרה למצוא משמעות כלשהי. הסרט נשען על רעיונות של בחירות, שליטה ורצון חופשי. האם אנשים רוצים להיות נשלטים? האם הם מוכנים להצטרף למצעד ולנחמה שהסיפורת מביאה להם כאשר מציאות חייהם כה עגומה? העלילה מהרהרת בנושאים האלה דרך ניאו וטריניטי, וזאת כדי לגרום לקהל לנסות להבין ולעקוב אחר מה שהוא מנסה לספר.

הסרט מציג שפע של דמויות חדשות ומעניינות, אם כי כולן נשארות חד-ממדיות, עם מעט מאמץ להרחיב את חייהן מעבר למשימתן. המיקוד, לעומת זאת, לעולם אינו סוטה מניאו וטריניטי, אשר למען האמת (ובאופן מפתיע) – מנוצלים היטב יחדיו. הזוג היה בליבת הסדרה מההתחלה ו-"מטריקס: התחייה" מנצל את מערכת היחסים שלהם, תוך מבט להיסטוריה והניצוץ שתמיד היה ביניהם. הכימיה של ריבס ו-מוס עדיין אינטנסיבית, והאהבה שיש לדמויות זה לזו היא בסופו של דבר הכוח המניע של הסרט. וצ'אוסקי מבינה את עומק מערכת היחסים ביניהם, כמו גם את חשיבות החיבור ביניהם, מה שמגביר את הסיפור מאוד ונותן ל-"מטריקס: התחייה" את אחד מרומני המדע הבדיוני הטובים ביותר מזה זמן רב. האהבה שלהם זה לזו היא מרכזית בסרט ואי אפשר שלא להתייחס אליה.

במובנים רבים, -"מטריקס: התחייה" עושה מה שסרטי המשך אחרים לא הצליחו לעשות – מספר סיפור על היכן נמצאות הדמויות כעת, ולאן הן הולכות בסופו של דבר. כסיפור על ניאו וטריניטי, הפרק הרביעי של מטריקס עובד, והכל תוך ניסיון להתייחס לעבר ולהתקדם בו זמנית. זה עשוי להתעכב זמן רב מדי בפיתוח העלילתי, ולפעמים מציג יותר מדי ממה שעשה את הזיכיון כל כך טוב מלכתחילה, אבל הוא מלא תקווה בחקירתו, ומתוך פחד משאיר מאחור את הנוחות והשאננות. קטעי הפעולה אולי לא מה שהיו פעם, אבל לסרט עדיין יש הרבה לב.

מטריקס: התחייה | The Matrix Resurrections – עכשיו בבתי הקולנוע