ביום שני שעבר – 17.01.2022, מת פצעיו פלסטיני בדואי, רועה צאן שנפגע על ידי כלי רכב במהלך עימות עם המשטרה שבוע קודם לכן.  זה קרה בתום החרמה של כלי רכב בלתי חוקיים (משטובות) בדרום הר חברון. הפלסטינים אומרים שהבדואי, חג' סולימאן ה'דלין בן ה-70 נדרס על ידי הגרר כשהעמיס את הרכבים וננטש שם בלי לבדוק מה מצבו, המשטרה אומרת שהוא זינק לגרר ונפל לקרקע ובגלל שזה קרה תוך עימותים אלימים עם כוחות המשטרה לא ניתן היה להתעכב במקום. הגרר המשטרתי הגיע לכפר אום אל-חיר   על מנת להחרים מכוניות שהורדו מהכביש. לדברי עדים פלסטינים, האדלין נעמד על הכביש וניסה לחסום את הגרר, וזה דרס אותו. תושבי הכפר הזעיקו את הסהר האדום, שפינה אותו לבית החולים. לפי העדים, חייל שהיה במקום ירה במהלך האירוע כמה פעמים. במרבית כלי התקשורת המיין סטרים הישראלית, מותו של הפלסטיני נמסר בקצרה ובשולי החדשות. עד כה, לא נפתחה חקירה של ממש ולא נעצר איש. צלם מגפון ניוז נלווה בשבת האחרונה בשעת צהרים מוקדמת לקבוצת פעילים ישראלים שאכפת לה והגיעה לבקר את בני משפחתו של חג' סולימאן ה'דלין. החג' הינו דמות ציבורית מוכרת היטב בשטחי הגדה, מידותיו הפיזיות היו קטנות, אולם כולם הכירו בגדלותו ורכשו לו חיבה והערכה גדולים. האדלין הקדיש את חייו למאבק לא אלים, הגון יש לומר, בכיבוש. הוא נהג להופיע לכל הפגנה להוביל את המפגינים למאבק לא אלים נגד גזל הקרקעות, גזל מקורות המים וההשפלה שהכיבוש מפיל על ראשי הפלסטינים.

חג' הד'לין היה בדואי פלסטיני מאום אל ח'יר שבדרום חברון הגובלת בהתנחלות כרמל, כשמשפחתו מגדלת מקנה למחייתה.  כאמור ביום שני יצא הבדואי למחות כנגד הפקעת הרכבים שלא רשומים (משטוהבות) בכפרו אום אל ח'יר. בנו בכורו, עיד סולימאן, תיאר בפנינו בפירוט כיצד נפגע החג' על ידי המשאית עליה הועמסו הרכבים בקרבה רבה לרכב משטרה. לדבריו הרכב הפוגע והכוח המשטרתי – צבאי עזבו את המקום ללא טיפול בחג' הפגוע קשות. בדמעות תיארו בפנינו בני המשפחה את פגיעותיו הפיזיות הקשות בפלג גופו הימני של החג'.
בנו סיפר כי בתחילת החודש ביום רביעי ה- 5 בינואר, הלך סולימאן בבוקר להלוויית קרוב משפחה בקהילת רועים סמוכה. בצהריים חזר, וירד לטפל בצאן. "הוא אף פעם לא יושב", סיפר עיד, "נותן אוכל לכבשים, מנקה את הדירים, מאכיל את הכלבים ששומרים על הכבשים, אף פעם לא יושב". אחר כך התפלל את תפילת אחר הצהריים, ואז הבחין לפתע בניידת המשטרה ובמשאית הגרר, שהיו עליה כבר שלוש מכוניות פלסטיניות שהוחרמו, שיורדות מכיוון בית הספר לכיוון הכביש הראשי. בבית ניסו להניע ממנו ללכת. אחרו לו: תישאר, אל תלך  אבל הוא כמובן לא שעה לאזהרה. עיד עצמו היה באותה עת בוואדי עם הצאן. המשטובות כמעט אף פעם לא יוצאות את גבולות הכפרים, כי נהגיהן יודעים שיוחרמו. לשלוף אותן מסמטאות הכפרים הנידחים הללו הוא עוד אמצעי התעללות והפגנת שליטה כוח של הכיבוש. עיד מספר כי אביו חצה את הוואדי ועלה לכיוון הג'יפ המשוריין של המשטרה ומשאית הגרר של "שי כהן בע"מ" שעבד בשירות המשטרה, שעצרו בשני צדי הכביש, המשאית מצד שמאל והג'יפ מימין, כמה מאות מטרים מביתו. סולימאן נעמד מול הגרר ובקש לעכבו כשלפתע החל נהגו לנסוע. האם הבחין הנהג בסולימאן? עדי הראייה בכפר משוכנעים שכן. הרי סולימאן נעמד מולו. גם השוטר בג'יפ המשוריין שהיה מצדו של רכב הגרר היה אמור לראותו. אבל המשטרה תטען אחר כך שהחל יידוי אבנים ונהג המשאית בעצם ניסה לנוס על נפשו. הבן, עיד אומר שיידוי האבנים הגדול החל רק אחרי דריסת אביו שנעשתה לעיני כל והסעירה את הרוחות.
כרים ג'ובראן, מנהל מחלקת תחקירי השטח של ארגון "בצלם", הגיע למחרת יום ]ציעתו של החג' לזירה ומצא בה לא רק את כתמי הדם ששרידיהם נראו גם כשבקרנו בצד הכביש, אלא גם חלק מעצמות הגולגולת של סולימאן וכמה משיניו. כאמור, המראה היה קשה. מכונית פרטית הבהילה את סולימאן הפצוע למרפאה ביטא ומשם העבירו אמבולנס פלסטיני לאל מיזאן בחברון. שם נלחם את מלחמתו האחרונה ומת.

עיד תיאר בפנינו את ההלוויה מרובת המשתתפים והשקטה לה זכה החג'. בדמעות סיפר הבן על אביו  כי "אבא שהיה בן 67 במותו חזה את מותו שבועות לפני המקרה וביקש להיקבר בקבר פשוט ללא חיץ בן גופו לקרקע ולשורשי עצי הזית". "אם אמות" אמר החג', "אני רוצה להיקבר בין שורשי עצי הזית".  "אבא ידע מה המתנחלים, הצבא והמשטרה עלולים לעשות לו והזהיר אותנו" סיפר עיד "הזהיר שפעלתנותו ההפגנתית עלולה לגרום לו לפגיעה פיזית קשה".  אולם את החג', העטוף בעבאייה לבנה, לא ניתן היה לעצור.

לאחרונה התפרסם מקרה שאומנם שונה בתכלית השינוי מהמקרה של החג', כשלפי הפרסם ניצב משטרתי היהעד להירצחו של אדם, ולא טרח להגיש לו סיוע. התקשורת בישראל רעשה והסיפור תפס כותרת כשעיקרו היא השאל: האם הניצב היה צריך להגיש מיד עזרה, או לנסות לפחות לבדוק מה מצב הנרצח שעדיין גסס לכאורה.
אבל במקרה של ה'דלין, איש לא טרח לעצור ולעזור, במקרה הזה קבלנו בתקשורת הסבר קצר שגרס כי עקב תנאי התקרית לא ניתן היה סיפק למשטרה או לצבא להגיש לו עזרה.
לפי המשטרה, פלסטינים חסמו את הרכב המשטרתי ואת הגרר, ויידו אבנים לעבר הכוחות. כתוצאה מכך, נמסר כי נשברה שמשת הגרר והנהג נפצע בראשו ולכן "במהלך תנועת הכוחות לכיוון היציאה תוך השלכת אבנים לעברם, זינק אחד המתפרעים על רכב הגרר, נפל אל הקרקע ונחבל. בסיטואציה שנוצרה, בה המון משולהב ניסה לפגוע באופן ממשי בכוח, לא ניתן היה לעצור ולסייע לנפגע", מסרה אז המשטרה. וכך, לאחר התאונה נאלצו בני משפחתו, חסרי הכשרה ואמצעים רפואיים, לאספו מן הקרקע בעצמם ולפנותו לקבלת עזרה רפואית. ה'דלין אושפז במצב קשה בבית החולים אל-מיזאן בחברון ושבועיים ארוכים נאבק על חייו. אך זהו היה מאבקו האחרון היות ולפני כשבוע הוא מת מפצעיו.
וכך נלווה כאמור צלם מגפון לקבוצת האזרחים שתכננה להגיע לביקור אבלים בבית משפחתו של החג'. אלא שהביקור הזה קבל תפנית לה דאגו מתנחלי המאחז הלא חוקי 'חוות מעון'. אלו החליטו לרעות את צאנם דווקא ביום השבת. ישאל עצמו הקורא, בשבת? הלא הם אמורים לנוח וקדושת השבת היא מצווה בסיסית ביהדות? פורעי החוק מצאו לכך את הפרצה בחוק ההלכתי. הם מתחו קו עירוב  (קו שמסמן את גבול השבת בתחומו מותר לנוע) והוא כמובן עבר מעל אדמות פרטיות פלסטיניות של תושב אום אל-ח'יר. הנה כי כן, מלאכי השלום של ההתנחלות הלא חוקית יצאו ל'טייל' עם צאנם בשבת ועל האדמות הפלסטיניות. ושוב, למה דווקא בשבת? פשוט, כי כך נוח להם. חוות מעון הנו מאחז הנו בלתי חוקי בעליל, אבל צה"ל נדרש להגן על חיי השוהים בו. בצה"ל מבהירים לא פעם כי הם נדרשים להגן על היהודים אבל לא על הפלסטינים.  בדרכה למשפחה האבלה  נקלעה קבוצת  הפעילים הלתוך השטח בו רעו מלאכי השלום ונעצרה שם כי כוח צבאי ומג"ב חצץ בין הפלסטינים הזועמים לנער הגבעות, שרעו תוך כך על האדמה הפלסטינית. הפעילים התערבו, מחו ובסופו של יום, הצבא עצר את הפלישה של עדר הצאן שהובל על ידי שישה נערי גבעות, כאלו שמחד, רשויות הרווחה לא מתעניינות בהם, יתר על המידה  ומאידך מפאת גילם גילם הצעיר קטנים בני 15 וגם פחות, החוק מונע מיצוי הדין איתם. וכך עמדו באותה השבת כוחות הצבא כחיץ בין המתנחלים התוקפים לבין הפעילים כאשר את קני הנשק שלהם הם הפנו, איך לא, לעבר הפעילים והפלסטינים, לא אל מחוללי המהומה והתוקפנות, מתנחלי 'חוות מעון'.  בחסות הפעילים פנה בעל הקרקע, אדם בשנות השישים המאוחרות לחייו, לחיילים והראה להם, בפעם המי יודע כמה מפות ומסמכים המוכיחים כי זהו שיטחו וכל הניירות בידיו. הא תיאר את קשייו וביקש להקים גדר במקום והסביר כי תושבי המאחז הלא חוקי מוסיפים לגנוב קרקע וכעת אף הציבו קו עירוב מעבר לקו שהוסכם בין הצבא למתנחלים במאחז, הוא כאמור לא חוקי בעליל.  עקב כך, באיחור שעתיים שלוש מתסכלות פנו הפעילים לכיוון ביתו של החג' ופגשו בבנו בכורו, עיד סולימאן בן השלושים, שתאר בפניהם את פציעתו הקשה והפקרתו של אביו בשטח.  לו זה היה הפוך והנפגע היה יהודי ישראלי ההפקרה הזו הייתה נכנסת לקריטריון פלילי של  תאונת פגע וברח. אבל שהנדרס הוא בדואי פלסטיני? מי שם קצוץ?

עיד הוסיף וסיפר כי כי תושבי ההתנחלות כרמל הסמוכה העבירו מסרי תנחומים למשפחה, עדות נוספת לשיעור קומתו של חג' סולימאן הד'לין. נציין כי עד עכשיו לא ננקטו פעולות חקירה משמעותיות למקרה קשה זה כגון איסוף תיעוד ממצלמות אבטחה ותחקור מקומיים.
סולימאן האדלין נולד באדמה הזאת שקנה אביו מתושבי יטא בשנת 1962, לאחר שסבו נאלץ לנדוד לכאן עם משפחתו ומקנהו, כשאר בני שבט הג'האלין, לאחר שגורשו  בידי ישראל ב–1948 מתל ערד. 16 פעמים הרס המינהל האזרחי במשך השנים את אוהלי הכפר הזה, כמעט לכל אוהל או מבנה יש צו הריסה, והכפר עדיין כאן.