דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

הדרמה המשפחתית של צ'כוב עשתה עליה. בעיבוד החדש של איתי טיראן ובבימוי כפיר אזולאי היא ממוקמת במלון קטן וכושל בפריפריה. המלון התרוקן מאורחיו בזמן המגיפה – והסגר שבא בעיקבותיה. הגיבורים שלנו, שמתמודדים עם בדידות ועם אהבה בלתי מושגת, מדברים צ'כובית במבטא עכשווי. גם העלילה קוצרה כדי להתאים אותה לקהל הישראלי, שאין לו סבלנות להצגות ארוכות מדי.

אבל העידכון שעשו לצ'כוב והדיאטה שעשו למחזה (במקור הוא נקרא "דוד וניה") לא עשו טוב להצגה. הקסם הצ'כובי הלך לאיבוד והדמויות איבדו מהעוצמה שלהן לטובת כמה גימיקים בטקסט ובבימוי. כפי שהגיבורים של צ'כוב מחמיצים את החיים גם ההצגה "וניה" יכולה לרשום החמצה.

מבין השחקנים אנסטסיה פיין בולטת מעל כולם בנוכחות מרשימה. רמי ברוך מכניס אנרגיה ורוח של שובבות להצגה. דרור קרן, בתפקיד הראשי של וניה, לא מצליח לבטא את הכאב ואת המורכבות הנפשית של הדמות. יובל סגל מגלם את הרופא אסטרוב ללא כריזמה וגם כנרת לימוני בתפקיד סוניה, הדמות הטראגית של המחזה, מצליחה רק במעט לעורר הזדהות.

אז מה קרה כאן? הניסיון לעשות צ'כוב כאן ועכשיו מובן בהחלט. אם אי אפשר להתמודד עם צ'כוב "המקורי", בואו ננגיש אותו לקהל ונעשה אותו קליל יותר, מובן יותר, לא כבד ולא משעמם. אבל הניסיון הזה בא על חשבון העומק של הגיבורים והיחסים ביניהם. ואצל צ'כוב הכל מתחיל ונגמר ביחסים.

למרות ההחמצה, "וניה" אינה הצגה גרועה. יש בה גם רגעים מרגשים ומשעשעים, ובסיום היא מצליחה להשאיר את הקהל עם הרבה שאלות על משמעות החיים. גם זה משהו.