Skip to content

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף": היקום הכי מפחיד של מארוול

קטעי הפעולה מהנים, ובשילוב עם הסגנון הוויזואלי ומרכיבי האימה של הסרט, “דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף” מסקרן ומבדר, למרות שעומק חלק מן הדמויות לוקה בחסר

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף": היקום הכי מפחיד של מארוול

קטעי הפעולה מהנים, ובשילוב עם הסגנון הוויזואלי ומרכיבי האימה של הסרט, “דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף” מסקרן ומבדר, למרות שעומק חלק מן הדמויות לוקה בחסר

היקום הקולנועי של מארוול פוגש את כל יסודות האימה בסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". הבמאי הוא סם ריימי, שהמיזם האחרון שלו בעולם גיבורי-העל היה הסרט "ספיידרמן 3" (בשנת 2007). על פי תסריט של מייקל ולדרון, 'דוקטור סטריינג' 2' מפתיע מבחינה ויזואלית. הוא מעז לעשות מה שאין לסרטי מארוול אחרים, להעלות את רמת האפקטים ואיכות הצילום, באופן שמבדל אותו מקודמיו. קטעי הפעולה מהנים, ובשילוב עם הסגנון הוויזואלי ומרכיבי האימה של הסרט, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" מסקרן ומבדר, למרות שעומק חלק מן הדמויות לוקה בחסר.

ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') חולם חלומות מוזרים, ורואה את אמריקה צ'אבס (קסוצ'יטל גומז), וגרסה של אדם עם קוקו הדומה לו, רצים לעבר משהו ומתרחקים ממפלצת מזוויעה שרודפת אחריהם. מה שדוקטור סטריינג' מבין במהרה – שזה בכלל לא חלום; מה שהוא חווה זה יקום אחר לגמרי. לא לוקח הרבה זמן עד שהמכשף וונג (בנדיקט וונג) – כיום המכשף העליון, פוגשים את צ'אבס בעולמם. היא נרדפת על ידי יצורים שעובדים עבור מישהו שמנסה לגנוב את כוחותיה, מה שמאפשר לה לנוע בין כל הממדים והיקומים. היא מצטרפת אל וונג ודוקטור סטריינג', ואלו מנסים לגייס את וונדה מקסימוף (אליזבת אולסן), כיום מכשפת סקרלט, בעודם פועלים למצוא את ספר הווישנטי – ספר רב עוצמה המכיל קסם שיאפשר להם לעצור את יריבם החדש, כיוון שכל היקומים נתונים בסכנה.

ברמה הרגשית, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" משאיר הרבה דלתות פתוחות. דוקטור סטריינג' נשאל כל הזמן, או שואל את עצמו, האם הוא מאושר. זו שאלה נכונה, אבל הבעיה היא שההימור האישי של סטריינג' – לפחות מעבר להיותו גיבור-על – כמעט ולא קיים, מכיוון שהסרט הראשון לא הצליח לבסס דברים כאלה בצורה מוצקה והיקום של מארוול לא עשה עבודה טובה באבחון הקו הרגשי שלו. 'דוקטור סטריינג' 2' היה רוצה שהקהל יאמין שהמכשף באמת מתחרט שלא עשה מספיק כדי להציל את מערכת היחסים שלו עם כריסטין, חרטה שאולי יתחרט עליה שוב לאורך הסרט.

אבל זה היה יעיל יותר מבחינה רגשית אם היקום של מארוול היה מכין את היסודות לכך. זה יוצר משיכת כתפיים מכל דבר מהותי בסרט – חוסר עומק ותחושה נדרשת כדי לגרום לזה להדהד. אותו דבר לגבי קשת הרגשות של צ'אבס. בעוד שהדמות מקבלת כמה סצנות פנטסטיות שמראות למה היא באמת מסוגלת, סיפור הרקע של אמריקה הוא קצר, כשמרביתו נדחק לסצנה מהירה אחת. למרות שבסרט אין רגע משעמם, הוא מצד אחר נע די מהר בניסיון לדחוף את העלילה שלו, ומותיר את התפתחות הדמויות שלו לדמיון הצופים.

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" הוא יותר חלון ראווה עבור וונדה, הרחבה של הסיפור שהחל בסדרת הטלוויזיה של דיסני+: "וונדה ויז'ן". היא עשתה כברת דרך מאז "הנוקמים: עידן אולטרון" והסרט הזה מציג את מלוא הכוחות שלה, שצמחו מאז סוף הסדרה שלה. איך בדיוק היא משתמשת בהם ולמה – בוודאי ירגש את הקהל, אם כי הפעולות שלה כאן מובנות טוב יותר על ידי רק לאחר צפייה בסדרה "וונדה ויז'ן". לעומת זאת, בניגוד לדמויות האחרות, הסיפור של וונדה מגיע לסגירה ו-אליזבת אולסן מקבלת את המרב לעבוד איתו במונחים של מתן הופעה רגשית. באופן מכריע, ל-רייצ'ל מקאדמס יש הרבה יותר מה לעשות בסרט הזה בתור כריסטין פאלמר מאשר בסרט האחרון, וזה מרענן, תוך שימוש טוב בכישרונותיה.

מבחינה ויזואלית, הסרט לוקח את היקום של מארוול לרמה אחרת. ריימי טווה אלמנטים של אימה שהם פשוט פנטסטיים, ומעלה את הסרט מהרפתקה רב-יקומית נדושה למסע אימה מפחיד ומעט מטריד. בסצנה אחת רואים את צ'אבס, סטריינג' וכריסטין ממתינים – לפני שצל חולף על פניהם, ודמות שטופת דם וכועסת, מופיעה מולם. זה רגע הפחדה מקפיץ, וסצנות כמו זו עוזרות לבנות את המתח לאורך כל הדרך. זה בהחלט סרט של ריימי בהקשר הזה. צלם הקולנוע ג'ון מתיסון עושה עבודה נהדרת עם הרב-יקום, ומבדיל כל עולם מאחר עם גוונים בהירים או עם אפורים כהים ופלדה במקומות שראו ימים טובים יותר. סצנה שרואה את צ'אבס ודוקטור סטריינג' פורצת את ממדי הרב-יקומים השונים היא אדירה, ונותנת לקהל טעימה ממה שיש שם בחוץ בצורה ייחודית. למרות שהרב-יקום מהווה מגרש משחקים טוב, עדיין מרגיש שהוא לא מנוצל במלוא הפוטנציאל שלו. זה כאילו מארוול רוצים לשחק בארגז החול הרב-יקומי מבלי לקחת יותר מדי סיכונים או ללכת על הכל.

בסופו של דבר, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" הוא סרט מבדר בסך הכל, אם כי לא שובר את המשחק ביקום של מארוול. הסרט מתמקד בעיקר בעלילה שלו, ושוכח לתת לדמויות מלבד וונדה כל התפתחות אמיתית. הקצב נע במהירות, ולמרות שלעולם אין רגע משעמם, ישנן מספר נקודות שבהן הסיפור יכול היה להאט מעט כדי לאפשר בניית מערכת יחסים נוספת בין דמויות. סרט ההמשך מציג מספיק מידע כדי לקדם את עתידו של היקום של מארוול תוך שהוא מספר סיפור מהוקצע, אבל מה שמייחד את 'דוקטור סטריינג' 2' הם האלמנטים האסתטיים והאימה שלו, מה שמשמח שריימי החליט להוביל אותו.

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף | Doctor Strange In The Multiverse of Madness" – עכשיו בבתי הקולנוע.

היקום הקולנועי של מארוול פוגש את כל יסודות האימה בסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". הבמאי הוא סם ריימי, שהמיזם האחרון שלו בעולם גיבורי-העל היה הסרט "ספיידרמן 3" (בשנת 2007). על פי תסריט של מייקל ולדרון, 'דוקטור סטריינג' 2' מפתיע מבחינה ויזואלית. הוא מעז לעשות מה שאין לסרטי מארוול אחרים, להעלות את רמת האפקטים ואיכות הצילום, באופן שמבדל אותו מקודמיו. קטעי הפעולה מהנים, ובשילוב עם הסגנון הוויזואלי ומרכיבי האימה של הסרט, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" מסקרן ומבדר, למרות שעומק חלק מן הדמויות לוקה בחסר.

ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') חולם חלומות מוזרים, ורואה את אמריקה צ'אבס (קסוצ'יטל גומז), וגרסה של אדם עם קוקו הדומה לו, רצים לעבר משהו ומתרחקים ממפלצת מזוויעה שרודפת אחריהם. מה שדוקטור סטריינג' מבין במהרה – שזה בכלל לא חלום; מה שהוא חווה זה יקום אחר לגמרי. לא לוקח הרבה זמן עד שהמכשף וונג (בנדיקט וונג) – כיום המכשף העליון, פוגשים את צ'אבס בעולמם. היא נרדפת על ידי יצורים שעובדים עבור מישהו שמנסה לגנוב את כוחותיה, מה שמאפשר לה לנוע בין כל הממדים והיקומים. היא מצטרפת אל וונג ודוקטור סטריינג', ואלו מנסים לגייס את וונדה מקסימוף (אליזבת אולסן), כיום מכשפת סקרלט, בעודם פועלים למצוא את ספר הווישנטי – ספר רב עוצמה המכיל קסם שיאפשר להם לעצור את יריבם החדש, כיוון שכל היקומים נתונים בסכנה.

ברמה הרגשית, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" משאיר הרבה דלתות פתוחות. דוקטור סטריינג' נשאל כל הזמן, או שואל את עצמו, האם הוא מאושר. זו שאלה נכונה, אבל הבעיה היא שההימור האישי של סטריינג' – לפחות מעבר להיותו גיבור-על – כמעט ולא קיים, מכיוון שהסרט הראשון לא הצליח לבסס דברים כאלה בצורה מוצקה והיקום של מארוול לא עשה עבודה טובה באבחון הקו הרגשי שלו. 'דוקטור סטריינג' 2' היה רוצה שהקהל יאמין שהמכשף באמת מתחרט שלא עשה מספיק כדי להציל את מערכת היחסים שלו עם כריסטין, חרטה שאולי יתחרט עליה שוב לאורך הסרט.

אבל זה היה יעיל יותר מבחינה רגשית אם היקום של מארוול היה מכין את היסודות לכך. זה יוצר משיכת כתפיים מכל דבר מהותי בסרט – חוסר עומק ותחושה נדרשת כדי לגרום לזה להדהד. אותו דבר לגבי קשת הרגשות של צ'אבס. בעוד שהדמות מקבלת כמה סצנות פנטסטיות שמראות למה היא באמת מסוגלת, סיפור הרקע של אמריקה הוא קצר, כשמרביתו נדחק לסצנה מהירה אחת. למרות שבסרט אין רגע משעמם, הוא מצד אחר נע די מהר בניסיון לדחוף את העלילה שלו, ומותיר את התפתחות הדמויות שלו לדמיון הצופים.

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" הוא יותר חלון ראווה עבור וונדה, הרחבה של הסיפור שהחל בסדרת הטלוויזיה של דיסני+: "וונדה ויז'ן". היא עשתה כברת דרך מאז "הנוקמים: עידן אולטרון" והסרט הזה מציג את מלוא הכוחות שלה, שצמחו מאז סוף הסדרה שלה. איך בדיוק היא משתמשת בהם ולמה – בוודאי ירגש את הקהל, אם כי הפעולות שלה כאן מובנות טוב יותר על ידי רק לאחר צפייה בסדרה "וונדה ויז'ן". לעומת זאת, בניגוד לדמויות האחרות, הסיפור של וונדה מגיע לסגירה ו-אליזבת אולסן מקבלת את המרב לעבוד איתו במונחים של מתן הופעה רגשית. באופן מכריע, ל-רייצ'ל מקאדמס יש הרבה יותר מה לעשות בסרט הזה בתור כריסטין פאלמר מאשר בסרט האחרון, וזה מרענן, תוך שימוש טוב בכישרונותיה.

מבחינה ויזואלית, הסרט לוקח את היקום של מארוול לרמה אחרת. ריימי טווה אלמנטים של אימה שהם פשוט פנטסטיים, ומעלה את הסרט מהרפתקה רב-יקומית נדושה למסע אימה מפחיד ומעט מטריד. בסצנה אחת רואים את צ'אבס, סטריינג' וכריסטין ממתינים – לפני שצל חולף על פניהם, ודמות שטופת דם וכועסת, מופיעה מולם. זה רגע הפחדה מקפיץ, וסצנות כמו זו עוזרות לבנות את המתח לאורך כל הדרך. זה בהחלט סרט של ריימי בהקשר הזה. צלם הקולנוע ג'ון מתיסון עושה עבודה נהדרת עם הרב-יקום, ומבדיל כל עולם מאחר עם גוונים בהירים או עם אפורים כהים ופלדה במקומות שראו ימים טובים יותר. סצנה שרואה את צ'אבס ודוקטור סטריינג' פורצת את ממדי הרב-יקומים השונים היא אדירה, ונותנת לקהל טעימה ממה שיש שם בחוץ בצורה ייחודית. למרות שהרב-יקום מהווה מגרש משחקים טוב, עדיין מרגיש שהוא לא מנוצל במלוא הפוטנציאל שלו. זה כאילו מארוול רוצים לשחק בארגז החול הרב-יקומי מבלי לקחת יותר מדי סיכונים או ללכת על הכל.

בסופו של דבר, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" הוא סרט מבדר בסך הכל, אם כי לא שובר את המשחק ביקום של מארוול. הסרט מתמקד בעיקר בעלילה שלו, ושוכח לתת לדמויות מלבד וונדה כל התפתחות אמיתית. הקצב נע במהירות, ולמרות שלעולם אין רגע משעמם, ישנן מספר נקודות שבהן הסיפור יכול היה להאט מעט כדי לאפשר בניית מערכת יחסים נוספת בין דמויות. סרט ההמשך מציג מספיק מידע כדי לקדם את עתידו של היקום של מארוול תוך שהוא מספר סיפור מהוקצע, אבל מה שמייחד את 'דוקטור סטריינג' 2' הם האלמנטים האסתטיים והאימה שלו, מה שמשמח שריימי החליט להוביל אותו.

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף | Doctor Strange In The Multiverse of Madness" – עכשיו בבתי הקולנוע.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן