Skip to content

הצעקה

בן כהן ראה את שלטי הצניעות שעברו ממאה שערים לנתניה. שלטים בעיר תוססת שדורשים מנשים לכסות את עצמן כדי שלא יסיחו את דעת הבחורים - בחורי ישראל. ראה ונחרד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בוקר טוב ברטולד היקר אני מברך את ברכט בעודו מתיישב לידי בשולחן הקבוע שלנו בבית הקפה השכונתי. "בוקר טוב גם לך ילד", "שמעתי שקיבלת את העבודה שכל כך רצית, כל הכבוד".
תגיד ברטולד האם ראית את הפוסטרים החדשים המרוחים בכל העיר? אני שואל את ברכט. כמובן הוא עונה לי בקצרה. "וזה לא מכעיס אותך? אני ממשיך, ברכט מסתכל עלי בחצי עין ומשיב ולמה זה אמור להכעיס אותי? זה קשור אלי? זה נמצא באג'נדה שלי? ממש לא. בשביל זה ישנם רשויות שיטפלו בזה". כן, אבל ברטולד, אני משיב לו. היום זה הדבר הזה ומחר זה משהו שיהיה קשור ישירות לחיינו עד היכן נמתח הקו, אני שואל וגומע את הקפה.

שלטי צניעות בנתניה (צילום: בן כהן)

"שמע סיפור ילד, סיפור ששמעתי שהייתי בגילך",  עונה לי ברכט ומותח את אבריו\ "בעיירה קטנה נולדה ילדה קטנה שהיופי שלה היה כל כך בולט שאנשים היו בוהים בה ושוכחים מה הם צריכים לעשות. כשהיא הייתה הולכת ברחוב לכיוון בית הספר, התנועה הייתה עוצרת. יופי כזה לא נראה ממזמן. וכמובן שהשמועות פרשו להן כנפיים ומבקרים מכל עבר היו מתחילים להגיע ולבקר בעיירה הזאת על מנת לחוות את היופי הזה המושלם".
אני לא מבין ברטולד מה זה קשור? "חכה ילד, חכה, תאמין לי שהכל קשור", משיב לי ברכט וממשיך "הילדה הפכה לנערה שהפכה לאישה צעירה מהממת ביופייה. במשך השנים היו כאלה שהתלחששו בהתחלה בשקט שהיופי הזה מפריע לאנשי העיירה ובמשך היום היופי המהמם הזה מסיט אותם, מפריע להם בשגרת יומם וחייבים לעשות משהו בנידון. אפילו הייתה ישיבה מיוחדת במשרד ראש העיר. "היא חייבת לכסות את עצמה כשהיא יוצאת" , נשמעו קריאות, וגם: "שתצא רק בלילה". היו גם כאלה שצעקו ודרשו צעדים קיצוניים למיגור התופעה וחייבים להחזיר את השקט לעיירה. אנשי הדת הוסיפו שהיופי הזה גורם להשחתה של כל מי שמביט לעברה והם כבר הרימו ידיים".

הצעקה (צילום: בן כהן)

ברטולד מתקרב לעברי ומניח את ידו על כתפי וממשיך: "ראש העיר ונבחריו החליטו פה אחד והעבירו חוק שברגע שהאישה היפה ביותר שידעה העיירה תצא מחוץ לביתה היא תצטרך לעטות עליה בגד שיסתיר את גופה ואת פניה ורק  העיניים שלה יצוצו ויראו. וכך היה".
נו וזה עזר? אני שואל את ברכט, האם החיים חזרו למסלולם?
ברכט הסתכל בי והתחיל לצחוק בפה מלא, איך חזרו ילד?, כשעומדת מולך האישה הכי יפה בעולם מכוסה כולה ורק עיניה הכחולות ירוקות מביטות בך  – במבט של אהבה, לא רק שאתה שוכח מה אתה צריך לעשות היום, מחשבותיך כל היום הם שרב הנסתר על הגלוי". ברכט סיים ללגום את כוס הקפה, הביט בי בעצב ואמר:  "אתה יודע ילד, מספרים ששנה אחרי החוק הזה, מצאו את אותה אישה צעירה שאומרים שהייתה היפה ביותר בכל האזור, תלויה על עמוד בכיכר העיר, מכוסה מכף רגל ועד ראש, שאפילו את עיניה היפות כבר לא היה ניתן לראות. מישהו כנראה שחשב שהיופי שלה אפילו גם עיניה הם מטרד, הלך צעד אחד רחוק מידי והחליט לקחת את חייה", סיפר ברטולד בעצב והמשיך: "ואני שואל אותך, האם מותה גרם לזה שאנשים הפסיקו להיות מוסחי דעת?, האם מותה החזיר את "השקט" והשלווה?" הבטתי באיש החכם הזה ועצב גדול עטף אותי ונפרדתי ממנו לשלום. ואז, כשעברתי ליד אחת הגדרות בעיר, ראיתי ששם נתלו הפוסטרים שדורשים מהנשים ללכת מכוסות על מנת שלא תסחנה את דעתם של בחורי ישראל. אחרי יום ראיתי שאת רובם כבר הורידו אבל  התודעה כבר נצרבה. אצל מי שהיופי הוא מטרד עבורו זה רק עניין של זמן למעשה אחר, חלפה מחשבה בראשי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן