Skip to content

זרים בגופם: על הספר "האשה האיטרת" של פטר הנדקה

שתי הנובלות המכונסות בספר "האשה האיטרת", של זוכה פרס נובל פטר הנדקה, עוסקות בשני אנשים שאינם יכולים עוד לשאת את חייהם ומחליטים לעשות שינוי. הסיפורים אינם מתמסרים לקורא בקלות ובכדי להשיא את ההנאה מהם נדרשת יותר מקריאה אחת
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

זוכי פרס נובל לספרות בשנים האחרונות הם לרוב אלמונים לקהל הישראלי עד זכייתם. ספריו של הסופר האוסטרי פטר הנדקה, שזכה בפרס ב-2019, אמנם תורגמו לעברית עובר לזכייתו, אולם מזה כ-25 שנים לא תורגמו עוד יצירות שלו, ולכן הוא די אנונימי לרוב הישראלים, וגם אני לא הכרתי אותו. זכייתו בפרס נובל, שבעיני רבים הייתה שערורייה בשל תמיכתו ברודן הסרבי סלובודן מילושביץ' (מה שהביא להתפטרות שניים מחברי ועדת הפרס), סיקרנה אותי, וביקשתי לקרוא את ספרו "האשה האיטרת", ספרו האחרון שתורגם לעברית (1997), ועם זכייתו בנובל זכה להוצאה מחודשת.

צילום כריכת הספר בהוצאת שוקן (צילום: הוצאת שוקן לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

הספר מורכב משתי נובלות. הנובלה הראשונה, שהספר קרוי על שמה, מספרת על זוג בורגני בשם מריינה וברונו, שלהם ילד בשם סטפן. הגבר הוא מנהל מכירות בסניף מקומי של בית מסחר לחרסינה בעוד האישה עקרת בית. עם תחילת הסיפור האישה מבקשת להיפרד מבעלה. מריינה מנצלת את הפרידה בכדי לפנות למו"ל אצלו עבדה פעם ולשוב ולעסוק בתרגום מצרפתית, כאשר ברונו שוהה בינתיים אצל ידידה משותפת בשם פרנצ'סקה.

הסיבה שמריינה נפרדת מברונו אינה גלויה לכל אורך הסיפור, אך היא נרמזת מבין השיטין. מריינה היא פאסיבית בנישואיה, היא ממתינה "שמשהו יקרה". הסיפור נפתח בכך שמריינה ממתינה בביתה לברונו שישוב מנסיעת עסקים, והם גרים בשכירות כי הבעל עשוי לעבור בכל רגע למקום אחר. הרגע שבו האישה מבקשת להיפרד הוא הרגע שבו היא נהיית אקטיבית, היא נוקטת פעולה, ומכאן ולכל אורך הסיפור, העלילה וכל הדמויות חגות סביבה. כלומר, הסיפור הוא סיפור יציאתה מעבדות-פאסיבית לחירות-אקטיבית.

הנובלה "שעת התחושה האמיתית" עוסקת בגרגור קוישניג, נספח לענייני עיתונות בשגרירות אוסטריה בצרפת, שגר בדירה חשוכה בפריז שרעש הרכבות מרעיד אותה מדי פעם, ביחד עם אשתו סטפני ובתו אגנס. קוישיניג חולם שהוא רוצח אישה זקנה, והדבר מטלטל אותו. הוא חש כל כך מבועת שהוא קם מן החלום ויוצא במהרה מהבית. הוא מרגיש לא שייך, הוא לא יכול להמשיך לחיות את החיים שחי עד כה, אך גם לא לחיות חיים אחרים. לכוד בתחושה הזו, הסיפור מלווה אותו בשוטטות שלו, בעבודתו בשגרירות ובתפקידים השונים שהיא נושאת. הסיפור נוגע לאותם מקומות או רגעים, שכולנו חווים אותם, שאנו מרגישים לא שייכים, שאנו לא יכולים לא להיות באותו מקום אך גם לא בשום מקום אחר.

יש קווי דמיון רבים בין עלילת "האשה האיטרת" לזו של "שעת התחושה האמיתית". בשניהם לגיבור יש התגלות שנובעת ממצוקה ומהבנה כי החיים אינם יכולים להמשיך באותו אופן. ב"שעת התחושה האמיתית" המצוקה חריפה יותר, עד כדי אובדן רצון לחיות, ולפרקים הסיפור מקבל גוונים סוריאליסטיים.

יש מאפיין נוסף והוא היותם של קוישניג ומריינה אנשי צללים שמתווכים תרבות אחת לתרבות אחרת, בשני המקרים תרבות אוסטרית וצרפתית: קוישיניג הוא נספח עיתונות של אוסטריה בפריז ותפקידו לתווך לשגריר כיצד אוסטריה מוצגת בעיתונות הצרפתית, ומריינה מתרגמת ספרים אוסטריים לצרפתית. נדמה שהן עמדת התיווך הזו, שהם אינם נמצאים לא פה ולא שם, והן היותם אנשי צללים, היא הבסיס למועקה שלהם, לכך שהם חיים כזרים בגופם.

כתיבתו של הנדקה היא רזה, הייתי אומר "עצית", עד שיש שייחסו אותה לחינוכו כמשפטן בשל היבשושיות שבה. שתי הנובלות הן מעניינות ולפרקים מסעירות את הנפש, אך הן אינן מתמסרות בקלות לקורא ועל מנת להשיא את החוויה מהן נדרשת קריאה חוזרת, כפי שעשיתי אני בחלקים שונים. כמבקר, היתה לי הפריבילגיה הזו; כקורא, אני מעדיף ספרים שדי בקריאתם פעם אחת.

 

האשה האיטרת • פטר הנדקה • מגרמנית: רחלי בר-חיים • הוצאת שוקן • 1997 • 195 עמ'

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן