מקלילות מוצרטית אביבית לאינטנסיביות של ברהמס

עידון וקשב אפיינו את ביצוע הפנינים האהובות פרי עטם של מוצרט וברהמס שהעלו נגנים מהתזמורת הסימפונית ירושלים בערב השני של הסדרה הקאמרית במרכז טארג שבעין כרם, 26.4.2022

את רביעיית האבוב המוצרטית  (ק' 370) בפה  מז'ור פתח האבובן ליאור וירוט בקלילות קונדסית כשעזר כנגדו הכנרת ליאורה אלטשולר שחיקתה אותו ותרמה לאווירת החדווה. בתנועה נגדית תמכו בנגינתו הוויולנית מרים פינגרט והצ'לן סמואל אברהם.

עיצוב הניגודים בדינמיקה של המדרגות היה קרוב לשלמות והאיץ את התנועה. ההבלטות של הפעמה הראשית וההאטות שלו היו במקומן אך בעיקר הרשים הפיסוק שהוסיף לשובבות הביצוע. הטרילים היו מרשימים ביופיים ולעומתם האתנחתות הוסיפו לזרימה. המקצבים המנוקדים היו מאד מוצרטיים.  מי שכבשה את הלב הייתה הכנרת ליאורה אלטשולר בעומק הליריות המדובבת שבה ליוותה את האבובן בפרק האדג'יו. למרות הצליל החודר המאפיין את האבוב הצליח הסולן להפיק ממנו עליצות ושירה לירית. במיטבם היו חברי הרביעייה בפרק המחול החותם – הרונדו-אלגרו – גם כאן ניגן האבובן בקלילות כשהוא מעפיל לכל הסלסולים התובעניים של מוצרט בטבעיות נינוחה.

החמישייה בסול מינור (ק' 516) נחשבת לפסגת הפיוט המוצרטי. ייחודה בתוספת הוויולה להרכב הקלאסי ועיקר יופייה בגוון הסוער הקרוב לטראגי שלה ובהשתנות המתמדת של המרקמים. בקפיציות ריתמית ובקצב מהיר פתחו חברי החמישייה את פרק האלגרו כאשר הכנריות ענת פגיס וליאורה אלטשולר מובילות כשהן מסונכרנות לחלוטין משל היו כלי אחד.

עזר כנגדן היה הצ'לן סמואל אברהם שעיבה את המתח בליווי השלשות הקפיצי והריתמי שלו. הם ניגנו בליריות ובניקיון מרשים ועיצבו ניגודים בדינמיקה בין החזרות המוצרטיות.

את פרק המנואט ניגנו בהבלטת הדגש על הפעמה הבלתי סימטרית שהיה במקומו ויצר תנועה זורמת. מלא חיים היה המשוב של הוויולנים איליה ז'וראבל ומרים פינגורט. היה מעין 'בעבוע' מתמיד כשהליווי הריתמי של הצ'לן סמואל אברהם "דחף" והניע את היצירה. הוא ניגן באופן נמרץ ובצליל זוהר בניקיונו.

בנביעה הכרחית ובקצב מסחרר המשיכו לפרק האלגרטו — למחול המינואט, כשהם מבליטים את הפעמה הבלתי זוגית ומעצימים כך את הדרמה. הקישוטים המוצרטיים היו מלאי קסם והקלילות של הסטקטו בה ריחפו הכנרים הייתה מרשימה. הם היטיבו להדגיש את הניגודים בין הקשתות לסטקטו והבליטו את הפעמה הבלתי סימטרית והיו 'הטחות' צליל שיצרו מתח וניגודים בדינמיקה. בעומק לירי ובניית מתח מרשימה ניגן הצ'לן סמואל אברהם שהיה מופלא במשוב שלו ושִימר את המסגרת הריתמית של החמישייה. הטריו היה מרשים  בתנועתיות שלו ובתנועה הנגדית של הצ'לן. רק בסוף הפרק הם חזרו להבליט את הפעמה הראשונה ונגנו בלכידות כשצ'לן מוביל אותם נהדר.

את פרק האדאג'ו ניגנו הכנריות בליריות מדובבת ובצליל רחב,  מלא יופי נשגב. מי ששבתה את הלב בריחוף נגינתה הלירית ובווירטואוזיות שלה הייתה הכנרת ענת פגיס כאשר האתנחתות הוסיפו לדרמה. הכול היה בסגנון רוקוקו מוצרטי מעודן ועל מי מנוחות. הירידה לפיאניסימו הייתה מלאת קסם והפריטה בוויולות תרמה לאווירת העידון. אף הוויולנית מרים וינגורט הייתה מאד לירית ומעודנת.

את המבוא האיטי לרונדו פתחו חברי ההרכב מאפסי צליל כאשר הצ'לן והוויולות מנגנים באינטנסיביות ובאיטיות מופלגת. הפרק נפתח בערגה חלומית והסתיים בדיאלוג 'קפיצי' מוצרטי.

יפה במיוחד היה הריחוף בפרק האלגרו החותם כאשר אלגרו 2 הם מרחפים כולם גם הצ'לן כשהם מבליטים את הפעמה החותמת בפרק האלגרו המסיים את החמישייה החותם אותו ניגנו חברי האנסמבל לכידות ובניקיון והפגינו נגינה קאמרית במיטבה באשר כל פעם כלי אחר נטל על עצמו את ההובלה כסולן.

את חמישיית הקלרינט בדו מינור של ברהמס (אופ' 115) פתח הקלרניתן ניר מרום בליריות אינטנסיבית וניקיון מופתי בהובילו את הכנרים דיאנה לופז וברק שוסברגר ואת הוויולן איתמר רינגל כאשר הפעם חתמה הצ'לנית טליה ארדל את הפסקאות ו"דחפה" את חברי ההרכב. הכול נוגן בעומק תלת ממדי והדיאלוג בין הכינורות לוויולות היה מלא קסם, ומלא רכות חלומית. הדימינואנדו קצת התפרק ממתח אבל בפיאניסימו הייתה פעמה שהובלטה בעדינות. מתוך האפלולית מלאת התוגה בקעה נגינתו הבהירה של הקלרינתן כאשר הרעדוד האפלולי בצ'לו תרם לאינטנסיביות.

בליריות מדובבת מעודנת ניגנו את פרק האדג'יו. דומה שהעידון המוצרטי נשמע גם בברהמס. ניר מרום ניגן את הקישוטים בעידון ובניגודים יפים בדינמיקה כאשר הוויולן איתמר רינגל נענה לנגינתו בניקיון מרשים ובצליל מלא חיות וחברי ההרכב מנגנים בצליל מלא פיוט. את הדימינואנדו ניגנו בליריות וה'התאדות' הייתה מלאת קסם. יפה במיוחד היה הדיאלוג בין הצ'לנית טליה ארדל  לקלרינט והפעם דווקא האיטיות של הביצוע תרמה לבניית מתח. וכך, מה שנע בין אינטימיות לסקרצו הסתיים במיסתורין.

המעבר בינו לבין הפרק החותם – קון מוטו (בתנועה)  – היה ברצף של נביעה הכרחית. הם נארגו איש לנגינת רעהו בנגינת הווריאציות וניגנו בלכידות כאשר הדיאלוג בין הכלים מלא חיות מרשימה. הכינורות היו מאוד ליריים והתיאום בין הקלרניתן לצ'לן היה מופתי. הנשימות בין הווריאציות תרמו לתנועה. הקלרינט הוביל באיטיות ובליריות 'כלייזמרית' מדובבת כאשר כלי הקשת ניגנו את אקורד הסיום בפיאניסימו חרישי מעורר רטט. הפריטה של כלי המיתר הוסיפה נדבך לעומק התלת ממדי.

את הפרק החותם  –  קון מוטו  – "בתנועה" שעיקרו נושא וחמש ווריאציות – דוגמת הפרק החותם של החמישייה המוצרטית, ניגנו בפלסטיות מלאת חשמל, כאשר הפעם הצ'לנית נושאת על כתפיה את נגינת החמישייה.

הוויולן איתמר רינגל שפתח את הווריאצייה הרביעית הרשים בנגינתו הלירית וזכה למשוב פלסטי של פיציקטו של הצ'לנית. לבסוף התפוגגה הנגינה באחת באוויר.

*

וכך התענג הקהל על מפגש עם פסגת היצירה הקאמרית כאשר הסבריו של הוויולן איתמר רינגל תרמו לחיות הערב