Skip to content

הספר מסביליה בכלא

  ליריק אופרה פסטיבל ירושלים והאופרה הקאמרית הישראלית, אשדוד מעלים את הספר מסיביליה של רוסיני לליבירת של צ'זארה זאווטיני על פי קומדיה של פייר אוגוסט בומרשה, מנצח: פאולו ספדרו במאי: דניאל דמיטרייב אולם ימק"א, ירושלים, 16.12.2021 הרעיון של במאי ההפקה דניאל דמיטרייב למקם את הקומדיה העליזה והמשעשעת שעיקר עיסוקה תשוקתו של אשמאי קשיש בבת חסותו […]

הספר מסביליה בכלא

  ליריק אופרה פסטיבל ירושלים והאופרה הקאמרית הישראלית, אשדוד מעלים את הספר מסיביליה של רוסיני לליבירת של צ'זארה זאווטיני על פי קומדיה של פייר אוגוסט בומרשה, מנצח: פאולו ספדרו במאי: דניאל דמיטרייב אולם ימק"א, ירושלים, 16.12.2021 הרעיון של במאי ההפקה דניאל דמיטרייב למקם את הקומדיה העליזה והמשעשעת שעיקר עיסוקה תשוקתו של אשמאי קשיש בבת חסותו […]

 

ליריק אופרה פסטיבל ירושלים והאופרה הקאמרית הישראלית, אשדוד מעלים את הספר מסיביליה של רוסיני לליבירת של צ'זארה זאווטיני על פי קומדיה של פייר אוגוסט בומרשה,

מנצח: פאולו ספדרו

במאי: דניאל דמיטרייב

אולם ימק"א, ירושלים, 16.12.2021

הרעיון של במאי ההפקה דניאל דמיטרייב למקם את הקומדיה העליזה והמשעשעת שעיקר עיסוקה תשוקתו של אשמאי קשיש בבת חסותו וניצחון האהבה והנעורים באמצעות תעלולי תכסיסים, כשברקע – מלחמת המעמדות ולחימה על החירות לאהוב –  דווקא בבית כלא – היה במידת מה הפוך למשמעות האופרה עצמה, ולמרות ה'חדשנות" נטל ממנה את חינה המפולפל. היה קצת מוזר לראות את רוזינה במדי, ליתר דיוק פיג'מת אסירה.

תחת שרביטו של איש 'לה סקאלה',  המנצח פאולו ספדרו הייתה הפתיחה ריתמית בתזמורת שהכניסה את אש הקצב, אך חברי האופרה שרו בהעדר לכידות ובצווחנות רמה.

התזמורת, וכלי הנשיפה מתוכם בלטו החלילים ביפי נגינתם פתחו בקצב איטי אבל ביחד. התזמורת הייתה מנוקדת וגיבתה את השירה אבל היו אי ניקיונות צורמים בשירה. דומה היה שפאולו ספדרו מנצח רק על התזמורת שישיבה משמאל ולא על כלל האופרה שהתרחשה בצד ימין של הבמה. התזמורת עצמה לא ניגנה תמיד בלכידות ולעתים ניגנה בהעדר ניקיון קיצוני.      אך מה שהיה בכל זאת יפה הוא הירידה לדימינואנדו.

את תפקיד הרוזן אלמוויווה גילם הטנור האמריקאי ג'ייסון ברגר בניקיון וליריות למרות שקולו הקטן נטה קצת לאנפוף 'בכייני'. הוא היטיב לשחק את תפקיד המאהב והיה מאד דרמטי בשירתו.

פיגארו, הבריטון הליטאי סטפונס זוניס היה מצוין וגילם את תפקידו בריתמיות ובעליצות אך שר באיטלקית שנשמעה בהגא רוסי כבד.

את תפקיד הרופא ברטולו גילם הבס האמריקאי ג'ייקוב באומן בכישרון משחק מרשים אך נדמה היה לעתים ששר 'על-יד'. לאורך כל האופרה כיסתה התזמורת את השירה. ולא ניגנה ביחד עם הסולנים. דומה היה שכל המקצבים המנוקדים נמרחו בזעקות. מי שהיה מצוין במשחקו ושירתו הוא לינדורו – הלא הוא הרוזן שהתחפש לסטודנט עני. הבעיה של ההפקה הייתה שהתזמורת ניגנה לחוד והמקהלה לחוד.

לזמרת המצו הישראלית מוניקה שוורץ היה קול קטן אך היא שרה בניקיון מרשים ושיחקה מצוין, אם כי הייתה לעתים קצת סתמית. התזמורת גיבתה אותה בריתמיות אבל לא ביחד אתה וכיסתה את שירתה – הקולרטורה שלה הרשימה הגם שהאטה מדי. גם כישרון המשחק הדרמטי שלה היה כובש והפיח רוח חיים באופרה.

התזמורת הייתה מצוינת במשוב שלה ומלאת חן אבל למרות שהאטה במכוון לא ניגנה יחד עם השירה. חברי האנסמבל לא הצליחו לשיר במהירות והם לא היו ביחד עם הנגינה, לעתים באופן קיצוני. וכך נפגעה החינניות של האופרה. לעיתים ניגנה התזמורת בעוצמות רועמות וכיסתה את השירה.

דומה שרוסיני מלא ההומור והחן היה מתהפך בקברו לו ראה את רוזינה בכלא במדי אסירה – רעיון שלא התיישב עם החן והקונדסות של האופרה 'בופה'. זמרת המצו מוניקה שוורץ שרה בניקיון מרשים וכבשה את הקהל בכישרון משחקה.

התזמורת האטה במכוון כדי ללוות את איש הצבא. היא הייתה היא ריתמית ודי מדויקת אבל לא נקייה.

בסוף המערכה הראשונה הפליאו האבוב והקרן ביפי נגינתם אך פיגרו, הבריטון סטפוניס זוניס  שר בקול קצת רועם ולא ביחד עם התזמורת. התזמורת עצמה ניגנה בריתמיות מרשימה והניגוד למקצבים המנוקדים בשירה של פיגארו וברטולו היה מרשים יפה אבל העדר הלכידות בין הנגינה לשירה פגם ביפי הביצוע.

La forza  – מרשים ביופיו היה הטריו של הרוזן עם פיגארו ורוזינה שהתרחב לסקסטט עם שאר הסולנים. הם שרו בסינקופות מדויקות אבל לא עמדו במקצב המסחרר של המנצח בסוף המערכה הראשונה. וכרגיל התזמורת כיסתה את השירה. היו רגעי חסד בודדים בהם ירדו למצו פורטה אבל הרוב נשמע צווחני.

משעשע היה השיעור למוזיקה של הרוזן המגיע לכלא כדי לפגוש את אהובתו רוזינה ולהושיעה.

הטנור ג'ייסון ברגר בכלא היטיב לשחק את תפקידו אך שר פחות יפה. סיומי הפראזות בתזמורת היו ריתמיים ועליזים. רוזינה הייתה מצוינת אך שרה מעל לרגיסטר הטבעי שלה בקול קטן והיא עשתה הרבה הפסקות פתע כדי להוסיף לדרמה. הבס ג'ייקוב באומן שר את תפקיד הרופא האשמאי ברטולו בקול גרוני אבל מאד משוחרר.

המערכה השנייה הייתה הרבה יותר ריתמית, מנוקדת ומדויקת והתזמורת תגברה את העלילה בנגינתה. יפה במיוחד היה הסולו של הכינור. החלק החביב באופרה היה כשפיגארו ניסה לגלח את הרוזן ללא הצלחה מרובה.

מקהלת הגברים הייתה מרשימה בעיקר בתום האופרה. הקאנון בסוף והאריה "כן סניור" היו יפים אבל לפעמים הם שרו באי ניקיונות צורמים כמו הבס דניס סידוב. החלק של הבריחה מהכלא היה רתמי בתזמורת אבל לא ביחד עם השירה וכך נוצרה מערבולת.

לסיכום, למרות העובדה שעל האופרה ערכו חברי האנסמבל חזרות רק חודש אחד ולהמרות העדר הסנכרון בין השירה לנגינה ואי הניקיונות המיותרים ובעיקר העדר הברק מהביצוע – הקהל התגלגל מצחוק ונהנה.

 

ליריק אופרה פסטיבל ירושלים והאופרה הקאמרית הישראלית, אשדוד מעלים את הספר מסיביליה של רוסיני לליבירת של צ'זארה זאווטיני על פי קומדיה של פייר אוגוסט בומרשה,

מנצח: פאולו ספדרו

במאי: דניאל דמיטרייב

אולם ימק"א, ירושלים, 16.12.2021

הרעיון של במאי ההפקה דניאל דמיטרייב למקם את הקומדיה העליזה והמשעשעת שעיקר עיסוקה תשוקתו של אשמאי קשיש בבת חסותו וניצחון האהבה והנעורים באמצעות תעלולי תכסיסים, כשברקע – מלחמת המעמדות ולחימה על החירות לאהוב –  דווקא בבית כלא – היה במידת מה הפוך למשמעות האופרה עצמה, ולמרות ה'חדשנות" נטל ממנה את חינה המפולפל. היה קצת מוזר לראות את רוזינה במדי, ליתר דיוק פיג'מת אסירה.

תחת שרביטו של איש 'לה סקאלה',  המנצח פאולו ספדרו הייתה הפתיחה ריתמית בתזמורת שהכניסה את אש הקצב, אך חברי האופרה שרו בהעדר לכידות ובצווחנות רמה.

התזמורת, וכלי הנשיפה מתוכם בלטו החלילים ביפי נגינתם פתחו בקצב איטי אבל ביחד. התזמורת הייתה מנוקדת וגיבתה את השירה אבל היו אי ניקיונות צורמים בשירה. דומה היה שפאולו ספדרו מנצח רק על התזמורת שישיבה משמאל ולא על כלל האופרה שהתרחשה בצד ימין של הבמה. התזמורת עצמה לא ניגנה תמיד בלכידות ולעתים ניגנה בהעדר ניקיון קיצוני.      אך מה שהיה בכל זאת יפה הוא הירידה לדימינואנדו.

את תפקיד הרוזן אלמוויווה גילם הטנור האמריקאי ג'ייסון ברגר בניקיון וליריות למרות שקולו הקטן נטה קצת לאנפוף 'בכייני'. הוא היטיב לשחק את תפקיד המאהב והיה מאד דרמטי בשירתו.

פיגארו, הבריטון הליטאי סטפונס זוניס היה מצוין וגילם את תפקידו בריתמיות ובעליצות אך שר באיטלקית שנשמעה בהגא רוסי כבד.

את תפקיד הרופא ברטולו גילם הבס האמריקאי ג'ייקוב באומן בכישרון משחק מרשים אך נדמה היה לעתים ששר 'על-יד'. לאורך כל האופרה כיסתה התזמורת את השירה. ולא ניגנה ביחד עם הסולנים. דומה היה שכל המקצבים המנוקדים נמרחו בזעקות. מי שהיה מצוין במשחקו ושירתו הוא לינדורו – הלא הוא הרוזן שהתחפש לסטודנט עני. הבעיה של ההפקה הייתה שהתזמורת ניגנה לחוד והמקהלה לחוד.

לזמרת המצו הישראלית מוניקה שוורץ היה קול קטן אך היא שרה בניקיון מרשים ושיחקה מצוין, אם כי הייתה לעתים קצת סתמית. התזמורת גיבתה אותה בריתמיות אבל לא ביחד אתה וכיסתה את שירתה – הקולרטורה שלה הרשימה הגם שהאטה מדי. גם כישרון המשחק הדרמטי שלה היה כובש והפיח רוח חיים באופרה.

התזמורת הייתה מצוינת במשוב שלה ומלאת חן אבל למרות שהאטה במכוון לא ניגנה יחד עם השירה. חברי האנסמבל לא הצליחו לשיר במהירות והם לא היו ביחד עם הנגינה, לעתים באופן קיצוני. וכך נפגעה החינניות של האופרה. לעיתים ניגנה התזמורת בעוצמות רועמות וכיסתה את השירה.

דומה שרוסיני מלא ההומור והחן היה מתהפך בקברו לו ראה את רוזינה בכלא במדי אסירה – רעיון שלא התיישב עם החן והקונדסות של האופרה 'בופה'. זמרת המצו מוניקה שוורץ שרה בניקיון מרשים וכבשה את הקהל בכישרון משחקה.

התזמורת האטה במכוון כדי ללוות את איש הצבא. היא הייתה היא ריתמית ודי מדויקת אבל לא נקייה.

בסוף המערכה הראשונה הפליאו האבוב והקרן ביפי נגינתם אך פיגרו, הבריטון סטפוניס זוניס  שר בקול קצת רועם ולא ביחד עם התזמורת. התזמורת עצמה ניגנה בריתמיות מרשימה והניגוד למקצבים המנוקדים בשירה של פיגארו וברטולו היה מרשים יפה אבל העדר הלכידות בין הנגינה לשירה פגם ביפי הביצוע.

La forza  – מרשים ביופיו היה הטריו של הרוזן עם פיגארו ורוזינה שהתרחב לסקסטט עם שאר הסולנים. הם שרו בסינקופות מדויקות אבל לא עמדו במקצב המסחרר של המנצח בסוף המערכה הראשונה. וכרגיל התזמורת כיסתה את השירה. היו רגעי חסד בודדים בהם ירדו למצו פורטה אבל הרוב נשמע צווחני.

משעשע היה השיעור למוזיקה של הרוזן המגיע לכלא כדי לפגוש את אהובתו רוזינה ולהושיעה.

הטנור ג'ייסון ברגר בכלא היטיב לשחק את תפקידו אך שר פחות יפה. סיומי הפראזות בתזמורת היו ריתמיים ועליזים. רוזינה הייתה מצוינת אך שרה מעל לרגיסטר הטבעי שלה בקול קטן והיא עשתה הרבה הפסקות פתע כדי להוסיף לדרמה. הבס ג'ייקוב באומן שר את תפקיד הרופא האשמאי ברטולו בקול גרוני אבל מאד משוחרר.

המערכה השנייה הייתה הרבה יותר ריתמית, מנוקדת ומדויקת והתזמורת תגברה את העלילה בנגינתה. יפה במיוחד היה הסולו של הכינור. החלק החביב באופרה היה כשפיגארו ניסה לגלח את הרוזן ללא הצלחה מרובה.

מקהלת הגברים הייתה מרשימה בעיקר בתום האופרה. הקאנון בסוף והאריה "כן סניור" היו יפים אבל לפעמים הם שרו באי ניקיונות צורמים כמו הבס דניס סידוב. החלק של הבריחה מהכלא היה רתמי בתזמורת אבל לא ביחד עם השירה וכך נוצרה מערבולת.

לסיכום, למרות העובדה שעל האופרה ערכו חברי האנסמבל חזרות רק חודש אחד ולהמרות העדר הסנכרון בין השירה לנגינה ואי הניקיונות המיותרים ובעיקר העדר הברק מהביצוע – הקהל התגלגל מצחוק ונהנה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן