.

הסרט "לא ממושמעת" מבוסס על סיפורה האמיתי של מחאת תנועת שחרור הנשים במהלך תחרות מיס עולם בלונדון בשנת 1970. התחרות כבר עמדה בפני מחלוקת סביב ייצוג דרום אפריקה על ידי שתי משתתפות: אחת שחורה ואחת לבנה. הערב נפגם עוד לפני שהתחרות הטלוויזיונית התחילה, אבל הגיע לשיא, כאשר המנחה המפורסם – בוב הופ (גרג קיניר), מוטל על הבמה על ידי פצצות קמח.

העלילה סובבת סביב נשים שונות – קיירה נייטלי בתור סאלי אלכסנדר, גוגו מבאתה-רו בתור ג'ניפר הוסטן, ג'סי באקלי בתור ג'ו רובינסון ו-לזלי מנוויל בתור דולורס הופ – אשתו של בוב. אלכסנדר היא אם חד הורית שהתגרשה לאחרונה, המנסה לפלס את דרכה לקולג' האוניברסיטאי בלונדון כדי ללמוד היסטוריה. הדמות של נייטלי לוכד בצורה מושלמת את סאלי כאישה הנקרעת בין ערכיה האישיים למשפחתה. מצד אחר, באקלי מביאה אנרגיה נפלאה ל-רובינסון, כשהיא מוכנה לעשות כל מה שצריך כדי להשמיע את קולה. מבאתה-רו מביאה משחק עשיר כעלמה שאפתנית, כשדמותה הוסטן – רואה בתחרות נקודת השקה למטרותיה ושאיפותיה. התפיסה המאופקת של מנוויל כגברת הופ משפיעה בלו מעט גם על תפקידה הקטן יחסית.

כשהבמאית פיליפה לות'ורפ טווה את קווי העלילה המרובים הללו זה סביב זה, הנרטיבים החופפים נוטים להיות ארוכים. אמנם זה מבטיח לכל זווית משקל הולם לאורך הסרט, אבל כתוצאה מכך, המערכה האמצעית מתפתלת. ובכל זאת, השיא מרתק – אם לא קריאה מוחלטת לפעולה פמיניסטית. הסרט גורם לנו להעריך כיצד נשים אמיצות עושות הכל כדי להתמודד עם הפטריארכיה. חשוב מכך, קל לראות כמה רחוק הגענו לקראת שוויון זכויות לנשים, אבל גם עוד כמה אנחנו עוד צריכים ללכת…

עבור סרט עם כותרת כל כך משכנעת, "לא ממושמעת", הוא בסופו של דבר קצת בטוח מדי ומנסה למצוא חן בעיני קהל הצופים. עם זאת, צוות השחקניות, כמו גם השחקנים, הופך את הסרט לצפייה מהנה, מעניק לכל דמות קול משכנע ומזכיר לנו שיש דברים שעדיין שווה לעמוד עליהם.

הסרט "לא ממושמעת" | "Misbehaviour" – עתה בבתי הקולנוע.