Skip to content

אליהו התנאי? על הספר "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים" של עדיאל קדרי

הספר "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים" של פרופסור עדיאל קדרי מבקש להתמקד באחת התקופות הקדומות ביותר שבה עסקו באליהו הנביא, תקופת התנאים. מדובר במחקר אקדמי מוקפד וממוסמך, יש שיאמרו מחקר מ"הדור הישן" כזה שמשלב מתודולוגיה פילולוגית יחד עם כלים מחקר העריכה ומתודלוגיה היסטורית. הפרשנויות של קדרי הן משכנעות, אולם בתום הקריאה עדיין נותרתי עם שאלה גדולה בלתי פתורה

אליהו התנאי? על הספר "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים" של עדיאל קדרי

הספר "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים" של פרופסור עדיאל קדרי מבקש להתמקד באחת התקופות הקדומות ביותר שבה עסקו באליהו הנביא, תקופת התנאים. מדובר במחקר אקדמי מוקפד וממוסמך, יש שיאמרו מחקר מ"הדור הישן" כזה שמשלב מתודולוגיה פילולוגית יחד עם כלים מחקר העריכה ומתודלוגיה היסטורית. הפרשנויות של קדרי הן משכנעות, אולם בתום הקריאה עדיין נותרתי עם שאלה גדולה בלתי פתורה

אליהו הנביא הוא דמות ייחודית במסורת היהודית. על פי המסופר בתנ"ך הוא אמנם פעל בתחומי ממלכת ישראל בזמן מלכותם של אחאב ואחזיה (המאה התשיעית לפני הספירה), אך אליהו לא רק פעל בזמן ובמקום מסוימים; אליהו הוא דמות אלמותית, על-זמנית, שכן הוא עתיד לשוב ולהתגלות. כך, לפי המסופר בספר מלאכי אלוהים ישלח לעמו את אליהו "לפני בוא יום ה' הגדול הנורא", ולאליהו יהיה תפקיד "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". על בסיס הפסוק הזה, התבססה מאוחר יותר המסורת המוכרת לפיה פותחים את הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר.

דמותו הייחודית של אליהו העסיקה את חכמי היהדות לכל אורך הדורות. עדיאל קדרי, בספרו "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים", מבקש להתמקד באחת התקופות הקדומות ביותר שבה עסקו באליהו הנביא, תקופת התנאים (המאה הראשונה והשנייה לספירה). קדרי, פרופסור לספרות חז"ל במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, מציין שאליהו הנביא הוא ככל הנראה הדמות הפופולרית ביותר בספרות העממית היהודית לדורותיה, אולם על אף זאת, המחקרים שהוקדשו לאליהו הנביא כמעט ולא עשו שימוש בכלים פילולוגיים והיסטוריים המקובלים בחקר הספרות התלמודית. חסרון זה בא להשלים ספרו של קדרי.

הספר "עד שיבוא אליהו" הוא מחקר אקדמי מוקפד וממוסמך, יש שיאמרו מחקר מ"הדור הישן", כזה שמשלב מתודולוגיה פילולוגית יחד עם כלים מחקר העריכה ומתודולוגיה היסטורית, שמאיר היבטים מסוימים בתפישתם של התנאים את אליהו ומציע פרשנויות זהירות, ולא פרשנויות רחבות ומרחיקות לכת. מאידך, יש שידרשו זאת לגנאי: הספר אינו מנסה לפרוץ את גבולות השיח האקדמי המצומצם, שיכול לעניין אנשים שאינם מהמחלקה למחשבת ישראל או לתלמוד.

הספר כולל שישה פרקים. בפרק הראשון קדרי מביא את מכלול הופעותיו של אליהו בספרות התנאים, ומבקש להצביע על מגמות העולות ממכלול המקורות; הפרק השני עוסק בהופעתו של אליהו לעתיד לבוא והתקוות שנתלו בו, ודן בין השאר ביחס שבין אליהו למשיח, ובתפקידו המיועד בהכרעת ספקות הלכתיים; הפרק השלישי מנסה להבין את ההקשר האידיאולוגי-פוליטי של העיסוק בדמותו של אליהו בעולמם של התנאים, כאשר במרכז הספר עומדת הפסקה במכילתא דרבי ישמעאל שמציינת כי על אף הביקורת של אליהו על המלך אחאב הוא "חלק כבוד למלכות"; הפרק הרביעי דן בקו הביקורתי בחז"ל כלפי אליהו, ובפרט הרעיון במכילתא דרבי ישמעאל שאומר כי אליהו הודח מתפקידו הנבואי כיוון ש"תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן", כלומר לא סנגר על עם ישראל בפני אלוהים; בפרק החמישי קדרי עוסק בדמותו של אליהו בספר "סדר עולם" ומנסה להשיב על השאלה האם עולה דמות מסוימת מתוך הספר ולאיזה צורך ובאילו הקשרים נדרש מחבר סדר עולם לדמות זו. בפרק הסיום קדרי מסכם את המגמות הרעיונות העיקריות שנידונו בפרקי הספר ואת ההקשר ההיסטורי המשוער לצמיחתן או לעיצובן.

*

אם לסכם במשפט את העולה מספרו של קדרי, אליהו המקראי ואליהו של ספרות התנאים הן שתי דמויות שונות לחלוטין; אם אליהו המקראי היה פוגש את "אליהו התנאי", הוא ככל הנראה לא היה מזהה אותו. כך למשל, בעוד אליהו המקראי הוא קנאי, אליהו של התנאים הוא אדם משכין שלום; אליהו המקראי הוא נביא, קרי מי שמהווה רק צינור בין דברי האל והעם, ואילו אליהו של התנאים הוא תלמיד חכם, כלומר אדם שכישוריו נובעים מעצמו; אליהו המקראי ביקר את אחאב המלך במילים קשות, ואילו אליהו התנאי חלק כבוד לאחאב.

בחלק מהפרקים עולה שאליהו המקראי שונה מאליהו התנאי כיוון שהאחרון הוא דמות שנוצרה לצרכים היסטוריים-פוליטיים של אותה תקופה. כך למשל, הפרק השני עוסק כאמור בציפיות מאליהו שעתיד לשוב, ובמרכזו עומדת משנה במסכת עדיות שמציגה מחלוקת בין תנאים: שני תנאים אומרים שאליהו עתיד לעשות סדר במצב הכאוטי שבענייני יוחסין; תנא אחד אומר שאליהו עתיד ליישב מחלוקות ואילו הדעה השלישית אומרת שאליהו ישכין שלום בעולם.

קדרי דן בהרחבה במשנה זו ומסכם כי נראה שעורכי המשנה ביקשו לשוות לשיבתו המצופה של אליהו פנים מאירות. לכך מוסיף קדרי כי היעדר אזכור תפקיד אליהו כמי שעתיד להכריז על המשיח (על בסיס הפסוק במלאכי שאומר שאליהו יבוא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא) נובע מרצון עורכי המשנה לדחוק את המשיחיות האקטיבית לשוליים בעקבות התוצאות המרות של המרידות ברומאים או רצון להיבדל מהנצרות שצמחה באותה תקופה. בסוף הפרק קדרי עוסק באזכוריו של הביטוי "עד שיבוא אליהו", כלומר שאליהו עתיד לפתור מחלוקות הלכתיות, כאשר במקום אחר הוא מציין שביטוי זה מהווה התבוננות באליהו באמצעות תבניות וערכים הלקוחים מעולם בית המדרש. כלומר, יותר משאליהו בספרות התנאים יכול לומר משהו על אליהו המקראי הוא יכול לספר לנו הרבה על התנאים, כיצד הם ראו את עצמם ומהי בעיניהם דמותו של המנהיג הראוי.

*

הפרשנות ההיסטורית שקדרי נוקט בה לאורך הספר היא ברוב המקרים משכנעת; נקודה זו עולה במיוחד בפרק השלישי, שעוסק במכילתא דרבי ישמעאל שאומרת שאליהו חלק כבוד לאחאב, על אף שכאמור הוא ביקר אותו באופן גלוי. קדרי מביא שתי פרשנויות למכילתא. הראשונה היא היסטורית, והיא אומרת שהתנאים ביקשו למתן את דמותו המורדת של אליהו כיוון שנכוו מקנאים ומורדים במלכות. אך קדרי מציע פרשנות רדיקלית יותר, ואומר שהדבר מעיד על רצון של אליהו להשתלב בחצר המלכות. בעיני הפרשנות ההיסטורית סבירה הרבה יותר שכן לפרשנות הרדיקלית קדרי אינו מביא ולו קצה של ראיה (וכמובן שדמות זו אינה עולה בקנה אחד עם אליהו המקראי) – למעט העובדה שכך עשו דמויות אחרות שנמנות במכילתא ושחלקו כבוד למלכות.

אולם לפרשנות ההיסטורית יש חיסרון עיקרי והוא היותה "חד פעמית", כלומר היא מאירה את דמותו של אליהו בהקשר ספציפי מאוד – ספרות התנאים. אלא שכתרים מסוימים שנקשרים לאליהו הם חוצי-תקופות, כמו היותו של אליהו פותר ספקות הלכתיים, עמדה שניתן למצוא גם בספרות המאוחרת לספרות התנאים. קדרי מציין זאת אמנם באחת מהערות השוליים, אך לא דן בכך כיוון שהוא מתמקד בספרות התנאים.

הפרשנות ההיסטורית שקדרי נוקט בה קשורה לחיסרון המרכזי של הספר והוא שקדרי כמעט ולא עושה מאמץ להסביר מדוע התנאים קושרים את כל הכתרים האלו דווקא לאליהו, למשל מדוע דווקא אליהו יהיה זה שיפתור ספקות הלכתיים. ניתן להבין אולי מדוע חז"ל מצפים שהמשיח יעשה זאת, אך אליהו אינו המשיח, אלא רק המבשר את בואו.

נדמה כי נקיטה במתודולוגיה עשירה יותר הייתה יכולה להשיב על נקודה זו, שכן כפי שצוין לעיל הגישה ההיסטורית מעמידה את חז"ל כמי שהשתמשו באליהו לצרכיהם. במקום שקדרי ינסה לגשר בין אליהו המקראי לאליהו התנאי, הוא רק מעצים את הפער ביניהם. כך שבתום הקריאה עדיין נותרתי עם שאלה בלתי פתורה, שהיא בעיני שאלה מאוד חשובה: מדוע התנאים מייחסים לאליהו את כל התכונות האלו; למה דווקא אליהו?

עד שיבוא אליהו -דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים • עדיאל קדרי • הוצאת מאגנס • 2021 • 214 עמ'

לדף הספר בהוצאת הספרים ניתן ללחוץ כאן

אליהו הנביא הוא דמות ייחודית במסורת היהודית. על פי המסופר בתנ"ך הוא אמנם פעל בתחומי ממלכת ישראל בזמן מלכותם של אחאב ואחזיה (המאה התשיעית לפני הספירה), אך אליהו לא רק פעל בזמן ובמקום מסוימים; אליהו הוא דמות אלמותית, על-זמנית, שכן הוא עתיד לשוב ולהתגלות. כך, לפי המסופר בספר מלאכי אלוהים ישלח לעמו את אליהו "לפני בוא יום ה' הגדול הנורא", ולאליהו יהיה תפקיד "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". על בסיס הפסוק הזה, התבססה מאוחר יותר המסורת המוכרת לפיה פותחים את הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר.

דמותו הייחודית של אליהו העסיקה את חכמי היהדות לכל אורך הדורות. עדיאל קדרי, בספרו "עד שיבוא אליהו: דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים", מבקש להתמקד באחת התקופות הקדומות ביותר שבה עסקו באליהו הנביא, תקופת התנאים (המאה הראשונה והשנייה לספירה). קדרי, פרופסור לספרות חז"ל במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, מציין שאליהו הנביא הוא ככל הנראה הדמות הפופולרית ביותר בספרות העממית היהודית לדורותיה, אולם על אף זאת, המחקרים שהוקדשו לאליהו הנביא כמעט ולא עשו שימוש בכלים פילולוגיים והיסטוריים המקובלים בחקר הספרות התלמודית. חסרון זה בא להשלים ספרו של קדרי.

הספר "עד שיבוא אליהו" הוא מחקר אקדמי מוקפד וממוסמך, יש שיאמרו מחקר מ"הדור הישן", כזה שמשלב מתודולוגיה פילולוגית יחד עם כלים מחקר העריכה ומתודולוגיה היסטורית, שמאיר היבטים מסוימים בתפישתם של התנאים את אליהו ומציע פרשנויות זהירות, ולא פרשנויות רחבות ומרחיקות לכת. מאידך, יש שידרשו זאת לגנאי: הספר אינו מנסה לפרוץ את גבולות השיח האקדמי המצומצם, שיכול לעניין אנשים שאינם מהמחלקה למחשבת ישראל או לתלמוד.

הספר כולל שישה פרקים. בפרק הראשון קדרי מביא את מכלול הופעותיו של אליהו בספרות התנאים, ומבקש להצביע על מגמות העולות ממכלול המקורות; הפרק השני עוסק בהופעתו של אליהו לעתיד לבוא והתקוות שנתלו בו, ודן בין השאר ביחס שבין אליהו למשיח, ובתפקידו המיועד בהכרעת ספקות הלכתיים; הפרק השלישי מנסה להבין את ההקשר האידיאולוגי-פוליטי של העיסוק בדמותו של אליהו בעולמם של התנאים, כאשר במרכז הספר עומדת הפסקה במכילתא דרבי ישמעאל שמציינת כי על אף הביקורת של אליהו על המלך אחאב הוא "חלק כבוד למלכות"; הפרק הרביעי דן בקו הביקורתי בחז"ל כלפי אליהו, ובפרט הרעיון במכילתא דרבי ישמעאל שאומר כי אליהו הודח מתפקידו הנבואי כיוון ש"תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן", כלומר לא סנגר על עם ישראל בפני אלוהים; בפרק החמישי קדרי עוסק בדמותו של אליהו בספר "סדר עולם" ומנסה להשיב על השאלה האם עולה דמות מסוימת מתוך הספר ולאיזה צורך ובאילו הקשרים נדרש מחבר סדר עולם לדמות זו. בפרק הסיום קדרי מסכם את המגמות הרעיונות העיקריות שנידונו בפרקי הספר ואת ההקשר ההיסטורי המשוער לצמיחתן או לעיצובן.

*

אם לסכם במשפט את העולה מספרו של קדרי, אליהו המקראי ואליהו של ספרות התנאים הן שתי דמויות שונות לחלוטין; אם אליהו המקראי היה פוגש את "אליהו התנאי", הוא ככל הנראה לא היה מזהה אותו. כך למשל, בעוד אליהו המקראי הוא קנאי, אליהו של התנאים הוא אדם משכין שלום; אליהו המקראי הוא נביא, קרי מי שמהווה רק צינור בין דברי האל והעם, ואילו אליהו של התנאים הוא תלמיד חכם, כלומר אדם שכישוריו נובעים מעצמו; אליהו המקראי ביקר את אחאב המלך במילים קשות, ואילו אליהו התנאי חלק כבוד לאחאב.

בחלק מהפרקים עולה שאליהו המקראי שונה מאליהו התנאי כיוון שהאחרון הוא דמות שנוצרה לצרכים היסטוריים-פוליטיים של אותה תקופה. כך למשל, הפרק השני עוסק כאמור בציפיות מאליהו שעתיד לשוב, ובמרכזו עומדת משנה במסכת עדיות שמציגה מחלוקת בין תנאים: שני תנאים אומרים שאליהו עתיד לעשות סדר במצב הכאוטי שבענייני יוחסין; תנא אחד אומר שאליהו עתיד ליישב מחלוקות ואילו הדעה השלישית אומרת שאליהו ישכין שלום בעולם.

קדרי דן בהרחבה במשנה זו ומסכם כי נראה שעורכי המשנה ביקשו לשוות לשיבתו המצופה של אליהו פנים מאירות. לכך מוסיף קדרי כי היעדר אזכור תפקיד אליהו כמי שעתיד להכריז על המשיח (על בסיס הפסוק במלאכי שאומר שאליהו יבוא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא) נובע מרצון עורכי המשנה לדחוק את המשיחיות האקטיבית לשוליים בעקבות התוצאות המרות של המרידות ברומאים או רצון להיבדל מהנצרות שצמחה באותה תקופה. בסוף הפרק קדרי עוסק באזכוריו של הביטוי "עד שיבוא אליהו", כלומר שאליהו עתיד לפתור מחלוקות הלכתיות, כאשר במקום אחר הוא מציין שביטוי זה מהווה התבוננות באליהו באמצעות תבניות וערכים הלקוחים מעולם בית המדרש. כלומר, יותר משאליהו בספרות התנאים יכול לומר משהו על אליהו המקראי הוא יכול לספר לנו הרבה על התנאים, כיצד הם ראו את עצמם ומהי בעיניהם דמותו של המנהיג הראוי.

*

הפרשנות ההיסטורית שקדרי נוקט בה לאורך הספר היא ברוב המקרים משכנעת; נקודה זו עולה במיוחד בפרק השלישי, שעוסק במכילתא דרבי ישמעאל שאומרת שאליהו חלק כבוד לאחאב, על אף שכאמור הוא ביקר אותו באופן גלוי. קדרי מביא שתי פרשנויות למכילתא. הראשונה היא היסטורית, והיא אומרת שהתנאים ביקשו למתן את דמותו המורדת של אליהו כיוון שנכוו מקנאים ומורדים במלכות. אך קדרי מציע פרשנות רדיקלית יותר, ואומר שהדבר מעיד על רצון של אליהו להשתלב בחצר המלכות. בעיני הפרשנות ההיסטורית סבירה הרבה יותר שכן לפרשנות הרדיקלית קדרי אינו מביא ולו קצה של ראיה (וכמובן שדמות זו אינה עולה בקנה אחד עם אליהו המקראי) – למעט העובדה שכך עשו דמויות אחרות שנמנות במכילתא ושחלקו כבוד למלכות.

אולם לפרשנות ההיסטורית יש חיסרון עיקרי והוא היותה "חד פעמית", כלומר היא מאירה את דמותו של אליהו בהקשר ספציפי מאוד – ספרות התנאים. אלא שכתרים מסוימים שנקשרים לאליהו הם חוצי-תקופות, כמו היותו של אליהו פותר ספקות הלכתיים, עמדה שניתן למצוא גם בספרות המאוחרת לספרות התנאים. קדרי מציין זאת אמנם באחת מהערות השוליים, אך לא דן בכך כיוון שהוא מתמקד בספרות התנאים.

הפרשנות ההיסטורית שקדרי נוקט בה קשורה לחיסרון המרכזי של הספר והוא שקדרי כמעט ולא עושה מאמץ להסביר מדוע התנאים קושרים את כל הכתרים האלו דווקא לאליהו, למשל מדוע דווקא אליהו יהיה זה שיפתור ספקות הלכתיים. ניתן להבין אולי מדוע חז"ל מצפים שהמשיח יעשה זאת, אך אליהו אינו המשיח, אלא רק המבשר את בואו.

נדמה כי נקיטה במתודולוגיה עשירה יותר הייתה יכולה להשיב על נקודה זו, שכן כפי שצוין לעיל הגישה ההיסטורית מעמידה את חז"ל כמי שהשתמשו באליהו לצרכיהם. במקום שקדרי ינסה לגשר בין אליהו המקראי לאליהו התנאי, הוא רק מעצים את הפער ביניהם. כך שבתום הקריאה עדיין נותרתי עם שאלה בלתי פתורה, שהיא בעיני שאלה מאוד חשובה: מדוע התנאים מייחסים לאליהו את כל התכונות האלו; למה דווקא אליהו?

עד שיבוא אליהו -דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים • עדיאל קדרי • הוצאת מאגנס • 2021 • 214 עמ'

לדף הספר בהוצאת הספרים ניתן ללחוץ כאן

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן