Skip to content

"אמא קטנה": חקירה מהורהרת של קשר בין אם לבתה

באמצעות שחקניות פנטסטיות להפליא, סלין סיאמה מביאה סיפור מהורהר וחומל של צער ואהבה המהדהדים רגשית

"אמא קטנה": חקירה מהורהרת של קשר בין אם לבתה

באמצעות שחקניות פנטסטיות להפליא, סלין סיאמה מביאה סיפור מהורהר וחומל של צער ואהבה המהדהדים רגשית

כשנתיים לאחר "דיוקן של נערה עולה באש" של הבמאית סלין סיאמה מגיע הסרט "אמא קטנה" – חקירה אינטימית של מערכת יחסים בין אם לבתה, עם מנה קטנה של ריאליזם קסום, אשר לא מרתיע את הסיפור מלהיות סיפור מתוסרט להפליא ומחמם את הלב. באמצעות שחקניות פנטסטיות להפליא, סיאמה מביאה סיפור מהורהר וחומל של צער ואהבה המהדהדים רגשית.

לאחר שאיבדה את סבתה, נלי בת השמונה (ג'וזפין סאנס) יוצאת עם אמה (נינה מאוריס) ואביה (סטפן ורופן) לנקות את הבית שבו הסבתא גרה. לאמה של נלי קשה לבקר מחדש בבית ילדותה, והיא מותירה את האריזה לנלי ולאביה. בזמן שנלי חוקרת את השטח מסביב לבית, היא נפגשת עם מריון (גבריאל סאנס, אחותה במציאות של ג'וזפין), ילדה בת שמונה שדומה מאוד לנלי. כשהשתיים רוקמות ידידות, נלי מתחילה לשער שמריון היא למעשה אמה – והיחסים ביניהן מוסיפים עומק להבנתה של נלי את משפחתה לאחר האובדן.

הסרט מתמודד עם אבל בצורה רכה, רגישה – ובכל צורותיו. בזמן שנלי מתאבלת על אובדן סבתה, היא גם מרגישה את ההשפעות של עזיבתה של אמה (גם אם זמנית). הבילוי שלה עם מריון מציע לה את הסגירה שמעולם לא הצליחה להגיע אליו עם משפחתה, עם מעט אנקדוטות מנעוריה של אמה, שמגיעות לבהירות חדה יותר ככל שנלי מבלה עם מריון זמן רב יותר. סיאמה מציגה את האהבה הברורה בין נלי ומריון, ולמרות המרחק ביניהן, פער הקירבה מגושר דרך מערכת היחסים של הראשונה עם הדימוי בן השמונה של אמה.

הריאליזם הקסום של הסיפור מוסיף כל כך הרבה עומק מכריע, כך שהבימוי מאפשר לרגשותיהן של נלי ומריון – פליאה, בלבול, צער, אהבה, הבנה ועצב – לעלות אל פני השטח, לזרום כמו גלים על החוף. "אמא קטנה" הוא סרט מתוכנן למופת, כאשר כל אחד מהצילומים של סיאמה מתמשך מספיק זמן כדי שהדמויות והקהל יתמזגו במלוא המשקל אל תוך הסיפור המתפתח והשפעותיו הרגשיות. הסרט שקט, כשהבמאית (כפי שהיא עושה לעתים קרובות) מותירה חלק מן הפסקול ללא צליל. כאשר מוזיקה מתנגנת סוף סוף, היא מרגישה משמעותית, נוקבת ומתוזמנת להתפתחות הדמויות ולמסע הכולל, מה שהופך אותה לבלתי נשכחת עוד יותר.

סיאמה ידועה בבחינת מערכות יחסים בין נשים, ו-"אמא קטנה" אינו שונה. זה אינטימי וילדותי בסקרנות ובגילויים שלו, מה שמתאים בהתחשב בת כמה הדמות הראשית. באופן מכריע, הסרט הוא תיאור אוהב של הקשר המיוחד בין אמהות ובנות, כזה שעוסק בהבנה – לא פחות מאשר בחיבה ובעצב שבאובדן הקשר הזה. הסרט הוא תזכורת שאמהות היו גם הן פעם ילדות, שהיו להן פחדים, תקוות וחלומות. סיאמה מעבירה בעדינות ובזריזות (הסרט קצר יחסית) את הסיפור מבלי לשכוח שלמרות האלמנט הפנטסטי, הוא עדיין מבוסס על הכוח והאהבה בין נלי ומריון.

כל אינטראקציה מתחשבת ונבנית לקראת מסקנה מרגשת ומשביעת רצון המנצלת את המסע וההתפתחות של מערכת היחסים של הדמויות המרכזיות. אובדן והבנה הם לב ליבו של הסרט,  וסיאמה עושה פלאים עם הסיפור, לוכדת ברכות – את מה שלעתים קרובות קשה לבטא – בצורה מקסימה ומעמיקה. "אמא קטנה" הוא מסוג הסרטים שחושפים את עצמם מבלי להיות מופרזים, ומעצבים את עצמם לסיפור שנשאר בזיכרון, זמן מה אחרי שעולות כותרות הסיום.

"אמא קטנה" | "Petite Maman" – עתה בבתי הקולנוע.

כשנתיים לאחר "דיוקן של נערה עולה באש" של הבמאית סלין סיאמה מגיע הסרט "אמא קטנה" – חקירה אינטימית של מערכת יחסים בין אם לבתה, עם מנה קטנה של ריאליזם קסום, אשר לא מרתיע את הסיפור מלהיות סיפור מתוסרט להפליא ומחמם את הלב. באמצעות שחקניות פנטסטיות להפליא, סיאמה מביאה סיפור מהורהר וחומל של צער ואהבה המהדהדים רגשית.

לאחר שאיבדה את סבתה, נלי בת השמונה (ג'וזפין סאנס) יוצאת עם אמה (נינה מאוריס) ואביה (סטפן ורופן) לנקות את הבית שבו הסבתא גרה. לאמה של נלי קשה לבקר מחדש בבית ילדותה, והיא מותירה את האריזה לנלי ולאביה. בזמן שנלי חוקרת את השטח מסביב לבית, היא נפגשת עם מריון (גבריאל סאנס, אחותה במציאות של ג'וזפין), ילדה בת שמונה שדומה מאוד לנלי. כשהשתיים רוקמות ידידות, נלי מתחילה לשער שמריון היא למעשה אמה – והיחסים ביניהן מוסיפים עומק להבנתה של נלי את משפחתה לאחר האובדן.

הסרט מתמודד עם אבל בצורה רכה, רגישה – ובכל צורותיו. בזמן שנלי מתאבלת על אובדן סבתה, היא גם מרגישה את ההשפעות של עזיבתה של אמה (גם אם זמנית). הבילוי שלה עם מריון מציע לה את הסגירה שמעולם לא הצליחה להגיע אליו עם משפחתה, עם מעט אנקדוטות מנעוריה של אמה, שמגיעות לבהירות חדה יותר ככל שנלי מבלה עם מריון זמן רב יותר. סיאמה מציגה את האהבה הברורה בין נלי ומריון, ולמרות המרחק ביניהן, פער הקירבה מגושר דרך מערכת היחסים של הראשונה עם הדימוי בן השמונה של אמה.

הריאליזם הקסום של הסיפור מוסיף כל כך הרבה עומק מכריע, כך שהבימוי מאפשר לרגשותיהן של נלי ומריון – פליאה, בלבול, צער, אהבה, הבנה ועצב – לעלות אל פני השטח, לזרום כמו גלים על החוף. "אמא קטנה" הוא סרט מתוכנן למופת, כאשר כל אחד מהצילומים של סיאמה מתמשך מספיק זמן כדי שהדמויות והקהל יתמזגו במלוא המשקל אל תוך הסיפור המתפתח והשפעותיו הרגשיות. הסרט שקט, כשהבמאית (כפי שהיא עושה לעתים קרובות) מותירה חלק מן הפסקול ללא צליל. כאשר מוזיקה מתנגנת סוף סוף, היא מרגישה משמעותית, נוקבת ומתוזמנת להתפתחות הדמויות ולמסע הכולל, מה שהופך אותה לבלתי נשכחת עוד יותר.

סיאמה ידועה בבחינת מערכות יחסים בין נשים, ו-"אמא קטנה" אינו שונה. זה אינטימי וילדותי בסקרנות ובגילויים שלו, מה שמתאים בהתחשב בת כמה הדמות הראשית. באופן מכריע, הסרט הוא תיאור אוהב של הקשר המיוחד בין אמהות ובנות, כזה שעוסק בהבנה – לא פחות מאשר בחיבה ובעצב שבאובדן הקשר הזה. הסרט הוא תזכורת שאמהות היו גם הן פעם ילדות, שהיו להן פחדים, תקוות וחלומות. סיאמה מעבירה בעדינות ובזריזות (הסרט קצר יחסית) את הסיפור מבלי לשכוח שלמרות האלמנט הפנטסטי, הוא עדיין מבוסס על הכוח והאהבה בין נלי ומריון.

כל אינטראקציה מתחשבת ונבנית לקראת מסקנה מרגשת ומשביעת רצון המנצלת את המסע וההתפתחות של מערכת היחסים של הדמויות המרכזיות. אובדן והבנה הם לב ליבו של הסרט,  וסיאמה עושה פלאים עם הסיפור, לוכדת ברכות – את מה שלעתים קרובות קשה לבטא – בצורה מקסימה ומעמיקה. "אמא קטנה" הוא מסוג הסרטים שחושפים את עצמם מבלי להיות מופרזים, ומעצבים את עצמם לסיפור שנשאר בזיכרון, זמן מה אחרי שעולות כותרות הסיום.

"אמא קטנה" | "Petite Maman" – עתה בבתי הקולנוע.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן