פסטורליה

מפיסטו בחתונה כפרית

הערב נפתח בביצוע דרמטי ל "וולס מפיסטו" מאת ליסט. המנצח אילן וולקוב הקפיד על ניגודים בין אינטנסיביות לוולס כפרי בפרלודים אך בהמשך לא הצליח לשמור על מתח דרמטי לאורך זמן ב"מנדרין המופלא" של בלה ברטוק כאשר התזמורת הפילהרמונית נענית לשרביטו ללא הפסקות דרמטיות או המשכיות של "פוזות" דרמטיות.

הוולס נפתח בבנייה מחשמלת של מתח שהייתה שזורה ב"הטחות צליל". המנצח היטיב להבליט את הפעמה. הרוחב והמשך של הצליל היוו חלק מהאינטנסיביות בה בוצע הוולס הכפרי. אילן וולקוב בנה מתח ו"משך" את הקשתות והבליט את הניגוד בין האינטנסיביות של האוסטינטו לבין הרעדוד וההתאדות של כלי הקשת. לירית במיוחד הייתה  ההתאדות של הכינור. האקצ'לרונדו הוסיף מתח חיות וריתמיות לנגינת כלי הנשיפה והתאדה בפיאניסימו חרישי. בהמשך חיקו הכינורות את כלי הנשיפה והמשוב בחליל היה מופלא בניקיון ובליריות המדובבת שלו. הגליסנדו של הנבל היה נהדר והתזמורת סיימה באקצ'לרנדו, כאשר היצירה מסתיימת בשיאה.

את נגינת הפרלודים של ליסט פתחה התזמורת בעומק צליל וליריות מדובבת ובפיאניסימו. בהדרגה התעבה הצליל התזמורתי. המצלול הלירי הרחב בקרשצ'נדו האיטי שנבנה בהדרגה היה מלא קסם. הצליל המלא והאינטנסיבי בתזמורת הובלט ולעומתו הרוך הלירי והעדינות בנגינת החליל. הצ'לי הובילו לאקצ'לרנדו סוער ואפלולי. הייתה אינטנסיביות בכלי קשת ובמקביל דימינואנדו נגדי בכלי הנשיפה. ההתאדות הייתה מאד מעודנת כאשר התזמורת מנגנת בצליל מלא.  בסוף הפרלודים בקעו הטובות בצליל רחב שסיים את היצירה בפאתוס.

ברטוק light

נועה צוק ואהד בישוף רוקדים את "המנדרין המופלא"  של ברטוק כאשר התזמורת תחת שרביטו של  אילן וולקוב מעניקה להם תמיכה

הפתיחה בנגינת התזמורת הייתה סוערת  כש"הבלחות" הצליל הוסיפו לדרמטיות של הביצוע. היה תִמצוּת של צעקה מתפרצת ולעומתו התאדה הדימינואנדו במיסתורין מלא מתח ועוצמתי – כמעט "בר מישוש".  הגליסנדו בכלי הנשיפה היה מופלא. מהבקיעה של כלי הנשיפה והמקצבים המנוגדים נבנה בהדרגה המתח של היצירה. מרשימות היו  ההטחות של החצוצרות. באקצ'לרנדו היה מתח ש'התפרק' לצלילים יפים בחליל ובכלי הנשיפה הגבוהים.

המנצח היה נאמן לבלה ברטוק שחילק את הבלט  לקטעים ולקבוצות כלים. שמעו בעליל את הניגוד בין הלייטמוטיב המזרחי והחליל לבין בניית המתח ברעדוד של כלי הקשת. חשו בעליל באכזריות האונס ובאלימות של העלילה כשהזונות גונבות כסף והשודדים אונסים אותן.

למנדרין  – אהד בישוף בחולצת גוף מרושתת וקרקפת מגולחת – היה מבט מוזר. הייתה התפרקות נהדרת של הטוטי התזמורתי אם כי לא היא לא הייתה  מספיק מלוכדת  ודרמטית והכרומטיות של בלה ברטוק לא הובלטה דיה.

ההתאדות הייתה בפיאניסימו מצמרר והרעדוד החרישי של כלי הנשיפה והמיתר – היו מופלאים.  מכאן התחיל המחול להיבנות. הכול נוגן בשרטוט עדין של קווים מוזיקאליים שמהם התחילה הבנייה של המתח התזמורתי. זה נשמע קצת כמו ברטוק light.  רק בהמשך המצלול התעבה ונהיה צפוף ורתמי. מהטוטי התזמורתי שהלך ונהיה דרמטי בקעו כלי הנשיפה. הריתמיות של המקצבים של ברטוק הייתה מרשימה – ועל הבמה הועלה "אונס קל" —  לא כמו בתפוז המכאני – המנדרין היה דקור בסכין. הדרך בה נשזרה בכל המתח מעין "מנגינה ראשית" אפופת מסתורין הייתה מרשימה.

המחול עצמו נראה כתוצר ספורט של שעת כושר – נוסח גאגא ועל רקע  פח אשפה ירוק. הרקדניות שלפו אות אות באנגלית "המנדרין מת" – מתיחת הרגליים לא הייתה ארוטיות ולא הייתה בה אימה. המנדרין אמור היה להיות תלוי על הנברשת ולגסוס – אבל בביצוע חסר מתח ולא הובלטו הכרומטיות והדיסוננטים הברטוקיים. זה היה ביצוע עדין וקיטשי. במקום קונטרפונקט סוער בחר המנצח בקצב איטי. בסוף הבלט הייתה תאורה בוהקת על סצנת החמלה של הרקדנית/הזונה על המנדרין אבל במוזיקה שמעו את חצאי הטונים.

יפה הייתה הירידה לפיאניסימו מחשמל שהיה מלא מתח בשירת המקהלה של גארי ברתיני. חברי המקהלה היו לבושים בלבוש עממי. הסיומת הייתה מאוד דרמטית, בחטף, בעודו באיבו.

היה זה ביצוע מרתק ל"מנדרין המופלא" של בלה ברטוק כשהתזמורת מיטיבה לתמוך במחול