ילדות בגיל שמונה-שלוש עשרה, הופיעו בריאליטי האמריקאי  'Dance Moms' כשהן עטויות בלבוש בצבע עור הצמוד לחלק העליון של גופן כך שייראו עירומות, ותודרכו לשדר לצופים: "אני חמה. אני רעה. אתה לא יכול להשיג אותי. אין לך די אמצעים לכך". הפרק נגנז לאחר הקרנתו, לא לפני שקמה מחאה ציבורית שכללה התרעה מפני פדופילים. זה קורה בשבוע שבו אותו ד"ר אילן רבינוביץ' שסיפק כדורים פסיכיאטריים לדיירי 'האח הגדול', מכנה את הריאליטי "משחק דמים"

מאת אורה עריף כץ

בארצות הברית, התכנית של רשת לייף-טיים שבה תודרכו הילדות על ידי מורת הריקוד אבי לי מילר להתנועע בתנועות מפתות הוקרנה בפני הציבור הרחב, והפרק הורד מהרשת רק לאחר שקמה סערה ציבורית.

מרמים אותנו, עובדים עלינו, מתעתעים בנו ואנחנו נצמדים בחוזקה למסך הקטן.  בשבוע אחד נדרשת הרשות השנייה לשתי 'ועדות חקירה': האחת בוחנת אם חברת רשת ידעה מראש על פרישתה של יובל דיין מהתחרות בחצי הגמר של The voice והמשיכה לשחק בקולותיהם של המצביעים, והשנייה בודקת את פרשת הכדורים הפסיכיאטריים באדיבות קשת/ טדי הפקות/ אילן רבינוביץ' לדיירי האח הגדול. 

בעיתוי זה הודיעו שתי הרשתות, בפרץ בלתי צפוי של נדיבות, כל אחת בתורה, כי יפצו את המסמסים :רשת הבטיחה להחזיר  את כספי האס.אם.אס למצביעי יובל דיין, קשת הודיעה כי בעונה הבאה של כוכב נולד יינתן ערב הצבעות חינם כפיצוי על תרמית ההצבעות למתמודדת מהעונה הקודמת, תמר יהלומי . מובן שההחלטות הפופוליסטיות לא באו יש מאין ויש בהן אלמנט בוטה של ניסיון ריכוך למול הביקורות הגוברות ותופחות נגד תכניות הריאליטי.

דבר אחד ברור: השיח הטלוויזיוני משתנה לנגד עינינו. אנחנו בוחרים לצפות בתכניות הריאליטי ויעיד על כך הרייטינג המטורף. הדוגמא האמריקנית רק ממחישה שאין גבולות לטעם הרע, אבל, מבחינת המפיקים החטא הנורא מכול הוא להיתפס. הם מוכרים לנו מצגת של אחיזת עיניים עטופה בצלופן ורוד ואנו מתפתים להאמין שנבחרנו לקלף את העטיפה בעצמנו.

אם אמנם הגמגום/ התנצלות של יובל דיין על החלטת פרישתה היה מבויים, אם אמנם שלומי שבת, כפי שחשדו טוקבקיסטים, 'שיחק אותה' עם הבקשה לצאת לפרסומות לאחר ההודעה הדרמטית של דיין כדי להעצים את אפקט ההלם (ברשת לא הגיבו לשאלתנו בנושא), אם אמנם בחר ד"ר רבינוביץ' לחלק כדורים פסיכיאטריים בתכנית שהוא עצמו מכנה אותה 'משחק דמים שמרסק חלומות' (עד לפרסום דברים אלה, לא התקבלה תגובת קשת למגפון בנוגע למכתבו של רבינוביץ' לח"כים), אם הוא הסכים להמשיך ולעבוד בז'אנר הריאליטי כשחזה בשבר הנפשי כמתכון לאסון שחווים משתתפיו, ולא התריע על כך אלא לאחר שפרשת סער שיינפיין התפוצצה: כל האם והאם והאם האלה מעידים על תופעת התחמנות העומדת בבסיס כל הפקת ריאליטי.
הכל כשר כדי לייצר ענין, ואם זה כרוך בשיסוי הדדי של דיירי האח הגדול על ידי הקרנת דברים שאמרו/עשו במהלך העונה האחד נגד השני, זה כשר. ואם זה כרוך בפגיעה ובהשפלת מתמודדים בכוכב נולד או ב The voice, זה גם כשר. סך הכל המסר די ברור: לא רוצים, אל תבואו. מחר, כמו באמריקה, זה יהיה כבר ריאליטי בהשתתפות קטינים שסובלים מבעייה חמורה שקוראים לה 'הורים חסרי מוח' .