Skip to content

אפוס 13: הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות חוזר לתל אביב

מגיפת הקורונה והמלחמה האכזרית שתי הטרגדיות העולמיות מככבות בפסטיבל : "ימים מטורפים" על הפקת אופרה בימי קורונה בהולנד, הוא סרט הפתיחה . "בגלל המלחמה ההיא" של אורנה בן־דור בעקבות “אפר ואבק“, של יהודה פוליקר ויעקב גלעד - הוא סרט הנעילה. וביניהם, עשרות סרטים בינ"ל חושפים את האנשים והסיפורים ששינו את העולם. וגם מחווה קולנועי לבמאי […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אפוס פסטיבל הבינ"ל לסרטי תרבות ואמנות יתקיים בפעם ה-13, בתאריכים 26 במרץ- 2 באפריל בכמה לוקיישנים: מוזיאון ארץ-ישראל ברמת אביב, סינמטק ת"א והיכל התרבות (אולם צוקר).

בפסטיבל יוקרנו עשרות סרטים מהארץ והעולם בהקרנות בכורה בישראל. אפוס מתמקד בעידוד יצירה המתעדת את העשייה האמנותית בישראל ויקיים תחרות סרטים ישראלים באורך מלא וקצרים ועוד.

את הפסטיבל יפתח הסרט התיעודי ימים מטורפים. לאחר שלוש שנים של הכנות קדחתניות וחזרות מתישות, בסתיו 2020, נדמה שסוף-סוף יעלה בית האופרה הלאומי של הולנד את העיבוד המושקע ל"נישואי פיגארו" של מוצרט. אבל ברגע האחרון מגיעה מגפת הקורונה, והכל מתהפך. הסרט מלווה את יוצרי האופרה בהתמודדותם עם חוסר הוודאות המשגע, ולנגד עינינו נבנית אופרה שמנסה להגיע לרגע ההופעה גם אם זו תהיה רק הצגה אחת, גם אם לא יהיה קהל, גם אם היא תועבר לקהל דרך מסך ולא באולם התיאטרון.

 

סרט הדוקו בגלל המלחמה ההיא של אורנה בן דור ינעל את הפסטיבל ויוקרן במסגרת הרצועה 'קלאסיקה ישראלית'.: "יצאתי למסע לתוך הזיכרון של הורים שהגיעו מאושוויץ ושל ילדים שגדלו כשמעליהם עננת כאב אינסופי של אובדן, אלימות ומוות. הסרט, שהיה להצלחה בינלאומית וזכה בעשרות פרסים בארץ ובעולם, טבע את המושג "דור שני לשואה". זיכרון השואה קיבל לגיטימציה, הפך ל"תו תקן ישראלי" ואיתו השתנה האופן שבו נכתבה ההיסטוריה של ניצולי השואה מאז. והזיכרון הפרטי של פוליקר וגלעד הפך לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית.". (אורנה בן דור).

 

פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל סרטים  המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים.

קטלוג הפסטיבל מחולק השנה לנושאים הבאים: אמנות פלסטית, אדריכלות ועיצוב, אמנות מחאה, תיאטרון, המילה הכתובה, מוסיקה, על קולנוע וקולנוע נסיוני, מחווה לקן ראסל, מחול, מחווה לפסטיבל FIFA, תחרות הסרטים הישראליים, תחרות הסרטים הקצרים, ואירועים מיוחדים. https://www.filmart.co.il/

בין סרטי האמנות יוקרנו סרטים על אמדיאו מודליאני, וסיפור אהבתו הטראגי לזאן אבוטרן, על מארק שאגאל בין שני עולמות, סרט על יצירת האמנות היקרה בעולם סאלבטורה מונדי של ליאונרדו דה וינצ'י, וגם על אחת הפנינים בין המוזיאונים בעולם שמוצגים בה אוצרות מן הציור והפיסול ברנסנס, מוזיאון האופיצי.

טריילר על הסרט "במעמקי מוזיאון האופיצי"

במעמקי מוזיאון האופיצי. ונוס מאורבינו של טיציאן, מיישירה מבט אל המבקרים במוזיאון האופיצי בפירנצה.

טריילר על הסרט תעלומת "המושיע" של דה-וינצ'י.

 

תוכנית הסרטים הבינ"ל שיוקרנו השנה בקטגוריות:

תיאטרון

 תיאטרון השמש – ההצגה הבלתי גמורה Lepage au Soleil / At the Origins of Kanata

קנדה, 2019 / 94 דקות/ בימוי / הלן שוקט

במשך שנתיים התלבטו חברי להקת תיאטרון השמש והבמאי הקנדי רוברט לפאג' בניסיון למצוא את הדרך הנכונה שבה יציגו את המחזה קאנאטה, המביא את סיפורם של אנשי "האומות הראשונות" (האינדיאנים הקנדיים) ומפגשם העקוב מדם עם האירופאים. המחזה מגולל את סיפורה המצמרר של אישה אחת ומספר על פשעים מחרידים ועל כאב ואובדן מזעזעים.

הלהקה שיסדה אריאן מנושקין בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מורכבת מ-36 שחקנים ושחקניות מרחבי העולם, חלקם פליטים. הם צוללים לעומקו של הסיפור, וחלקם אף מזהים את ההיסטוריה האישית שלהם בתוכו. הסרט עוקב אחרי התהליך שעוברת הלהקה בחיפוש אחר הקול המדוייק שיבטא את סיפורן של הדמויות השונות.

אבל עוד לפני שמישהו מבחוץ זכה לצפות בהצגה, התעוררה בקנדה סערה של תקינות פוליטית: מדוע בהצגה העוסקת בבני "האומות הראשונות" אין אף שחקן ממוצא קנדי-אינדיאני? הסרט מתעד גם את דרכי התמודדותם של חברי תיאטרון השמש עם הביקורת הקשה שהוטחה בהם.

סוף משחק

ארה"ב, 2021 / 72 דקות/ בימוי / ג'ים ברנפילד

דן מורן וג'ון כריסטופר ג'ונס הם שני שחקנים ניו יורקים החולים במחלת פרקינסון.  אט אט, המחלה גוזלת מהם את היכולת לשלוט בגופם – יכולת קריטית עבור שחקן. הם מחליטים להעלות הצגה אחת אחרונה: סוף משחק מאת סמואל בקט, אף שכלל לא ברור אם יצליחו לעמוד במשימה.

כל אחד מהם מתמודד עם קשיים שונים, חלקם תוצאה ישירה של מחלתם, חלקם תוצאה עקיפה. אובדן זהות, הפחד מפני מה צופן בחובו העתיד ומה תביא עליהם מחלתם הם רק מקצת האתגרים הניצבים בפניהם.

לב השוליים

ישראל 2020/ בימוי: דן וולמן

בלב הרובע העתיק של בירת הנגב פועל מרכז פרינג' יחיד במינו בפריפריה, המספק אירועי תרבות לאוכלוסייה המגוונת של באר שבע. תיאטרון הפרינג' "עיט" בהנהלתו של הבימאי והיוצר יואב מיכאלי מעלה הצגות ייחודיות עם צוות שחקנים צעירים. הסרט "לב השוליים" מתמקד בשתי הפקות יוצאות דופן של התיאטרון הזה: "בי פולארי" (עפ"י יומנו של מטורף" של ניקולאי גוגול) ו "גורל הגר"א", מחזה מקורי-אישי שכתב יואב מיכאלי. בשתי ההצגות פיתח יואב בשיתוף עם איש הקולנוע אלי לוי והמוסיקאי אמיר גרומן, שפה תיאטרלית חדשה, נטולת דיאלוגים. השילוב בין המדיום הקולנועי, פס הקול המורכב ושפת משחק חדשה, מעניקה לצופה הישראלי והזר חוויה תיאטרלית מיוחדת במינה.

ההקרנה בנוכחות היוצרים

 

סרטי מחאה (תיאטרון)

שבע נשים יוצאות למלחמה Roses. Film-Cabaret

אוקראינה, 2021 / 78 דקות/ בימוי / אירנה סטצנקו

שבע נשים מנגנות, שרות ורוקדות בקצב ובתשוקה סוחפת – והכל כדי להביע מחאה על מה שקורה בארצן, אוקראינה. הזמן: שנות המהפכה בתוך המדינה והפלישה הרוסית לאי קרים, והשנים שאחרי המאורעות האלה, שגם בהן אוקראינה עדיין סוערת ומאויימת.

 

הבמאית אירנה סטצנקו עקבה במשך כמה שנים אחר להקת הקברט "בנות דאח", ומצאה את עצמה מצלמת אותן ואת המאורעות שסביבן גם במהלך המהפכה האלימה של שנת 2014. הן זועקות בשירה, בנגינה ובריקוד, באולמות התיאטרון וגם ברחובות, והאומץ שהן מפגינות על הבמה ומחוצה לה מרשים במיוחד. בסרט שזורים קטעי מופע, ראיונות ותמונות מרחובות אוקראינה הבוערים.

פסטיבלים /DOCU DAYS UA 2021, Sheffield DocFest 2021/ Winner Andriy Matrosov Award, Docudays UA International Documentary Human Rights Film Festival 2021

 

תנו להם תיאטרון The Space / Theatre of Survival

בריטניה, 2019 / 88 דקות/ בימוי / דן פול, מארק סטריט

דרום אפריקה, שנות השבעים. מדיניות האפרטהייד בשיאה, בכל שבוע מתקיימות עשרות הפגנות קטלניות עם עשרות הרוגים ופצועים. לצלם התיאטרון הלבן ומתנגד האפרטהייד בריאן אשטברי נמאס, והוא מחליט לעשות מעשה. הוא מגייס קבוצת חברים שחקני תיאטרון, ויחד הם מקימים את תיאטרון הפרינג' The Space בקייפטאון. בתיאטרון צוות שחקנים מעורב – שחורים ולבנים – אך העיקר הוא שהכניסה מיועדת לכולם, שחורים ולבנים.

התיאטרון העלה רפרטואר רחב של הצגות קלאסיות ומודרניות, כשבכולן נכללו גם מסרים נוקבים נגד משטר האפרטהייד. עד מהרה הפך לסנסציה ולמקום מפגש של  מתנגדי האפרטהייד, וכך היה גם למטרה עבור הצנזורה וסוכנויות הביון של המדינה, ולבסוף אף נאלץ להיסגר וכמה מחבריו עברו לחיות באנגליה.

 

מחול

בנעלי רחוב על במת האופרה Gallant Indies

צרפת, 2020 / 108 דקות/ בימוי / פיליפ בזייה

המשימה שלקח על עצמו יוצר הקולנוע הצעיר קלמנט קוגיטור נראתה בהתחלה בלתי אפשרית: ליצור עיבוד בימתי רענן לאופרה Les Indes Galantes של ז'אן פיליפ-ראמו, שכמו הרבה יצירות קלאסיות אחרות, רבים מתכניה יכולים להיתפס כמתנשאים וגזעניים. וכל זה כשלהקת הרקדנים הענקית מורכבת מצעירים המגיעים מרקעים ומוצאים שונים.

 

כל הרקדנים מוכשרים כמו שדים, ולכל אחת ואחד מהם דעה משלו/ה על תכני היצירה, על אופן הריקוד הראוי ועל התכנים שחלקם, לפחות, רחוקים מלהיות תקינים פוליטית במאה העשרים ואחת. הסרט האנרגטי והסוחף שלפנינו מתעד את שדה המוקשים הרגיש שהמופע צריך לצעוד בו, כשהפתרון של הבמאי הוא לשלב בין ריקודים קלאסיים לריקודי רחוב קצביים.

המופע החדשני מועלה בבית האופרה של פריז – לב התרבות הממסדית של צרפת (שקורות בנייתו מובאים בסרט הרכבת שהפכה לאופרה, המוקרן גם הוא בפסטיבל). האם העיבוד החדש והרדיקלי יתקבל יפה בקרב הקהל והמבקרים?

הדרך לבוטו The Road to Butoh

ישראל, 2022 / 36 דקות/  בימוי והפקה / שי אלכסנדרוני

ה'בוטו' הוא מחול אוונגרדי שנוצר ביפן אחרי מלחמת העולם השנייה וטראומת הפצצתה בפצצות גרעין. הוא משתנה ולעיתים אף נוצר מחדש במהלך ביצועו ועוסק רבות בחוויה, בדימויים וברגשות של הרקדן.נית בזמן הביצוע. בניסיון להבין מהו ה'בוטו', עובר הסרט בין ארבע יוצרות בוטו ישראליות ויצירותיהן. הן מספרות על עצמן, על נקודות בחייהן ועל דרכן ל'בוטו'. תוך כדי צילומי הסרט ובדומה למתרחש ב'בוטו', הולך הסרט ומקבל חיים משלו, צומח ומשתנה ומוציא את הצופים למסע שבמהלכו הם נחשפים לאלמנטים המניעים של היוצרות. כחלק מהתהליך, לוקח במאי הסרט שיעורי בוטו, תופר לעצמו תלבושת ויוצר קטע משלו – כשעבודת הבוטו האמיתית היא למעשה הסרט.

יוקרן יחד עם הסרט " אנסמבל מודאליוס – פרויקט עולם מלא. ההקרנה בנוכחות היוצרים

 

הריקוד The Dance

אירלנד, 2021 / 93 דקות/ בימוי / פאט קולינס

עוד רגע יעלה המסך על מופע המחול Mám והוא יהפוך לאחת ההצלחות הגדולות של הכוריאוגרף האירי – עטור הפרסים וההצלחות עוד קודם – מייקל קיגן-דולאן. אבל מייד אחרי סצינת הפתיחה הזו, המצלמה חוזרת אל תהליך החזרות הייחודי, שבו 12 הרקדניות והרקדנים, וגם הנגנים, הם שותפים מלאים ביצירת המחול.

בחזרות הראשונות אנחנו צופים ברקדנים עושים אימפרוביזציה לצלילי מנגינות של שירי ים איריים מסורתיים, מגששים בתוככי עצמם כדי למצוא את התנועות הנכונות. בהמשך נוצר שיתוף פעולה מרשים בין הנגנים המלווים את המופע לבין הרקדנים: אלה לא רק רוקדים לצלילי המוזיקה, אלא גם משפיעים בתנועותיהם על הנגנים, והנגינה משתנה על פי המחול שיוצרת הלהקה.

World premiere – BFI London Film Festival 2021 / Documentary Competition

 

לחיות את התנועה – סיפור ב-10 חלקים Habiter le Mouvement — Un récit en 10 chapitres

קנדה, 2019 / 61 דקות/ בימוי והפקה / ביאטריס מדיאווילה

הכוריאוגרף הצרפתי טיירי ניאנג מנסה להבין לעומק את התחום שהוא עוסק בו, מחול ותנועה, ולגלות מה חשים וחושבים אחרים על כך. עבור ניאנג, כל תנועה אנושית, אפילו  הליכה יומיומית, היא מחול. זוהי "הכוריאוגרפיה האנושית" שאותה הוא מבקש להבין ואיתה הוא מבקש ליצור, ולצורך זה יצא למסע שמטרתו לחקור את התופעה הזאת.

המסע של ניאנג כלל שורת סדנאות שקיים עבור רקדנים לא מקצועיים בני כל הגילים, מרקעים מגוונים וממקומות שונים. הסרט מחולק לעשרה פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לרקדן או רקדנית אחת. אלה מציגים לא רק את קטע הריקוד שבחרו לבצע, אלא זוכים גם לראיון מעמיק שבו הם פורשים את משנתם ומסבירים את המשמעות שגילו בתנועות המחול שבהן בחרו ובעצם העיסוק בריקוד.

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן