ומה בין "לם לם" ומרימבה לליריות של מנדלסון

טריו בן חיים ונגן כלי ההקשה והמרימבה חן צימבליסטה בערב של התוודעות למבחר מיצירתו של מנדלסון  וזוהר ארגוב

פסטיבל המוסיקה עין כרם, 5.6.2022

את התכנית פתח טריו בן חיים בנגינת השלישייה בדו מינור פרי עטו של מנדלסון. נגינתו של הכנר גיא פיגר בלטה בניקיונה אך הייתה רועמת קמעא. הצ'לן יותם ברוך "דחף" את הכינור אך דומה שהפסנתרן רון טרכטמן "רדף" אחריהם.  היו רגעי קסם בודדים של נון לגאטו ולגאטו מרשימים אך בלטו העדר הלכידות והתיאום בנגינתם. במיטבם היו חבריי השלישייה ברדתם לפיאניסימו חרישי. מי שהתעלה על כולם ביפי נגינתו היה הצ'לן יותם ברוך שהפליא בנגינת הקישוטים.

 גיא פייגר, הכנר, הוביל  את חברי הטריו בביטחון ובקצב מהיר מדי. בלב השלישייה הייתה נגינתו הזורמת של הפסנתרן רון טרכטמן אך לא היה לו עומק של צליל ואחיזה (grief) והוא לא עמד בקצב הנגינה. רק בסוף האלגרו השני ניגנה השלישייה ביחד.

חברי הטריו ניגנו ברוחב צליל כשהכנר הפליא בנגינתו הלירית.  הפסנתרן ניגן בצליל רועם קמעט אך עיצב של דינמיקה מדרגות ו"דחף" קדימה את חברי ההרכב. היה ודיאלוג וזרימה בין חברי ההרכב כאשר הכינור מעלה את השאלות והמשוב הוא בפסנתר ובצ'לו. בהמשך נשמע הטריו קצת חד ממדי.  לא בדיוק אלגרו אפסיונטה – מאד שירתי אבל חסרה תשוקה. רק הצ'לן הפגין מעט תשוקה בנגינתו.

חן צימבליסטה ניסה "להנגיש" את המרימבה לקהל והראה את השימוש בה ובפרונטר. ואכן שמעו את המים במרימבה והייתה תחושה של מעט טוהר אך החזרות השרו אווירת ריקנות. רק בסוף היו נגיעות של מלודיה אך הוא לא ניגן בקצב. ההקשה על הוויברפון והצ'לסטה היו מרשימות אבל נשמעה כמעט אינסופית. רק הסיומת בפיאניסימו הייתה יפה.

את שיריו של יוג'ין לויטס שרו ארגיטו גביהו ורבקה מרו לא ביחד עם התזמורת. הן שרו בשמאלציות את "יש בי אהבה" של ארקדי דוכין – בעוד שאריק איינשטיין נהג לבצע אותו בסגנון  'under statement' מופגן.

בשיר – ליתר דיוק הטנגו "צל אור ירח" היה ליווי 'מזרחי' שבלט באי ניקיונו בכינורות. הן ניסו לחקות את הגרסה המפורסמת של זוהר ארגוב בקצב מהיר והאטו רק כשהעפילו מעלה. לא היו זרימה ועיצוב של דינמיקה. השיר נשמע כ"שמאלץ" אטי "חגיגי" לכאורה אך למגינת הלב לא היו הזמרות מסונכרנות לא ביניהן ולא עם הליווי התזמורתי. לא היה בביצוע שילוב בין הסגנון המזרחי לארגנטינאי.

את "שיר השלום" שרו  באמהרית- עם תיפוף וכלי קשת. רק בסוף היו ביחד והפגינו שירה 'אותנטית' אלא שהכינור כיסה אותן בנגינתו.

שילוב בין סגנון מזרחי לווינאי היה בשיר "צל עץ תמר".

את שירו של יוני רכטר "עטור מצחך" שרו באי ניקיון והליווי בפסנתר היה רדוד ונטול פאתוס. רק בסוף הייתה בניית מתח אך ככלל אטיות הביצוע לא היטיבה עם השיר והן לא שרו ביחד.

את שיר העם האתיופי 'לם לם' שרו כשהן רוקדות בתנועות ראש והתזמורת זרמה ולוותה אותן ללא יומרות.

את הקונצרט חתם תיפוף מלא חדווה מתובל במחיאות כפיים של הקהל.

היה זה ערב של התוודעות לקסמם של כלים פחות מוכרים נוסח המרימבה ולשירי עם אתיופיים אותנתיים