Skip to content

המון מה להפסיד" בתיאטרון האינקובטור: פיגוע ממוקד

לא תפסידו אם לא תראו: במקום מסע מרתק להצלת העולם קיבלנו ריקנות וצעקות במסווה של תיאטרון צעיר ואוונגארדי. במהלך הפיגוע הבימתי הזה חשבתי, שמצידי סוף העולם יגיע, העיקר שההצגה תיגמר

המון מה להפסיד" בתיאטרון האינקובטור: פיגוע ממוקד

לא תפסידו אם לא תראו: במקום מסע מרתק להצלת העולם קיבלנו ריקנות וצעקות במסווה של תיאטרון צעיר ואוונגארדי. במהלך הפיגוע הבימתי הזה חשבתי, שמצידי סוף העולם יגיע, העיקר שההצגה תיגמר

דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★

מה היית עושה אם היו מבשרים לך שסוף העולם מגיע ונותרו לך 12 שעות לחיות? אני מתאר לעצמי שרבים מאיתנו היו משיבים תשובה כמו -"הייתי עושה מסיבת פרידה מהמשפחה, מהחברות ומהחברים", או "מנסה להספיק לעשות דברים שתמיד חלמתי עליהם" וכדומה.

פה ושם יש הברקות בימתיות. צילום: דן יהודה

אבל אני לא. אני לא הייתי משלים עם הבשורה ומנסה להילחם ברוע הגזירה. וזה בדיור מה שמנסה לעשות גיבור המחזמר שלנו (מחזה, בימוי ומוזיקה: יונתן בלומנפלד). הוא מגייס למשימה את חבריו – ומכאן מתחיל מסע מטורף נגד הזמן.  כולם רוצים לחיות ולכל אחד יש הרבה מה להפסיד.

המסע כולל, לכאורה, אלימות, סקס, ייאוש, הגשמה עצמית, ליגלוג על עולם הקואוצ'ינג. למה לכאורה? כי שום דבר לא קורה באמת על הבמה של "צוותא" בתל אביב. הרעיון מעניין, גם אם אינו מקורי, אבל המסע הזה מוביל לשומקום. אין מחזה, אין עלילה, הסיפור מבולבל, השחקנים צועקים ובמהלך הפיגוע הבימתי חשבתי, שמצידי סוף העולם יגיע, העיקר שההצגה תיגמר.

כולם רוצים לחיות. צילום: דן יהודה

זה בסדר להעלות הצגה בלי מחזה ובלי עלילה מסודרת. במקרים רבים אפילו מעניין יותר מהצגה "קונבנציונאלית" בתיאטרון רפרטוארי. אבל צריך תחליף. משהו אמיתי. מקורי. מרגש. מופרע. נועז. אמיץ. בועט. במקום זאת קיבלנו כאן ריקנות במסווה של כאילו תיאטרון צעיר ואוונגארדי.

פה ושם יש הברקות בימתיות בטקסט ובמשחק, ולזכות השחקניות והשחקנים יאמר, שהם הזיעו, נהנו מכל רגע והתפוצצו על הבמה מרוב אנרגיה. אם היו מוסיפים לכך תוכן מעניין ובימוי יצירתי, אפשר היה לבשר על יצירה מעניינת. אבל זה לא קרה. ובמילה אחת: החמצה.

"המון מה להפסיד" הוא מחזמר שלא תפסידו אם לא תראו אותו.

 

דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★

מה היית עושה אם היו מבשרים לך שסוף העולם מגיע ונותרו לך 12 שעות לחיות? אני מתאר לעצמי שרבים מאיתנו היו משיבים תשובה כמו -"הייתי עושה מסיבת פרידה מהמשפחה, מהחברות ומהחברים", או "מנסה להספיק לעשות דברים שתמיד חלמתי עליהם" וכדומה.

פה ושם יש הברקות בימתיות. צילום: דן יהודה

אבל אני לא. אני לא הייתי משלים עם הבשורה ומנסה להילחם ברוע הגזירה. וזה בדיור מה שמנסה לעשות גיבור המחזמר שלנו (מחזה, בימוי ומוזיקה: יונתן בלומנפלד). הוא מגייס למשימה את חבריו – ומכאן מתחיל מסע מטורף נגד הזמן.  כולם רוצים לחיות ולכל אחד יש הרבה מה להפסיד.

המסע כולל, לכאורה, אלימות, סקס, ייאוש, הגשמה עצמית, ליגלוג על עולם הקואוצ'ינג. למה לכאורה? כי שום דבר לא קורה באמת על הבמה של "צוותא" בתל אביב. הרעיון מעניין, גם אם אינו מקורי, אבל המסע הזה מוביל לשומקום. אין מחזה, אין עלילה, הסיפור מבולבל, השחקנים צועקים ובמהלך הפיגוע הבימתי חשבתי, שמצידי סוף העולם יגיע, העיקר שההצגה תיגמר.

כולם רוצים לחיות. צילום: דן יהודה

זה בסדר להעלות הצגה בלי מחזה ובלי עלילה מסודרת. במקרים רבים אפילו מעניין יותר מהצגה "קונבנציונאלית" בתיאטרון רפרטוארי. אבל צריך תחליף. משהו אמיתי. מקורי. מרגש. מופרע. נועז. אמיץ. בועט. במקום זאת קיבלנו כאן ריקנות במסווה של כאילו תיאטרון צעיר ואוונגארדי.

פה ושם יש הברקות בימתיות בטקסט ובמשחק, ולזכות השחקניות והשחקנים יאמר, שהם הזיעו, נהנו מכל רגע והתפוצצו על הבמה מרוב אנרגיה. אם היו מוסיפים לכך תוכן מעניין ובימוי יצירתי, אפשר היה לבשר על יצירה מעניינת. אבל זה לא קרה. ובמילה אחת: החמצה.

"המון מה להפסיד" הוא מחזמר שלא תפסידו אם לא תראו אותו.

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן