Skip to content

הולכים אל הלא-מודע: על הספר "הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של עירית קליינר-פז

"הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של ד"ר עירית קליינר-פז הוא ספר מרתק, שיכול לעניין לא רק אנשי טיפול אלא כל איש ואישה שמתעניינים בנפש האדם ובזוגיות. קליינר-פז מצליחה להנגיש את השפה המקצועית ואת הכתיבה המחקרית גם לאנשים שאינם שוחים בהן, ושוזרת זאת בתיאורי מקרה מרגשים ומאירי-עיניים

הולכים אל הלא-מודע: על הספר "הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של עירית קליינר-פז

"הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של ד"ר עירית קליינר-פז הוא ספר מרתק, שיכול לעניין לא רק אנשי טיפול אלא כל איש ואישה שמתעניינים בנפש האדם ובזוגיות. קליינר-פז מצליחה להנגיש את השפה המקצועית ואת הכתיבה המחקרית גם לאנשים שאינם שוחים בהן, ושוזרת זאת בתיאורי מקרה מרגשים ומאירי-עיניים

הספר "הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של ד"ר עירית קליינר-פז מנסה ליצור דיאלוג בין הכלים הפסיכואנליטיים לתחום הטיפול הזוגי. קליינר-פז, שמשתפת בספר גם מניסיונה כפסיכולוגית קלינית, טוענת שטיפול זוגי שנעזר בכלים מהטיפול הפסיכואנליטי יכול לא רק לסייע בפתרון משברים זוגיים, אלא גם לאפשר הבנה של עולמו הלא מודע של היחיד ויחסיו עם הזולת וממילא להקל על מצוקותיו שלו. קליינר-פז אינה הראשונה שעושה את החיבור בין פסיכואנליזה לטיפול הזוגי, והיא אף מציינת כי תיאוריות פסיכואנליטיות לטיפול זוגי צמחו החל מראשית המאה העשרים. עם זאת, נדמה שהיא מצניעה עובדה זו, ואתייחס לכך בהרחבה בהמשך.

הספר מקיף סוגיות שונות שנוגעות לזוגיות, טיפול זוגי ופסיכואנליזה. על אף שהספר אינו מחולק לשערים, נדמה כי שלושת הפרקים הראשונים הם מעין השער הראשון שמתמקד בזוגיות ופסיכואנליזה, ואילו פרקים 4 עד 8 הם מעין שער נפרד שעוסק יותר בטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי. אצלול מעט לשלושת הפרקים הראשונים, שכן בעיני אחד היתרונות של טיפול זוגי פסיכואנליטי הוא שפסיכואנליזה אינה רק כלי טיפולי אלא עומדות בבסיסה תיאוריות שמנסות להסביר את הקשר בין ההתפתחות הנפשית של היחיד לבין בחירת בני ובנות הזוג.

אבי תורת הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (1939-1856), העמיד במרכזה את המיניות כאנרגיית החיים, הן בהתפתחות הנפשית של הילד והן ביכולתו לקיים קשרים זוגיים בריאים בבגרותו. האופן שבו האנרגיה המינית זורמת בנפש וממנה לעולם והאופן שבו הילדה או הילד התמודדו עם המאבק האדיפלי – קרי התמודדו עם הוויתור על המשאלה לזוגיות עם ההורה – ישפיעו על האופן שבו יבחרו את בני זוגם ויתפקדו ביחסים זוגיים. בהתפתחות בריאה, מציינת קליינר-פז, האדם יבחר אובייקט-אהבה שממזג בין שלוש דיכוטומיות: בין אהבה חושנית-מינית ואהבה השענותית-תלותית נטולת היבט מיני, ובכך עוסק הפרק הראשון; בין אהבה עצמית לבין אהבת הזולת (הפרק השני); ובין יצר החיים והליבידו ליצר המוות והתוקפנות, שהם תוצאה של כעס על עצם ההזדקקות שבאהבה, על חוסר-מענה לאהבה וברצון לנפרדות (הפרק השלישי).

בפועל, אצל מרבית הנשים והגברים משהו בהליך ההתפתחות "משתבש", והם יבחרו בן ובת זוג שנותנים מענה לצרכים אך גם נוגעים בפצעי העבר. תיאורי המקרה שקליינר-פז מביאה ממחישים כיצד הדבר בא לידי ביטוי: כך למשל, בנוגע לדיכוטומיה הראשונה, כפי שמתואר במקרה של אדי ולוסי, היעדר אובייקט-הישענותי בילדות של לוסי הביא להטענת היצר המיני באופן מוגזם עד שהוא החליף צרכים חברתיים ומשפחתיים של רוך, הכלה ואמפתיה.

תיאור מקרה יפה נוסף הוא זה של שוש ועמיר, שמופיע בפרק השלישי. אחד ההיבטים של התוקפנות הוא הזדהות השלכתית, במסגרתה חלקים שאינם נסבלים עבור הסובייקט מושלכים על מקבל ההשלכה – בת או בן הזוג (או על המטפלת במסגרת הטיפולית), אשר במקרה הטוב מקבל אותם ומחזיר אותם בצורה של חומרים מזינים ובונים. עמיר גדל בסביבה הורית וחברתית מוחלשת והוא מאשים את אשתו בכישלון הקריירה שלו (כלומר, משליך עליה), ושוש חשה בתוך תוכה שהוא צודק, מזדהה איתו באופן לא מודע ומנסה להציל אותו. הדינמיקה הזו חוזרת גם בטיפול הזוגי שבו עמיר כועס על המטפלת שהיא אינה מצילה אותו. מקרה זה מתייחד מתיאורי המקרים האחרים שכן קליינר-פז משתפת את הקוראים בתחושותיה בעקבות ההשלכה של עמיר עליה, ומתוודה שזו מקוממת אותה והיא אף חווה תסכול, כישלון ובושה – כלומר התכנים הלא נעימים "חדרו אליה" וייאשו אותה. רק כאשר היא מדברת בגלוי במהלך הטיפול על הכישלון שלה בהצלת הזוגיות, עמיר החל להשתחרר מהדימוי של הגבר הפסיבי ושוש מהדימוי של מי שצריכה להציל אותו.

*

"הלא מודע הזוגי" הוא ספר מרתק, שיכול לעניין לא רק אנשי טיפול אלא כל איש ואישה שמתעניינים בנפש האדם ובזוגיות. קליינר-פז מצליחה להנגיש את השפה המקצועית ואת הכתיבה המחקרית גם לאנשים שאינם שוחים בהן, ומוסיפה תיאורי מקרה מרגשים ומאירי-עיניים.

אחד הקריטריונים לספר טוב בעיני הוא שהספר שמצליח לגעת בך, ו"הלא מודע הזוגי" הצליח לגעת בי לא אחת בשל כך שהוא שזור כולו תובנות יפות על נפש האדם ועל זוגיות. כך למשל, בפרק הרביעי, שמוקדש לרעיון "על-אני משותף", קרי היבטים זוגיים של מצפון, חוקים וכללי מותר ואסור שבני הזוג מהדהדים זה לזה, קליינר-פז טוענת כי חלק נכבד מכוחה של הזוגיות הוא לרכך זה לזו את העל-אני (או בשמו המוכר יותר: סופר-אגו), ובכך הזוגיות הופכת להיות תהליך של צמיחה וריפוי. מניסיוני האישי חוויתי כיצד מערכת יחסים יכולה לרכך צדדים ביקורתיים בבן ובת הזוג.

תובנה יפה אחרת מצויה בפרק השישי, שמתמודד עם תופעות של העברה והעברה נגדית בטיפול זוגי. המחברת מציינת כי ביחסים רווי הציפיות של זוגיות, נדרשת סיבולת גבוהה לתסכול שיכול להתעורר בשל חוסר-ההיענות של בן הזוג; לעומת חוויות של לבד (alone), הבדידות (loneliness) היא היעדר של הזולת בשעה של הזדקקות ושמעוררת כאב הדומה לנטישה, הזנחה ואף התעללות – דווקא מכיוון שיש שם אחר אך הוא אינו זמין לצרכיי. בעיני מלאני קליין (1960-1882), אחת מאימהות הפסיכואנליזה, היכולת לשאת געגועים או בדידות היא הישג התפתחותי אדיר.

על רקע העובדה שמדובר בספר מעניין מאוד, מצער שהוא סובל מעריכה לקויה במקצת. ראשית, הספר כולל מספר פליטות קולמוס כמו חזרה על אותן מילים. שנית וכרוך בכך, המבנה של הספר הוא מעט מפוזר. כך למשל, בפרק החמישי, שמעמיק ברעיון הלא-מודע הזוגי באמצעות מושג הקנוניה שמתייחס לתהליכי הזדהות השלכתית הדדיים בתוך קשר זוגי, המחברת מפליגה בכתיבתה ומוסיפה טבלאות ותרשימים עודפים. לעומת זאת, המחברת מבליעה את האפילוג על זוגיות בעידן הפוסט-מודרני בתוך הפרק השמיני, שעוסק בשאלה כיצד מתרגמים תיאוריה פסיכולוגית לכדי פעולת הטיפול המעשית, במקום להקדיש לאפילוג המעניין פרק משלו.

בעיות העריכה קשורות לשאלה מרכזית יותר שנותרתי עמה בתום הקריאה: מה החידוש או התמה המרכזית של המחברת? כאמור, קליינר-פז אינה הראשונה שמחברת בין עולמות הפסיכואנליזה והטיפול הזוגי. היא אמנם פיתחה את הרעיון של "זרם התקשורת הזוגית" (עליו כתבה את הדוקטורט שלה) והיא נוקטת במונח זה במהלך הספר, אך מונח זה אינו תופש מקום מרכזי בספר, ומהמעט שהמחברת מפרטת לגביו הוא נשמע די בנאלי. ואולי קליינר-פז רק רוצה לחלוק מהידע שלה וניסיונה בחדר הטיפול, כמו ספריהם של ארווין יאלום או יורם יובל? יתרה מכך: הספר נקרא "הלא מודע הזוגי". המחברת אמנם נוקטת במושג זה, אולם ברור שהוא לא מונח מרכזי בספר ובשום מקום בספר אין הגדרה שלו. כיצד הוא נוצר? האם הוא קשור למונח הלא-מודע הקיבוצי שטבע קרל יאנג? האם זה מונח שהמחברת טבעה?

לסיום, התיאוריות הפסיכואנליטיות הן פאלוצנטריות ובמהלך השנים נעשו ניסיונות פמיניסטיים שונים להתאמות והתמודדויות עם תיאוריות אלו. קליינר-פז מציינת ניסיונות אלו ומוסיפה מספר הצעות משלה. יחד עם זאת, בשנת 2022, ההסברים האלו נעים בין אפולוגטיים לבלתי-מספקים. רק בכדי לסבר את האוזן, הנה משפט לדוגמא מתוך הספר: "נשים רבות מוותרות על הפאלוס שלהן (הקריירה, המשכורת, חופש התנועה).." מדוע קריירה ומשכורת אלו היבטים זכריים? האם אין בכך בכדי לקבע את האישה כ"העתק" של הגבר, כ"צלע" מצלעותיו (אם לרפרר לסיפור הבריאה)? ועוד לא דיברתי כלל על כך שתיאוריות אלו הן הטרוסקסואליות ואינן מתייחסות לקהילת הלהט"ב או זוגיות להט"בית (שלה המחברת מקדישה הערת שוליים קצרה ותו לא).

קליינר-פז מדגישה את החשיבות של שפה א-מגדרית, והיא נוקטת בשפה זו לאורך כל הספר (למשל, כשהיא כותבת מטפל.ת). עם זאת, על רק הפאלוצנטריות הפסיכואנליטית, השפה הא-מגדרית נדמית כמו לעג לרש.

*

הלא-מודע הזוגי: זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי עירית קליינר-פז הוצאת רסלינג 2021 316 עמ'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הספר "הלא-מודע הזוגי – זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי" של ד"ר עירית קליינר-פז מנסה ליצור דיאלוג בין הכלים הפסיכואנליטיים לתחום הטיפול הזוגי. קליינר-פז, שמשתפת בספר גם מניסיונה כפסיכולוגית קלינית, טוענת שטיפול זוגי שנעזר בכלים מהטיפול הפסיכואנליטי יכול לא רק לסייע בפתרון משברים זוגיים, אלא גם לאפשר הבנה של עולמו הלא מודע של היחיד ויחסיו עם הזולת וממילא להקל על מצוקותיו שלו. קליינר-פז אינה הראשונה שעושה את החיבור בין פסיכואנליזה לטיפול הזוגי, והיא אף מציינת כי תיאוריות פסיכואנליטיות לטיפול זוגי צמחו החל מראשית המאה העשרים. עם זאת, נדמה שהיא מצניעה עובדה זו, ואתייחס לכך בהרחבה בהמשך.

הספר מקיף סוגיות שונות שנוגעות לזוגיות, טיפול זוגי ופסיכואנליזה. על אף שהספר אינו מחולק לשערים, נדמה כי שלושת הפרקים הראשונים הם מעין השער הראשון שמתמקד בזוגיות ופסיכואנליזה, ואילו פרקים 4 עד 8 הם מעין שער נפרד שעוסק יותר בטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי. אצלול מעט לשלושת הפרקים הראשונים, שכן בעיני אחד היתרונות של טיפול זוגי פסיכואנליטי הוא שפסיכואנליזה אינה רק כלי טיפולי אלא עומדות בבסיסה תיאוריות שמנסות להסביר את הקשר בין ההתפתחות הנפשית של היחיד לבין בחירת בני ובנות הזוג.

אבי תורת הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (1939-1856), העמיד במרכזה את המיניות כאנרגיית החיים, הן בהתפתחות הנפשית של הילד והן ביכולתו לקיים קשרים זוגיים בריאים בבגרותו. האופן שבו האנרגיה המינית זורמת בנפש וממנה לעולם והאופן שבו הילדה או הילד התמודדו עם המאבק האדיפלי – קרי התמודדו עם הוויתור על המשאלה לזוגיות עם ההורה – ישפיעו על האופן שבו יבחרו את בני זוגם ויתפקדו ביחסים זוגיים. בהתפתחות בריאה, מציינת קליינר-פז, האדם יבחר אובייקט-אהבה שממזג בין שלוש דיכוטומיות: בין אהבה חושנית-מינית ואהבה השענותית-תלותית נטולת היבט מיני, ובכך עוסק הפרק הראשון; בין אהבה עצמית לבין אהבת הזולת (הפרק השני); ובין יצר החיים והליבידו ליצר המוות והתוקפנות, שהם תוצאה של כעס על עצם ההזדקקות שבאהבה, על חוסר-מענה לאהבה וברצון לנפרדות (הפרק השלישי).

בפועל, אצל מרבית הנשים והגברים משהו בהליך ההתפתחות "משתבש", והם יבחרו בן ובת זוג שנותנים מענה לצרכים אך גם נוגעים בפצעי העבר. תיאורי המקרה שקליינר-פז מביאה ממחישים כיצד הדבר בא לידי ביטוי: כך למשל, בנוגע לדיכוטומיה הראשונה, כפי שמתואר במקרה של אדי ולוסי, היעדר אובייקט-הישענותי בילדות של לוסי הביא להטענת היצר המיני באופן מוגזם עד שהוא החליף צרכים חברתיים ומשפחתיים של רוך, הכלה ואמפתיה.

תיאור מקרה יפה נוסף הוא זה של שוש ועמיר, שמופיע בפרק השלישי. אחד ההיבטים של התוקפנות הוא הזדהות השלכתית, במסגרתה חלקים שאינם נסבלים עבור הסובייקט מושלכים על מקבל ההשלכה – בת או בן הזוג (או על המטפלת במסגרת הטיפולית), אשר במקרה הטוב מקבל אותם ומחזיר אותם בצורה של חומרים מזינים ובונים. עמיר גדל בסביבה הורית וחברתית מוחלשת והוא מאשים את אשתו בכישלון הקריירה שלו (כלומר, משליך עליה), ושוש חשה בתוך תוכה שהוא צודק, מזדהה איתו באופן לא מודע ומנסה להציל אותו. הדינמיקה הזו חוזרת גם בטיפול הזוגי שבו עמיר כועס על המטפלת שהיא אינה מצילה אותו. מקרה זה מתייחד מתיאורי המקרים האחרים שכן קליינר-פז משתפת את הקוראים בתחושותיה בעקבות ההשלכה של עמיר עליה, ומתוודה שזו מקוממת אותה והיא אף חווה תסכול, כישלון ובושה – כלומר התכנים הלא נעימים "חדרו אליה" וייאשו אותה. רק כאשר היא מדברת בגלוי במהלך הטיפול על הכישלון שלה בהצלת הזוגיות, עמיר החל להשתחרר מהדימוי של הגבר הפסיבי ושוש מהדימוי של מי שצריכה להציל אותו.

*

"הלא מודע הזוגי" הוא ספר מרתק, שיכול לעניין לא רק אנשי טיפול אלא כל איש ואישה שמתעניינים בנפש האדם ובזוגיות. קליינר-פז מצליחה להנגיש את השפה המקצועית ואת הכתיבה המחקרית גם לאנשים שאינם שוחים בהן, ומוסיפה תיאורי מקרה מרגשים ומאירי-עיניים.

אחד הקריטריונים לספר טוב בעיני הוא שהספר שמצליח לגעת בך, ו"הלא מודע הזוגי" הצליח לגעת בי לא אחת בשל כך שהוא שזור כולו תובנות יפות על נפש האדם ועל זוגיות. כך למשל, בפרק הרביעי, שמוקדש לרעיון "על-אני משותף", קרי היבטים זוגיים של מצפון, חוקים וכללי מותר ואסור שבני הזוג מהדהדים זה לזה, קליינר-פז טוענת כי חלק נכבד מכוחה של הזוגיות הוא לרכך זה לזו את העל-אני (או בשמו המוכר יותר: סופר-אגו), ובכך הזוגיות הופכת להיות תהליך של צמיחה וריפוי. מניסיוני האישי חוויתי כיצד מערכת יחסים יכולה לרכך צדדים ביקורתיים בבן ובת הזוג.

תובנה יפה אחרת מצויה בפרק השישי, שמתמודד עם תופעות של העברה והעברה נגדית בטיפול זוגי. המחברת מציינת כי ביחסים רווי הציפיות של זוגיות, נדרשת סיבולת גבוהה לתסכול שיכול להתעורר בשל חוסר-ההיענות של בן הזוג; לעומת חוויות של לבד (alone), הבדידות (loneliness) היא היעדר של הזולת בשעה של הזדקקות ושמעוררת כאב הדומה לנטישה, הזנחה ואף התעללות – דווקא מכיוון שיש שם אחר אך הוא אינו זמין לצרכיי. בעיני מלאני קליין (1960-1882), אחת מאימהות הפסיכואנליזה, היכולת לשאת געגועים או בדידות היא הישג התפתחותי אדיר.

על רקע העובדה שמדובר בספר מעניין מאוד, מצער שהוא סובל מעריכה לקויה במקצת. ראשית, הספר כולל מספר פליטות קולמוס כמו חזרה על אותן מילים. שנית וכרוך בכך, המבנה של הספר הוא מעט מפוזר. כך למשל, בפרק החמישי, שמעמיק ברעיון הלא-מודע הזוגי באמצעות מושג הקנוניה שמתייחס לתהליכי הזדהות השלכתית הדדיים בתוך קשר זוגי, המחברת מפליגה בכתיבתה ומוסיפה טבלאות ותרשימים עודפים. לעומת זאת, המחברת מבליעה את האפילוג על זוגיות בעידן הפוסט-מודרני בתוך הפרק השמיני, שעוסק בשאלה כיצד מתרגמים תיאוריה פסיכולוגית לכדי פעולת הטיפול המעשית, במקום להקדיש לאפילוג המעניין פרק משלו.

בעיות העריכה קשורות לשאלה מרכזית יותר שנותרתי עמה בתום הקריאה: מה החידוש או התמה המרכזית של המחברת? כאמור, קליינר-פז אינה הראשונה שמחברת בין עולמות הפסיכואנליזה והטיפול הזוגי. היא אמנם פיתחה את הרעיון של "זרם התקשורת הזוגית" (עליו כתבה את הדוקטורט שלה) והיא נוקטת במונח זה במהלך הספר, אך מונח זה אינו תופש מקום מרכזי בספר, ומהמעט שהמחברת מפרטת לגביו הוא נשמע די בנאלי. ואולי קליינר-פז רק רוצה לחלוק מהידע שלה וניסיונה בחדר הטיפול, כמו ספריהם של ארווין יאלום או יורם יובל? יתרה מכך: הספר נקרא "הלא מודע הזוגי". המחברת אמנם נוקטת במושג זה, אולם ברור שהוא לא מונח מרכזי בספר ובשום מקום בספר אין הגדרה שלו. כיצד הוא נוצר? האם הוא קשור למונח הלא-מודע הקיבוצי שטבע קרל יאנג? האם זה מונח שהמחברת טבעה?

לסיום, התיאוריות הפסיכואנליטיות הן פאלוצנטריות ובמהלך השנים נעשו ניסיונות פמיניסטיים שונים להתאמות והתמודדויות עם תיאוריות אלו. קליינר-פז מציינת ניסיונות אלו ומוסיפה מספר הצעות משלה. יחד עם זאת, בשנת 2022, ההסברים האלו נעים בין אפולוגטיים לבלתי-מספקים. רק בכדי לסבר את האוזן, הנה משפט לדוגמא מתוך הספר: "נשים רבות מוותרות על הפאלוס שלהן (הקריירה, המשכורת, חופש התנועה).." מדוע קריירה ומשכורת אלו היבטים זכריים? האם אין בכך בכדי לקבע את האישה כ"העתק" של הגבר, כ"צלע" מצלעותיו (אם לרפרר לסיפור הבריאה)? ועוד לא דיברתי כלל על כך שתיאוריות אלו הן הטרוסקסואליות ואינן מתייחסות לקהילת הלהט"ב או זוגיות להט"בית (שלה המחברת מקדישה הערת שוליים קצרה ותו לא).

קליינר-פז מדגישה את החשיבות של שפה א-מגדרית, והיא נוקטת בשפה זו לאורך כל הספר (למשל, כשהיא כותבת מטפל.ת). עם זאת, על רק הפאלוצנטריות הפסיכואנליטית, השפה הא-מגדרית נדמית כמו לעג לרש.

*

הלא-מודע הזוגי: זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי עירית קליינר-פז הוצאת רסלינג 2021 316 עמ'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן