Skip to content

מווינה באהבה

וסילי פטרנקו מנצח על גרסה מוצרטית לסימפוניה השנייה בסי במול מז'ור של שוברט והפסנתרן האוזבקי בזוד אבדוריימוב סוחף את הקהל בביצוע מרחף לקונצ'רטו בדו מז'ור (הראשון) של בטהובן, התזמורת הפילהרמונית, תיאטרון ירושלים, 20.6.2022 את הפתיחה ל"אוריאנתה" – האופרה הרומנטית פרי עטו של קרל מריה פון ובר ניגנה הפילהרמונית ברוחב צליל שדר בכפיפה אחת עם סינקופות […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

וסילי פטרנקו מנצח על גרסה מוצרטית לסימפוניה השנייה בסי במול מז'ור של שוברט והפסנתרן האוזבקי בזוד אבדוריימוב סוחף את הקהל בביצוע מרחף לקונצ'רטו בדו מז'ור (הראשון) של בטהובן,

התזמורת הפילהרמונית, תיאטרון ירושלים, 20.6.2022

את הפתיחה ל"אוריאנתה" – האופרה הרומנטית פרי עטו של קרל מריה פון ובר ניגנה הפילהרמונית ברוחב צליל שדר בכפיפה אחת עם סינקופות כאשר המנצח הבליט את כל הגוונים והדקויות של האופרה. הפתיחה הייתה ריתמית ומאידך מלאת רוך ועידון חרישי שהפך בהמשך לדרמטי מאד וסוער בעיקר בכלי הנשיפה הכבדים.  הביצוע היה מלא הוד והדר ורוחב צליל המאפיינים מוזיקה רומנטית. סוף הפתיחה היה מאד רתמי והתזמורת ניגנה אותו בנון לגאטו ובעיקר בלכידות מרשימה.

המבוא התזמורתי היה נקי וריתמי – מאד רומנטי ועגול. הכינורות וכלי הנשיפה – בעיקר החצוצרות ניגנו בניקיון מרשים ובדרמטיות כשהמנצח הבליט את הדגשים על הפעמה הבלתי סימטרית. את הקונצ'רטו הראשון בדו מז'ור לפסנתר פתחה התזמורת בלכידות ובריתמיות  מנוקדת – גם כלי הנשיפה הכבדים מהמתכת! הפיאנו בכלי הקשת היה מופלא.

וסילי פטרנקו, תמונה של טארלובה
המנצח וסילי פטרנקו, תמונה של טארלובה

הפסנתרן בזוד אבדוריימוב נארג לנגינת התזמורת בריחוף מלא קסם ומעורר התפעמות. הגם שחסר קצת לגטו מנגינתו הבליט את הפן המוצרטי הקליל של הקונצ'רטו הבטהובני. הקישוטים שלו שבו את הלב בניקיונם – הכול היה מאד 'שפיצי' ומרחף. התזמורת לא עמדה בקצב המהיר של נגינתו. הייתה לו תדיר "אחיזה" (grief) בפסנתר. מאפסי צליל התחיל את הקישוטים ונגינתו סחפה ביופייה. הירידה הפתאומית שלו לפיאנו חרישי נשמעה כאוושה בים והעניקה לו תנופה להעפלה למעלה לפורטה. הקדנצה הסתיימה באפסי צליל. הדגשים שלו על הפעמה הבלתי סימטרית היו מאד בטהובניים. הריחוף של הטרילים וההכפלה של החליל היו מלאי קסם והקודה הצטיינה בברק שלה.

את פרק הלארגו ניגן בצליל עגול ושירתי ללא גלישה לשמאלץ.  הוא השתלב בתזמורת בפשטות – בנגינה נטולת יומרות ובמוזיקאלית. הוא ריחף על הקלידים באורח מופלא והתזמורת השיבה לו וגיבתה אותו בחום. הטרילים שלו הצטיינו בשקיפותם. הפדל אצבע שלו והיד השמאלית הרשימו ביכולת ההבעה שלהם. הוא ניגן בקצב מהיר יותר מהתזמורת.  הירידה לפיאנו בסוף הלרגו שבתה את הלב ביופייה. המשוב התזמורתי היה חם וסגר את הפסקאות שלו כאשר סימני השאלה עברו מהפסנתר לכלי הקשת. הריחוף שלו היה נהדר בקסמו והבנייה של הדרמה מאפסי צליל הייתה מאד  לירית. המשוב לסימני השאלה שלו בכלי הנשיפה היה מאד נקי ולירי.

בזאר אנדוריימוב, תמונה של ייבגניי יוטיקוב
הפסנתרן בזוד אבדוריימוב, תמונה של יבגניי יוטריקוב

המעבר האינהרנטי של הסולן לרונדו היה רענן ומלא חיים — הריתמיות והאקצ'לרנדו שלו סחפו. הירידה שלו לפיאנו פתאומי הייתה נהדרת. הווריאציות וההבלטות של הנושא היו מרשימות – השליטה הווירטאוזוית שהפגין בכלי עוררה התפעמות. הקישוטים שלו היו נהדרים והוא העלה בנגינתו סיפור עלילה מרתק – הצלילים החוזרים שלו היו תמיד מגוונים והוא סחף בווירטואוזיות שלו ומאידך כבש את הקהל בגישה הקונדסית המוצרטית שלו — הוא ממש רקד את הרונדו. ההאטות שלו לא היו 'שמאלציות' והדרך בה 'התאדה' בסיומת הייתה מופלאה. מיד אחריהן באה ההתפרצות של הסיומת החותמת.

 בסוף הרונדו העפילה התזמורת לפורטה בלי לנגן בצליל רועם ומאידך הירידה לפיאנו פתאומי הרשימה גם בכלי הנשיפה. את ההעפלה בדינמיקה ודגשי הפתע הבטהובניים היטיבו להבליט הסולן והתזמורת. הפיאנו הפתאומי אליו ירד הסולן היה חרישי אך מלא הבעה. בטהובן בראשי תיבות – בלי אף –צליל גס. מלא שמחה. את ההדרן – עיבוד של פגניני לרפסודיה של רחמינינוב ניגן אבדוריימוב בווירטואוזיות מרשימה וניגודי דינמיקה. יפה במיוחד הייתה הדרך בה הכול הסתיים באחת באוויר.

הסימפוניה נפתחת בליריות צפופה נהדרת בכלי הקשת שהפכה לכבדה וריתמית – כובד רחב ומרשים כאשר הכינורות נענים לשרביטו של פטרנקו בצליל מדובב והסלסול של החליל נהדר. המנצח היטיב לבנות מתח עד להתפרצות של הפורטיסימו. התזמורת ניגנה בקלילות וריתמיות כשהמנצח היטיב להבליט את הניגודים בין הנושאים. הריחוף של כלי הנשיפה בירידה היה מלא קסם ומאידך ה'חבטות' בבסים תרמו להעצמת המתח. האקצ'לרנדו שהתחיל מאפסי צליל הסתיים באפסי צליל והיה נפלא בעיקר בשל רוחב הצליל המרשים. את הנושא הראשון ניגנה התזמורת בפשטנות אך הנושא השני נוגן בלגאטו מאד לירי ודרמטי. היה בעבוע חרישי של אקצ'לרנדו  אך הכינורות לא ניגנו יחד עם הכלי נשיפה. הפסקות הפתע תרמו להעצמת המתח. בקרשצ'נדו — הכינורות בנו מתח מאפסי צליל בהובלת המנצח והייתה מעט הכפלה של הנושא בכלי הנשיפה.

את פרק האנדנטה פתחה התזמורת בליריות. הירידה לסוביטו פיאנו הרשימה ביופייה. אך בהעדר דינמיקה הפך הפרק למאד סטטי וחסר חן.  מה שהרשים באנדנטה הוא האפלולית החרישית בה ניגנו הבס-צ'לי והידירה לפיאנו פתאומי. כלי הנשיפה ניגנו בניקיון מרשים ובעיקר בשירתיות גם את הסלסולים. ההאטה הייתה מוגזמת מעט. לעתים היה גיוון בחזרות אך ככלל הניצוח הבליט את העידון השוברטי ועל הכול שרתה אווירת נינוחות וינאית — שוברט בשיאו. האנדנטה הסתיים בפיאניסימו נפלא שיצר את הניגודיות למינואט פרסטו הסוער שבא אחריו.

 את הפרסטו ניגנה התזמורת בריתמיות משכרת וסוחפת כשהמנצח הבליט את הפעמה האחרונה וכך הפך הביצוע למאד 'קפיצי' ומלא חן וקונדסות מחודדת. היה קול רודף קול בכלי הנשיפה וקישוטים מלאי עליצות 'מוצרטית'. האקצ'לרנדו סחף בריקודיות שלו כשהמנצח היטיב להבליט את הפעמה. הניגודים בדינמיקה תרמו לקצביות המרקדת. יפים במיוחד היו הניגודים בין הנושאים הריתמים לליריים.

היה זה ביצוע מלא חן מוצרטי לסימפוניה השוברטית

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן