הסרט "באטמן" עוסק כולו בתפיסה – בין אם זו תפיסת הנקמה של באטמן או רעיון הצדק של רידלר, כשלכל אחד בסרט יש נקודת מבט שונה, שצובעת את הטיפול והתגובה האישית לכל מצב. התפיסות השונות בתכלית הללו מופיעות בסרט "באטמן" – סרט ארוך ומרובד שחוקר את שנתו השנייה של מגן העיר גות'האם. בבימויו של מאט ריבס, מתסריט שלו ושל פיטר קרייג, "באטמן" נוטש את סיפור הרקע של ברוס וויין לטובת סרט פשע ספוג שחיתות, ולבסוף רואה את באטמן מגיח והופך לבלש הטוב בעולם, וזאת מבלי לבטל את מסע ההזדהות האישי שלו.

בשנתו השנייה בתור באטמן (רוברט פטינסון), הלא הוא ברוס וויין, נאבק למצוא את מקומו כשומר של גות'האם סיטי. הוא משרה פחד על אלה שמאיימים לפגוע בעיר, אבל עדיין לא זכה באמון התושבים – פרט לסגן ג'ים גורדון (ג'פרי רייט), שנותן לו לחקור זירות פשע לצדו. בעקבות רצח ראש העיר (רופרט פנרי-ג'ונס) על ידי אדם שמכנה את עצמו הרידלר, באטמן מתחיל לחבר את הרמזים שהרוצח מותיר לו לאחר כל רצח. בעזרתה של סלינה קייל / אשת החתול (זואי קרביץ), המלצרית במועדון של בוס המאפיה, קרמיין פלקון (ג'ון טורטורו), באטמן פועל לפתרון התעלומה לפני שהרידלר יוכל לתבוע את הקורבן הבא שלו, כל זאת תוך גילוי עד כמה עמוקה השחיתות בעיר.

עם כל כך הרבה סיפורי באטמן לספר, הסרט מתמקד במערכת ובשכבות השחיתות שבחברה. הרידלר רודף אחר האליטה של ​​גות'האם ושולח מסר ברור, תוך הצגתו כרוצח סדרתי (ללא התלבושת הירוקה שלו מהקומיקס), שמציבה אותו כאיום מפחיד לאלה שיש להם סודות להסתיר. הרידלר הוא נבל פנטסטי והוא מישהו שמתחפר עמוק מתחת לעורו של ברוס. ההרג שלו מבעית, אם כי האלימות והעינויים –  מתרחשים מחוץ למסך, המצלמה מתרחקת ומשאירה את הפרטים הזוועתיים לדמיון. זוהי טקטיקה יעילה המעניקה את התחושות המטרידות שיש לאורך הסרט. עם זאת, למרות שהעלילה מדגישה גם את באטמן וגם את העיר, תוכניתו של הרידלר אכן נמשכת ללא צורך, גם כשהסרט מתקרב לסיומו, ומחלישה היבטים מסוימים של כלימתו. בנקודה זו של הסרט – שרץ כמעט שלוש שעות – העלילה מתחילה להרגיש קצת ארוכה ממה שצריך. עם זאת, זה בכלל לא מוריד מההשפעה ההרסנית שיש לרידלר על באטמן וגות'האם בכלל.

"באטמן" הוא תעלומת פשע – בראש ובראשונה, והוא מצליח ככזה. עם כל חידה, המתח מתגבר כאשר באטמן וג'ים גורדון עובדים כדי לפתור אותה, לפני שהרידלר מתחיל לרדוף אחר היעד הבא שלו. למרות שהתשובות נחשפות לאורך כל הדרך, תמיד יש משהו אחר – וכל זה מעלה את ההימור ושומר על התככים. האמת שעולה על פני השטח מאפשרת לבאטמן לראות חלקים מגות'האם שאולי החמיץ בעבר, מה שמלמד אותו לא מעט דברים ומשנה כמה מההשקפות האידיאליסטיות שהיו לו קודם לכן. הנושא של הסתתרות מאחורי מסכה פועל בכמה רמות ומאתגרת את זהותו והנחות היסוד של באטמן לגבי אנשים, כולל סלינה קייל. התעלומה המתמשכת מציגה גם את המתח בין השוטרים של באטמן וגות'האם, וכנראה כולם שונאים את באטמן – מלבד גורדון. זה נותן לגיבור במסיכה לא מעט מכשולים להתגבר עליהם, והאופן שבו ריבס מטפל בכל מרכיבי הסיפור הללו יוצא דופן.

הצילום של גריג פרייזר הוא פנומנלי. האופן שבו "באטמן" עובד עם צל ואור יוצר אסתטיקה מדהימה המשלימה את הבטון הדלוח של גות'האם. המצלמה ממוקמת לעתים קרובות בדרכים המציגות את נקודות המבט של דמויות שונות – ובאטמן צופה באשת החתול מדברת עם שותפתה לדירה דרך משקפת. הפינגווין (בגילומו של קולין פארל – ולא ניתן לזהותו) צופה באביר האפל כשהוא ניגש אליו ממראת הצד שלו כשהוא יושב הפוך במכוניתו, והרידלר צופה במטרה הבאה שלו מבעד לחלון – וזה מגביר את המוזרות החודרת לסרט, תחושת האימה הפועמת לכל אורכו – כאילו דמות מתחבאת בצללים, מחכה להסתער. מעיצוב ההפקה ועד התחפושות והשיער והאיפור המעולים, הכל משתלב בצורה חלקה.

הפרטיטורה המוזיקלית של מייקל ג'יאצ'ינו יפה ורודפת בו זמנית; זה אולי בולט ביותר כאשר באטמן מגיח מהחושך כדי להיכנס לסצנה, מותיר את הדמויות האחרות רועדות מפחד, נוטפות רוגז או זזות באי נוחות. "באטמן" מתחזק מאוד מההופעות המצטיינות של צוות השחקנים שלו. פטינסון נכנס לדמותו של באטמן ללא מאמץ – הוא סטואי, סקרן ומבליח מדי פעם בכעס בלתי נשלט. הוא נראה חסר פחד על פני השטח, אבל עדיין יש חלקים מסוימים שלו שלוכדים את הרגשות שהוא מנסה להסתיר כל כך טוב. בהתחשב בעובדה שהשחקן מבלה את רוב זמנו בחליפת העטלף, ולא בתור ברוס וויין, פטינסון מעביר הרבה מהרגשות הבסיסיים שלו דרך מבטים מתמשכים, עיניים חודרות שיכולות לשדר חום או לעורר פחד.

קרביץ בתור אשת החתול היא ממגנטת והיא גונבת כל סצנה שהיא נמצאת בה. היא הפרטנר המושלם לבאטמן. החיים והבחירות שלה מאתגרים אותו לראות מעבר למה שהוא חושב שהוא יודע. הם עובדים יחד, אבל האידיאולוגיות שלהם שונות וזה יוצר לא מעט רגעים מסקרנים וחשמליים ביניהם – זה עוזר לפטינסון ולקרביץ ליצור כימיה פנטסטית. הרידלר מצמרר ומטורף להפליא, פעולותיו נשלטות, אך גם בלתי תלויות. הפרשנות של רייט לג'ים גורדון היא רגועה, הגיונית וספקנית כלפי שאר מחלקת המשטרה. ובעוד רידלר תופס את מרכז הבמה כנבל, תפקידו של טורטורו כקרמיין פלקון מצמרר בצורה אחרת ומטרידה לחלוטין.

"באטמן" נוגע ללב, ודמותו שומרת על אנושיותה. לסרט עמוד שדרה כשהוא חוקר את עומק השחיתות בגות'האם, תוך הצגת כישוריו של איש העטלף כבלש אינטליגנטי. ריבס והצוות שלו יצרו סרט שמציע צד חדש לקהל הגיבורים שלמד להכיר ולאהוב את הדמות. עם סצנות פעולה מרגשות, סיפור רב-שכבתי ואופי נוקב ומעמיק, "באטמן" הוא תוספת ראויה לסרטי הלייב-אקשן של DC.

"באטמן" | "The Batman" – עכשיו בבתי הקולנוע.