Skip to content

והסירה שטה והרוח מרחפת במופע חלומי על פני המים: "בבואה" -יצירה רב-חושית מהפנטת בבריכת הקשתות ברמלה

כמו בציור סוריאליסטי , אני שטה בסירה עם ד"ר סמדר שפי. רון פלד מנווט, ומכוון עם המשוט את תנועתה במים בין הקשתות העתיקות. שפי נושאת אותנו למסע חלומי בתוך המיצב האמנותי של וידיאו-סאונד , שייצר האמן דור זליכה לוי.
סיגל גליל, כתבת תרבות במגפון, הוזמנה לסיור אישי במיזם ב"בבואה" המיזם שנרקם בחזון האוטופי של אוצרת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה. העבודה המרגשת מחברת בין עבר והווה, אמנות ותיירות ומקרבת בין תרבויות וקהילות העיר.
שאפו לעיריית רמלה על מיזם אמנות נדיר באתר היסטורי עוצר נשימה.

והסירה שטה והרוח מרחפת במופע חלומי על פני המים: "בבואה" -יצירה רב-חושית מהפנטת בבריכת הקשתות ברמלה

כמו בציור סוריאליסטי , אני שטה בסירה עם ד"ר סמדר שפי. רון פלד מנווט, ומכוון עם המשוט את תנועתה במים בין הקשתות העתיקות. שפי נושאת אותנו למסע חלומי בתוך המיצב האמנותי של וידיאו-סאונד , שייצר האמן דור זליכה לוי.
סיגל גליל, כתבת תרבות במגפון, הוזמנה לסיור אישי במיזם ב"בבואה" המיזם שנרקם בחזון האוטופי של אוצרת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה. העבודה המרגשת מחברת בין עבר והווה, אמנות ותיירות ומקרבת בין תרבויות וקהילות העיר.
שאפו לעיריית רמלה על מיזם אמנות נדיר באתר היסטורי עוצר נשימה.

בחיים עוד לא חוויתי מסע אמנות רב-חושי ומרחיב תודעה , כמו השיט הסוריאליסטי בסירה בבריכת הקשתות המהפנטת והמיסתורית החבויה מתחת לאדמה של העיר רמלה.

בתוך פנינה אדריכלית, החבויה לה עמוק באדמה, מתקיימת התרחשות, מסעירה ומדיטטיבית כאחת, של דימויים מתנועעים, השתקפויות על הקירות והמים, מוסיקה, שירה, צלילים וקולות, פיוטים ושירי אהבה עתיקים, ואפילו שיר של ביאליק, והכל נמסך בתוך קרני האור שחודרות מן הפתחים העליונים במערה, שפעם שילשלו דרכם דליים לשאוב מים לתושבי העיר. המאגר ההיסטורי המפואר שנחצב בבריכת הקשתות ברמלה, הפך לזירת התפעמות דתית וחילונית כאחת. מקום שמתרחבת בו הנפש, ומתקרבים בו הלבבות. מקום שאתה יוצא ממנו אחר ממה שנכנסת אליו. מקום משנה תודעה. 

רון פלד משיט את הסירה על המים בבריכת הקשתות ברמלה. ד"ר סמדר שפי מספרת לסיגל גליל , כתבת מגפון על המיזם האמנותי החדש המיצב "בבואה" שיצר האמן דור זליכה לוי במיוחד למקום. צילום: פנינה עין מור

כחוקרת אמנות ותרבות, כמבקרת אמנות, ומדריכת טיולי אמנות בחו"ל, כבר ביקרתי במוזיאונים הגדולים בעולם,  בפריז, לונדון, ניו יורק, אמסטרדם, טוקיו , וואשינגטון,  רומא, ברלין וגם באחת הביאנלות בוונציה, ועוד לא חוויתי חוויית אמנות  אימרסיבית ומהפנטת כזאת שחודרת לוורידים תוך כדי שייט בסירה, בתוך מערה חצובה בסלע עם מקצב קשתות יפהפה .

"בבואה" הוא מיצב וידאו-סאונד חדש שיצר האמן דור זליכה לוי שהושק לפני כשבועיים ומוצג לקהל הרחב בבריכת הקשתות ברמלה. את המיצב יזמה  ד״ר סמדר שפי, אוצרת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה. מלווה באהבה ובמסירות את הפרוייקט רון פלד הרוח החיה בעיריית רמלה, שמכהן כמנהל התיירות בעיר, וכמנהל מוזיאון העיר רמלה, שמנהל גם את המרכז לאמנות עכשווית בעיר היפהפיה הזאת.

חוויית אמנות אימרסיבית תוך כדי שיט בסירה צפיה בדימויים של כלי הנגינה והאור המרצדים במים, והאזנה לצלילי המוסיקה של עוד ותוף והשירה והפיוטים מחיים נחמן ביאליק ועד פיירוז הלבנונית וצבאח פח'רי הסורי. חווייה של זרימה בתוך חלל מיסטי שמחבר בין עבר והווה, בין דתות ותרבויות.   צילום: סיגל גליל.

תוך כדי השייט בסירה והתנועה על המים נחשפים לדימויים עגולים המוקרנים על הקירות ומשתקפים במים, ומתערבלים בצלילי היצירות המוזיקליות המושמעות מ-8 רמקולים המפוזרים בגבהים שונים בתוך חלל המערה הקסומה הזאת . היצירה ׳בבואה׳ מבוססת על שירים ערביים פופולריים, שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית, והפכו לפיוטים מוכרים. השירים בערבית הם שירי אהבה, המזוהים בביצועם של מוסיקאים בולטים כמו פיירוז וצבאח פח'רי.

את הסיור האישי הזה שהוזמנתי אליו ככתבת תרבות ואמנות במגפון הדריכו וליוו ד"ר סמדר שפי ורון פלד, שחשפו באהבה י את שכיות החמדה המפעימות של רמלה.  שמחתי להזמין לסיור הזה את חברותיי הירושלמיות להצטרף לחוויה.  כל אחת מהן היא אושיית תרבות בפני עצמה. את רותי קדוש כתבת התרבות של מעריב, את שוש אברבוך, חברתי לספסל הלימודים בחוג לתולדות האמנות, אוצרת עצמאית, צלמת, חוקרת אמנות שגם שולחת את ידה בכתיבה מחקרית וספרותית, ואת פנינה עין מור, שאני קוראת לה "השריף של עין כרם", יזמית תיירות ותרבות, מדריכת טיולים, ויקירת העיר ירושלים, שספרה זכה כבר פעמיים באוסקר בינלאומי של ספרי קולינריה מקומיים, בסין ובשוודיה.

כולנו נותרנו נפעמות ופעורות פה, לאחר סיור האמנות שנתפר לפי הזמנה שלי במערת הקשתות, בתערוכה "כנף אדומה" במרכז לאמנות עכשווית ברמלה , ואפילו זכינו לחזות בציור המיוחד לטיציאן, אחד מגדולי ציירי הרנסנס, בכנסייה הפרנציסקנית היפהפיה, שנפתחה במיוחד עבורנו.
מעבר לאמנות, זה היה מפגש חברות מרתק, בעיר החול רמלה. העיר המעורבת שחיים בה זה לצד זה בני דתות שונות, יהודים, וערבים, נוצרים ומוסלמים, ובני עדות ישראל שעלו לארץ מרחבי העולם. במפגש החברות המפעים הזה ספגנו יחד רשמים מסיור אמנות מרהיב ומסעיר חושים, בנוסף לשיטוט מודרך ברחובות ובסימטאות, בין הכנסיות והמסגדים, וגם גיחה קצרה דרך השוק הצבעוני של רמלה. את היום קינחנו בארוחה ערבית מצויינת במסעדת חליל.
אחרי הסיור הזה הרגשתי אופטימית. פתאום ראיתי לנגד עיני אנשים נלהבים שכל שליחותם היא חזון מדהים לקרב בין כל האוכלוסיות דרך האמנות… להפוך את העיר הזאת למפעל אנושי של פרוייקט שלום נדיר, שחי ונושם ברמלה. כאן, באמצעות חשיבה נואר הבינו שדרך האמנות , התיירות והתרבות ניתן לקרב בין עמים, דתות, ועדות שההיסטוריה הפכה לאויבות. שאפו לשליחי השלום האלה שמשרתים את העיר רמלה!!!.

"בבואה" – היא השתקפות של התרבויות והדתות בעיר שמרחיבה את הדעת ומקרבת לבבות

"ביצירתו 'בבואה' הופך זליכה לוי את בועת המציאות הזו, למקום של התבוננות פנימה והיפתחות" אומרת ד"ר סמדר שפי האוצרת.

"המבקרים, אם על המזח ואם בשייט בסירות, מוקפים בדימויים וצלילים. היצירה נוגעת ברבדים רבים של אסוציאציות, רגשות וזיכרונות, נעה בין עבר להווה. בבואה היא גשר מעל הבדלי זמן ותרבות כיוון שהיא עוסקת בהקשבה, ביכולת לשמוע גם את מה שמוכר פחות ויוצרת רגעים מדהימים".

חלל הבריכה ההיסטורית , אדריכלות מוסלמית בהשראה רומית. והאור השוטף את החלל, שנכנס מן הפתחים שבתקרה, ששימשו משמשים להורדת דליים שהשתלשלו מלמעלה כדי לשאוב מים מן המאגר בבריכת הקשתות.  הילה של מקום עתיק שמתחדש דרך האמנות והטכנולוגיה המתקדמת של המאה ה-21.     צילום: סיגל גליל

מהות היצירה משלב בין יצירות מוסיקליות המושרות במקביל בעברית וערבית, ומתנגנות מ-8 רמקולים שנתלו מתקרת הבריכה. על הקירות מוקרנים דימויים מעוגלים שצולמו בווידיאו מתוך כלים מוסיקליים עתיקים בזמן הנגינה עליהם. בין אם אלה העורות המתוחים התופים, והידיים שמתופפות עליהם, ובין אם זה העיטור בדגמי ערבסק, שנמצא בפתח תיבת התהודה של העוד, כשפורטים על מיתריו.

היצירה מדגישה את האקוסטיקה המיוחדת של הבריכה. תוך כדי השייט והתנועה בחלל ניתן להאזין למקטעים שונים מתוך היצירות המוזיקליות. בחלק הסאונד שלה, ׳בבואה׳ מבוססת על שירים ערביים פופולריים, שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית, פיוטים העוסקים בהבעת אהבה לאל ובכיסופי גאולה. השירים בערבית הם שירי אהבה, מזוהים ומוכרים,  בביצועם של מוסיקאים בולטים כמו פיירוז וצבאח פח'רי. מנגינת השירים זהה, כך שהשמעת הפיוטים והשירים במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית.

צילום המיתרים הנרעדים מתוך פתח תיבת התהודה המעוטרת של כלי הנגינה העתיק העוד. הצילום המוקרן וההשתקפות שלו במים כשהמבקרים שטים על הסירות המתנועעות בחלל ההיסטורי מלא ההוד הזה, יוצרים חווייה מרגשת ומדיטיבית.  צילום : רון פלד

קידום חיים משותפים וכבוד הדדי בין כל הקהילות, הדתות והתרבויות ברמלה

האמן דור זליכה לוי מספר כי התחקיר ותהליך העבודה על ״בבואה״ נמשכו כשלוש שנים. האמנות הפלאסטית שמתרחבת וחובקת ומתפשטת גם לתחום הסאונד , אימצה אל חיקה שיר אהבה שנכתב במיוחד עבורה בעברית ובערבית, תוך שמירה על קשר מבני ומצלולי בין שתי השפות. השיר הולחן והוקלט בשני קולות, שמתנגנים שלוש פעמים ביום מרמקולי כריזה שופריים, הניצבים במרחק ניכר אחד מן השני.

צורת המעגל, מהווה את היסוד החזותי העיקרי של בבואה. המעגלים המוקרנים על הקירות ומשתקפים במים נולדו מתוך בטנם של כלי נגינה עתיקים שצולמו בזמן הנגינה עליהם. מבעד לעור המתוח על התופים, ומתחת לעיטור שמפאר את פתח תיבת התהודה של העוד. כלי המיתר הערבי האהוב בתרבויות האיסלאם וארצות אסיה.

היצירה, בת 20 דקות, כוללת שירים ערביים פופולריים שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית. השירים בשתי השפות הוקלטו מחדש והם מושמעים במקביל מן הרמקולים התלויים  ברחבי הבריכה. מנגינת השירים הערביים והפיוטים היהודיים זהה, כך שהשמעתם במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית.

קטעים מתוך הקטלוג המלווה את המיצב "בבואה" שיזמה ואצרה ד"ר סמדר שפי

"בבואה" מיצב הסאונד והווידיאו של דור זליכה לוי, היא מסע תרבותי ורעיוני , מחוז למפגשים, הצטלבויות וחיבורים.

חלל בריכת הקשתות מתגלה במלוא הדרו לאחר ירידה בגרם מדרגות צר. חלל גבוה, עתיר קשתות ואור המרצד על המים ומשתבר בדגמים שונים. החלל עוטף את המבקרות והמבקרים כרחם שמתוכו, דרך מעלה המדרגות, מעין תעלת לידה, יחזרו לעולם שבחוץ.

ב"בבואה" הופך דוד זליכה לוי את בועת המציאות הזו, את הרחם שבתוך המרחב, למקום של התבוננות פנימה, התכנסות והיפתחות. בתוך האתר הצופים והצופות, אם על המזח ועם בשיט בסירות, מוקפים בדימויים ובצלילים. "בבואה" נוגעת ברבדים רבים של אסוציאציות, רגשות, וזכרונות, והיא נעה בין פנים לחוץ, בין עבר להווה.

לקטלוג נוסף גם שירון ובו אסופת השירים המושמעים בפסקול הסאונד של היצירה בבואה המיצב של דור זליכה לוי במערת הקשתות
המילים של השירים בעברית ובערבית המופיעות בתוך השירון המצורף לקטלוג המיצב בבריכת הקשתות.

בריכת הקשתות נחנכה בשנת 789 לספירה, בעידן השלטון המוסלמי בארץ ישראל. היא הייתה חלק מהמערך המשוכלל לאספקת מים בתקופת שלטונו של הח'ליף האחרון אל-ראשיד. בבואה היא גשר מעל הבדל זמן ותרבות. הווידיאו והסאונד, האמצעים האמנותיים שמשמשים את זליכה לוי, הם בעלי מסורת קרצה יחסית. עבודות סאונד מוכרות מאז תחילת המאה העשרים … השימוש בהם בתוך אתר היסטורי, בהתייחסות לתרבות מקומית מוסלמית ויהודית יוצר רגע מרהיב.

שני הדימויים של כלים מוסיקליים מוקרנים על קירות הבריכה: תוף ופתח תיבות תהודה של עוד. שני הכלים עתיקים ונפוצים באגן הים התיכון ובאסיה ומהווים את העוגנים החזותיים ב"בבואה".

בארץ העוד נעשה פופולרי מחוץ לקהילות ערביות ויהודיות מארצות דוברות ערבית מאז שנות ה-90, במקביל להתגוונות המקורות לזרם המרכזי במוסיקה הישראלית.  העוד מוצג בבריכה דרך מבט מתוך פתח תיבת התהודה, מבט בלתי אפשרי בדרך כלל. הפתח מעוטר בדגמים המשתקפים ומשתברים במים. אחד עשר מיתרי העוד, חמישה כפולים ועוד אחד בודד, נעים שעה שהיד המנגנת אינה נראית.

ידיים נעלמות מנגנות על תוף מרים.
צילום: רון פלד

התוף הוא כלי נגינה עתיק ופופולרי, כפי הנראה וותיק מהעוד, ולו גירסאות רבות מבחינת גודל וחומר. זליכה לוי מקרין תוף, אך היד המתופפת לעיתים סמויה מהעין.

דימויים של עיגול תוף ועיגול פתח תיבת התהודה של העוד, המוקרנים על  קיר בבריכה, יוצרים מנקודות מרכוז למבט הצופים ומעין נקודות מגוז רגשיות. הם מאזכרים חלונות רוזטה כנסייתיים, כמו אלו המעטרים את המנזר הפרנציסקני על שם ניקודמוס ויוסף הרמתי שברמלה העתיקה. החלונות הכנסייתיים מאזכרים בתורם את האוקולי (חלון עגול) מהעת העתיקה , המופיעים בקצה כיפות במבנים פגאניים או איסלמיים קדומים. כך המוטיב הוויזואלי המרכזי בבבואה צופן בחובו התייחסויות לזמנים ותרבויות שונים. ההקרנה על הקיר, והשיקוף במים יוצרים אשרליה של אינסוף.

דימויים של צורות עגולות שנוצרות מתוף מרים ומפתח תיבת התהודה של העוד. הדימויים מוקרנים על הקירות ומשתקפים במים.   צילום: רון פלד

בבריכה מושמעות מוסיקה ושירה בשתי שפות משמונה רמקולים. מספר מערכות זמן ותנועה מופעלות ב"בבואה", כמו גלגלי שיניים המשתלבים לצד נקיפת הזמן הנמדד בשניות, דקות ושעות אנו חווים את משך הקטעים המוסיקליים – ארבעה פיוטים וארבעה שירים שביניהם קטעי דממה – ככלי הסוף לספירת זמן.

תנועת מיתרי העוד המתוחים על הפתח המעוטר המוקרן על הקיר הוא מערך נוסף. ובמקביל, על קיר אחר, תנועות תוף מרים. על המים נעים הדימויים המשתקפים, מושפעים מתנועת הצופים השטים בסירות ומתנועת הצלילים בחלל. להרף עין הצליל מקבל צורה.

ברגעי הדממה, שתיקת הרמקולים, מתחדדים ובולטים צלילי הבריכה והעיר – משוט במים, נהמת מכונית, במפלס הרחוב וקולות הנשימה, ואולי הדיבור התנועה של הצופים שהופכים, כמעט בלי משים, למשתתפים ביצירה.

פנים וחוץ מתערבבים, ומוצפים שוב ושוב בצלילי זמירות.

 

בבואה – חווייה רב חושית ואימרסיבית שהמבקר השט בסירה הופך להיות חלק מן היצירה. צילום: רון פלד

בעת השיט בסירות עוברים בין איזורי צליל שבהם מנגינה מושרת פעם בעברית ופעם בערבית, מזהים מילים בשפות השונות, הקולות, ללא גוף, מלווים את השטים והמקפלים בתוכם געגועים, קרבה.  ברחם החלומית הזו, בבריכה, מפציעה אולי הצעה ליחסים חדשים בין תרבויות.

תכני הפיוטים המושמעים ב"בבואה" נעים בין האישי לקולקטיבי. הפיוט "יפת עין ליבבתיני" מושר לרגל הולדת בת; הפיוט "יעלה " יכול להתפרש כמופנה גם לאל וגם לקולקטיב היהודי; הפיוטים "למה הקץ" ו"ארך זמני" עוסקים בכיסופי גאולה. הפיוטים מבוצעים בבתי כנסת ובאולמות קונצרטים בידי פייטנים מובילים ובהם משה בושה, ציון יחזקאל ויחיאל נהרי. שירו של ביאליק יש לי גן ובאר יש לי הוא היחיד מהשירים בעברית שאינו פיוט. הוא כולל גם דימויים ארוטיים – ועלי בארי תלוי דלי, מדי שבת בא מחמדי מים זכים ישת מכדי" – שמהדהדים את האסוציאציות הרומנטיות של מפגש סביב מקורות מים המצוי בסיפורים התנעיים על יעקב ורחל ועל משה וציפורה. השירים בערבית הם שירי אהבה ותשוקה פופולריים בעולם הדובר ערבית ורוווחים בשמחות ובאירועים. הם מזוהים עם מוסיקאים מרכזיים כמו פיירוז הלבנונית והזמר הסורי צבאח פחי'רי. "

רוח טובה נושבת ברחובות ובסימטאות ומתחת לאדמה בעיר רמלה:

אמנות משובחת מחברת בין כנסיות, מסגדים וגלריות ומקרבת לבבות בין דתות ותרבויות

מיכאל וידל ראש העיר רמלה, מסר לרגל השקת הפרוייקט: "אנו גאים לארח בבריכת הקשתות, מבנה היסטורי מהיפים בארץ, את 'בבואה' מיצב וידיאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי. הפרויקט הוא נדבך נוסף בפעילות הברוכה של המרכז לאמנות עכשווית בהובלתה של ד"ר סמדר שפי הפועל בעיר מזה כשלוש שנים בתמיכה ובסיוע מלאים של עירית רמלה. כראש עיר אני רואה חשיבות רבה בקידום וטיפוח תחום התרבות והאמנות בעיר כמוקד לחיים משותפים של כבוד הדדי. אני מזמין את תושבי רמלה ומדינת ישראל כולה, שוחרי תרבות ואמנות, לבקר בבריכת הקשתות ובאתרי התרבות והמורשת בעיר ולהנות מפרויקטים מדהימים".

הסירות במזח ברכת הקשתות. לשוט בתוך יצירת אמנות אורקולית במרחב היסטורי שמחבר הווה ועבר, חווייה דתית והנאה אסתטתית.    צילום: סיגל גליל

פנינת אדריכלות מוסלמית: כמה מילים על בריכת הקשתות ברמלה 

בריכת הקשתות היא המבנה החשוב ביותר מימי שלטון החליפים העבאסים בארץ ישראל. בימי החליף הארון אל רשיד הידוע מאגדות אלף לילה ולילה.

היורד מטה בגרם המדרגות אינו מצפה להפתעה שמתגלה לעיניו: מאגר מים ענק עם עשרות קשתות ובו מים חיים, דגים וסירות. זהו אחד המקומות המופלאים והמפתיעים במפעלי המים בארצנו והיחיד שניתן לשוט בו.

המאגר המכונה "בריכת הקשתות" נבנה לקראת סוף המאה השמינית ונוסף למאגרי המסגד שנבנו כשבעים שנה קודם לכן. הבריכה נקראת גם 'ביר אל ענזיה' ו' בריכת הלנה הקדושה', והיא מהווה ציון דרך בתולדות האדריכלות המוסלמית בארץ ישראל.

הבריכה נבנתה בקפידה רבה תוך שימוש בחומרים מעולים ובאבנים שסותתו היטב. איכות הבנייה שלה – כמו זו של מאגרי המסגד- הוכחה כאשר רעשי אדמה עזים הרסו את בתי העיר פעמים אחדות, ואילו המאגרים שנבנו בבטן האדמה השתמרו כמעט בשלמותם.

ב- 1867 התגלתה כתובת חקוקה בטיח קיר המאגר, סמוך לפתח ולמדרגות, וזו לשונה: "בשם אללה הרחמן והרחום…זה מה שנעשה בפקודתו של דינאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בפקודתו של דניאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בידי עבד א… בד'ו אל חג'ה 172 "(מאי 789).


בריכת הקשתות. אפקטים חזותיים של אור וצל, תנועה של אדוות המים והסירות על פני המים. צלילים שמתפזטים בחלל, וקולות בעברית וערבית, שירה עתיקה, שירי כמיהה וכיסופים, אהבת האל,  ואפילו שיר של ביאליק, שמתאים בול למקום. חווייה רבת רבדים והתרשמויות.   בין אדריכלות לאמנות פלסטית, בין מזרח למערב, בין קודש לחול.   צילום: רון פלד

בבריכה 20 עמודים ו- 38 קשתות מחודדות קלות, צורתה טרפז ומידותיה 26*24 מ'  בצלעות הארוכות. נפחה כ- 5,700 מ"ק , קרוב לנפח של כל מאגרי המסגד יחדיו. בגג הבריכה היו 20 פתחי שאיבה (כיום רואים רק 16). ניתן להעלות בדמיון עשרות עומדים על קמרונות הגג ושואבים מים לצורכיהם השונים.

מקור המים הוא מעיין מאקוויפר גבוה במיוחד בתוך הבריכה. מנגנון שאיבה פועל כיום כל כמה ימים ושומר על הגובה הרצוי לשיט- 80 ס"מ. הנשאבים מתוך הבריכה משקים את הגן הציבורי הסמוך.

זהו המבנה הציבורי השלם היחיד מהתקופה העבאסית שהתגלה בארץ. ישנה סברה כי  דגם הקשתות שראשן מחודד ומפתחן רחב, אומץ לימים בידי הצלבנים בכנסיות, במבצרים ובחוות חקלאיות. יש דמון רב בין הקשתות והאומנות של הבריכה לאלו של הכנסייה הצלבנית שהוקמה ברמלה במאה השתים- עשרה. גם הכנסיות בלוד, אבו גוש וסנטה אנה בירושלים ומבנים צלבניים רבים נוספים נשענים על מערך אומנות , קשתות וקמרונות דומים לאלה שבבריכה.

  • "בשם אללה וברכה מאללה, ציווה לבנות הסוכן של אמיר המאמינים, יאריך אללה את קיומו, בחודש חג'ה של שנת שתיים ושבעים ומאה שנה".


    הכתובת שעל הקיר בכניסה ליד גרם המדרגות המוביל לבריכת הקשתות. צילום: רון פלד

    השם בריכת "אל ענזיה" כלומר בריכת העיזים, מקורו בעובדה שבעבר ניתן היה לראות במקום קשתות ששימשו להשקיית בהמות. שם נוסף שהנוצרים נותנים למקום הוא "בריכת הלנה הקדושה" זאת בגלל שעל פי המסורת יש האומרים שהלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון היא זו שיזמה את חפירתה של הבריכה התת קרקעית. בקו המים ניתן לראות שלושה טורי עמודים בנויים אבן כאשר בכל טור חמישה עמודים הנושאים את הקשתות המקומרות שעליהן בנויה התקרה. בימי החורף החזקים הבריכה עולה על גדותיה והמים נשאבים ממנה.

    הערה: המידע נאסף מן האתר העירוני goramla.com  וכן מאתר אטרקציות ברמלה.

והסירה שטה במערת הקשתות . חווייה אימרסיבית רב-חושית. סיור אמנות מעלף ומאלף של סיגל גליל עם ד"ר סמדר שפי ורון פלד בחלל המרהיב הזה שנוסף לו עוד מימד, ואינספור משמעויות. צילום: פנינה עין מור

ולסיום: נשאר טעם של עוד… אני מתחילה להתמכר לעיר רמלה

הסיור הזה היה וואאווו!!!.  כמו קפיצה קטנה לחו"ל. אבל כל כך קרוב…
המארגנים רון פלד וסמדר שפי, לא חסכו כל מאמץ, והסיעו, וסיפרו, וחשפו לנו את הסודות המופלאים של העיר הזאת. קשה מאוד שלא להתפעל מן הרוח הטובה הנושבת ברחובותיה של רמלה; בגלריות ובכנסיות ובמסגדים שלה, ואפילו מתחת לאדמה. דברים טובים קורים עכשיו ברמלה. שאפו לראש העיר מיכאל וידאל, וכל הכבוד לחזון, וליכולת הניהולית הנפלאה של העיר, ואגף התיירות התוסס שלה, בראשותו של רון פלד.
ואפילו לא הספקתי לקנות לעצמי בקבוק רוזטה, משקה השקדים שסבתא שלי היתה מכינה לנו בילדותנו. וגם לא הספקתי לטעום את הסנדביץ׳ הטוניסאי הידוע של רמלה, או לעשות סיור בשוק הצבעונים של רמלה,  כי אכלנו ארוחת מלכים במסעדת חליל.
אצטרך לנסוע שוב לרמלה …
בקרוב תהיה לי הזדמנות מצויינת. שיח גלריה ראשון עם האמן

מפגש אמן ושיח גלריה ראשון עם דור זליכה לוי חמישי 14.7.22 18:30  

המפגש ייערך במרכז לאמנות עכשווית בריכת הקשתות, רמלה. במהלך יולי אוגוסט מוזמן הקהל הרחב למפגשים עם האמן בבריכת הקשתות הכוללים שיט הכולל צפיה במיצב  והאזנה ליצירות מוסיקליות במקביל בעברית ובערבית. מיצב הווידאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי, "בבואה", שנוצר במיוחד למקום, ביוזמת המרכז לאמנות עכשווית רמלה, עיריית רמלה, וקרן רמלה. בחודשי הקיץ והחופש הגדול יורחבו שעות הפתיחה בחמישי ובמוצ"ש בין השעות 16:00-20.

"בבואה" – הצילום מתוך קיר הפייסבוק של האמן. צילום: רון פלד

המבקרים בבריכה מוזמנים לחוויה ייחודית, מסע תרבותי ורעיוני בה מתגלה חלל הבריכה במלוא הדרו. ב"בבואה" תערך פעילות קהילתית וחינוכית הכוללת מפגשי אמן ואוצרת עם תלמידי תיכון, חטיבות ביניים וקהלים מגוונים נוספים.

דור זליכה לוי אמן וידאו וסאונד. זכה בפרס זום לאמן ישראלי צעיר (2016), פרס אמן צעיר של משרד התרבות (2017) ומלגת שהות אמן בארטפורט (2020). מרצה באקדמיה בצלאל ועוסק בחינוך במסגרות קהילתיות שונות.

זליכה לוי הוא אמן  העוסק ביצירתו בשימור ועיבוד זיכרונות אישיים וקולקטיביים. קולות נשכחים מתעוררים לחיים בעבודותיו ומושמעים מחדש באופן המאפשר האזנה, הקשבה והתמסרות.

 

המרכז לאמנות עכשווית רמלה  CACR נפתח ב-2019 ביוזמת עיריית רמלה וקרן רמלה. המרכז בניהולו של רון פלד, ועם ד"ר סמדר שפי כאוצרת ראשית.

בחיים עוד לא חוויתי מסע אמנות רב-חושי ומרחיב תודעה , כמו השיט הסוריאליסטי בסירה בבריכת הקשתות המהפנטת והמיסתורית החבויה מתחת לאדמה של העיר רמלה.

בתוך פנינה אדריכלית, החבויה לה עמוק באדמה, מתקיימת התרחשות, מסעירה ומדיטטיבית כאחת, של דימויים מתנועעים, השתקפויות על הקירות והמים, מוסיקה, שירה, צלילים וקולות, פיוטים ושירי אהבה עתיקים, ואפילו שיר של ביאליק, והכל נמסך בתוך קרני האור שחודרות מן הפתחים העליונים במערה, שפעם שילשלו דרכם דליים לשאוב מים לתושבי העיר. המאגר ההיסטורי המפואר שנחצב בבריכת הקשתות ברמלה, הפך לזירת התפעמות דתית וחילונית כאחת. מקום שמתרחבת בו הנפש, ומתקרבים בו הלבבות. מקום שאתה יוצא ממנו אחר ממה שנכנסת אליו. מקום משנה תודעה. 

רון פלד משיט את הסירה על המים בבריכת הקשתות ברמלה. ד"ר סמדר שפי מספרת לסיגל גליל , כתבת מגפון על המיזם האמנותי החדש המיצב "בבואה" שיצר האמן דור זליכה לוי במיוחד למקום. צילום: פנינה עין מור

כחוקרת אמנות ותרבות, כמבקרת אמנות, ומדריכת טיולי אמנות בחו"ל, כבר ביקרתי במוזיאונים הגדולים בעולם,  בפריז, לונדון, ניו יורק, אמסטרדם, טוקיו , וואשינגטון,  רומא, ברלין וגם באחת הביאנלות בוונציה, ועוד לא חוויתי חוויית אמנות  אימרסיבית ומהפנטת כזאת שחודרת לוורידים תוך כדי שייט בסירה, בתוך מערה חצובה בסלע עם מקצב קשתות יפהפה .

"בבואה" הוא מיצב וידאו-סאונד חדש שיצר האמן דור זליכה לוי שהושק לפני כשבועיים ומוצג לקהל הרחב בבריכת הקשתות ברמלה. את המיצב יזמה  ד״ר סמדר שפי, אוצרת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה. מלווה באהבה ובמסירות את הפרוייקט רון פלד הרוח החיה בעיריית רמלה, שמכהן כמנהל התיירות בעיר, וכמנהל מוזיאון העיר רמלה, שמנהל גם את המרכז לאמנות עכשווית בעיר היפהפיה הזאת.

חוויית אמנות אימרסיבית תוך כדי שיט בסירה צפיה בדימויים של כלי הנגינה והאור המרצדים במים, והאזנה לצלילי המוסיקה של עוד ותוף והשירה והפיוטים מחיים נחמן ביאליק ועד פיירוז הלבנונית וצבאח פח'רי הסורי. חווייה של זרימה בתוך חלל מיסטי שמחבר בין עבר והווה, בין דתות ותרבויות.   צילום: סיגל גליל.

תוך כדי השייט בסירה והתנועה על המים נחשפים לדימויים עגולים המוקרנים על הקירות ומשתקפים במים, ומתערבלים בצלילי היצירות המוזיקליות המושמעות מ-8 רמקולים המפוזרים בגבהים שונים בתוך חלל המערה הקסומה הזאת . היצירה ׳בבואה׳ מבוססת על שירים ערביים פופולריים, שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית, והפכו לפיוטים מוכרים. השירים בערבית הם שירי אהבה, המזוהים בביצועם של מוסיקאים בולטים כמו פיירוז וצבאח פח'רי.

את הסיור האישי הזה שהוזמנתי אליו ככתבת תרבות ואמנות במגפון הדריכו וליוו ד"ר סמדר שפי ורון פלד, שחשפו באהבה י את שכיות החמדה המפעימות של רמלה.  שמחתי להזמין לסיור הזה את חברותיי הירושלמיות להצטרף לחוויה.  כל אחת מהן היא אושיית תרבות בפני עצמה. את רותי קדוש כתבת התרבות של מעריב, את שוש אברבוך, חברתי לספסל הלימודים בחוג לתולדות האמנות, אוצרת עצמאית, צלמת, חוקרת אמנות שגם שולחת את ידה בכתיבה מחקרית וספרותית, ואת פנינה עין מור, שאני קוראת לה "השריף של עין כרם", יזמית תיירות ותרבות, מדריכת טיולים, ויקירת העיר ירושלים, שספרה זכה כבר פעמיים באוסקר בינלאומי של ספרי קולינריה מקומיים, בסין ובשוודיה.

כולנו נותרנו נפעמות ופעורות פה, לאחר סיור האמנות שנתפר לפי הזמנה שלי במערת הקשתות, בתערוכה "כנף אדומה" במרכז לאמנות עכשווית ברמלה , ואפילו זכינו לחזות בציור המיוחד לטיציאן, אחד מגדולי ציירי הרנסנס, בכנסייה הפרנציסקנית היפהפיה, שנפתחה במיוחד עבורנו.
מעבר לאמנות, זה היה מפגש חברות מרתק, בעיר החול רמלה. העיר המעורבת שחיים בה זה לצד זה בני דתות שונות, יהודים, וערבים, נוצרים ומוסלמים, ובני עדות ישראל שעלו לארץ מרחבי העולם. במפגש החברות המפעים הזה ספגנו יחד רשמים מסיור אמנות מרהיב ומסעיר חושים, בנוסף לשיטוט מודרך ברחובות ובסימטאות, בין הכנסיות והמסגדים, וגם גיחה קצרה דרך השוק הצבעוני של רמלה. את היום קינחנו בארוחה ערבית מצויינת במסעדת חליל.
אחרי הסיור הזה הרגשתי אופטימית. פתאום ראיתי לנגד עיני אנשים נלהבים שכל שליחותם היא חזון מדהים לקרב בין כל האוכלוסיות דרך האמנות… להפוך את העיר הזאת למפעל אנושי של פרוייקט שלום נדיר, שחי ונושם ברמלה. כאן, באמצעות חשיבה נואר הבינו שדרך האמנות , התיירות והתרבות ניתן לקרב בין עמים, דתות, ועדות שההיסטוריה הפכה לאויבות. שאפו לשליחי השלום האלה שמשרתים את העיר רמלה!!!.

"בבואה" – היא השתקפות של התרבויות והדתות בעיר שמרחיבה את הדעת ומקרבת לבבות

"ביצירתו 'בבואה' הופך זליכה לוי את בועת המציאות הזו, למקום של התבוננות פנימה והיפתחות" אומרת ד"ר סמדר שפי האוצרת.

"המבקרים, אם על המזח ואם בשייט בסירות, מוקפים בדימויים וצלילים. היצירה נוגעת ברבדים רבים של אסוציאציות, רגשות וזיכרונות, נעה בין עבר להווה. בבואה היא גשר מעל הבדלי זמן ותרבות כיוון שהיא עוסקת בהקשבה, ביכולת לשמוע גם את מה שמוכר פחות ויוצרת רגעים מדהימים".

חלל הבריכה ההיסטורית , אדריכלות מוסלמית בהשראה רומית. והאור השוטף את החלל, שנכנס מן הפתחים שבתקרה, ששימשו משמשים להורדת דליים שהשתלשלו מלמעלה כדי לשאוב מים מן המאגר בבריכת הקשתות.  הילה של מקום עתיק שמתחדש דרך האמנות והטכנולוגיה המתקדמת של המאה ה-21.     צילום: סיגל גליל

מהות היצירה משלב בין יצירות מוסיקליות המושרות במקביל בעברית וערבית, ומתנגנות מ-8 רמקולים שנתלו מתקרת הבריכה. על הקירות מוקרנים דימויים מעוגלים שצולמו בווידיאו מתוך כלים מוסיקליים עתיקים בזמן הנגינה עליהם. בין אם אלה העורות המתוחים התופים, והידיים שמתופפות עליהם, ובין אם זה העיטור בדגמי ערבסק, שנמצא בפתח תיבת התהודה של העוד, כשפורטים על מיתריו.

היצירה מדגישה את האקוסטיקה המיוחדת של הבריכה. תוך כדי השייט והתנועה בחלל ניתן להאזין למקטעים שונים מתוך היצירות המוזיקליות. בחלק הסאונד שלה, ׳בבואה׳ מבוססת על שירים ערביים פופולריים, שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית, פיוטים העוסקים בהבעת אהבה לאל ובכיסופי גאולה. השירים בערבית הם שירי אהבה, מזוהים ומוכרים,  בביצועם של מוסיקאים בולטים כמו פיירוז וצבאח פח'רי. מנגינת השירים זהה, כך שהשמעת הפיוטים והשירים במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית.

צילום המיתרים הנרעדים מתוך פתח תיבת התהודה המעוטרת של כלי הנגינה העתיק העוד. הצילום המוקרן וההשתקפות שלו במים כשהמבקרים שטים על הסירות המתנועעות בחלל ההיסטורי מלא ההוד הזה, יוצרים חווייה מרגשת ומדיטיבית.  צילום : רון פלד

קידום חיים משותפים וכבוד הדדי בין כל הקהילות, הדתות והתרבויות ברמלה

האמן דור זליכה לוי מספר כי התחקיר ותהליך העבודה על ״בבואה״ נמשכו כשלוש שנים. האמנות הפלאסטית שמתרחבת וחובקת ומתפשטת גם לתחום הסאונד , אימצה אל חיקה שיר אהבה שנכתב במיוחד עבורה בעברית ובערבית, תוך שמירה על קשר מבני ומצלולי בין שתי השפות. השיר הולחן והוקלט בשני קולות, שמתנגנים שלוש פעמים ביום מרמקולי כריזה שופריים, הניצבים במרחק ניכר אחד מן השני.

צורת המעגל, מהווה את היסוד החזותי העיקרי של בבואה. המעגלים המוקרנים על הקירות ומשתקפים במים נולדו מתוך בטנם של כלי נגינה עתיקים שצולמו בזמן הנגינה עליהם. מבעד לעור המתוח על התופים, ומתחת לעיטור שמפאר את פתח תיבת התהודה של העוד. כלי המיתר הערבי האהוב בתרבויות האיסלאם וארצות אסיה.

היצירה, בת 20 דקות, כוללת שירים ערביים פופולריים שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית. השירים בשתי השפות הוקלטו מחדש והם מושמעים במקביל מן הרמקולים התלויים  ברחבי הבריכה. מנגינת השירים הערביים והפיוטים היהודיים זהה, כך שהשמעתם במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית.

קטעים מתוך הקטלוג המלווה את המיצב "בבואה" שיזמה ואצרה ד"ר סמדר שפי

"בבואה" מיצב הסאונד והווידיאו של דור זליכה לוי, היא מסע תרבותי ורעיוני , מחוז למפגשים, הצטלבויות וחיבורים.

חלל בריכת הקשתות מתגלה במלוא הדרו לאחר ירידה בגרם מדרגות צר. חלל גבוה, עתיר קשתות ואור המרצד על המים ומשתבר בדגמים שונים. החלל עוטף את המבקרות והמבקרים כרחם שמתוכו, דרך מעלה המדרגות, מעין תעלת לידה, יחזרו לעולם שבחוץ.

ב"בבואה" הופך דוד זליכה לוי את בועת המציאות הזו, את הרחם שבתוך המרחב, למקום של התבוננות פנימה, התכנסות והיפתחות. בתוך האתר הצופים והצופות, אם על המזח ועם בשיט בסירות, מוקפים בדימויים ובצלילים. "בבואה" נוגעת ברבדים רבים של אסוציאציות, רגשות, וזכרונות, והיא נעה בין פנים לחוץ, בין עבר להווה.

לקטלוג נוסף גם שירון ובו אסופת השירים המושמעים בפסקול הסאונד של היצירה בבואה המיצב של דור זליכה לוי במערת הקשתות
המילים של השירים בעברית ובערבית המופיעות בתוך השירון המצורף לקטלוג המיצב בבריכת הקשתות.

בריכת הקשתות נחנכה בשנת 789 לספירה, בעידן השלטון המוסלמי בארץ ישראל. היא הייתה חלק מהמערך המשוכלל לאספקת מים בתקופת שלטונו של הח'ליף האחרון אל-ראשיד. בבואה היא גשר מעל הבדל זמן ותרבות. הווידיאו והסאונד, האמצעים האמנותיים שמשמשים את זליכה לוי, הם בעלי מסורת קרצה יחסית. עבודות סאונד מוכרות מאז תחילת המאה העשרים … השימוש בהם בתוך אתר היסטורי, בהתייחסות לתרבות מקומית מוסלמית ויהודית יוצר רגע מרהיב.

שני הדימויים של כלים מוסיקליים מוקרנים על קירות הבריכה: תוף ופתח תיבות תהודה של עוד. שני הכלים עתיקים ונפוצים באגן הים התיכון ובאסיה ומהווים את העוגנים החזותיים ב"בבואה".

בארץ העוד נעשה פופולרי מחוץ לקהילות ערביות ויהודיות מארצות דוברות ערבית מאז שנות ה-90, במקביל להתגוונות המקורות לזרם המרכזי במוסיקה הישראלית.  העוד מוצג בבריכה דרך מבט מתוך פתח תיבת התהודה, מבט בלתי אפשרי בדרך כלל. הפתח מעוטר בדגמים המשתקפים ומשתברים במים. אחד עשר מיתרי העוד, חמישה כפולים ועוד אחד בודד, נעים שעה שהיד המנגנת אינה נראית.

ידיים נעלמות מנגנות על תוף מרים.
צילום: רון פלד

התוף הוא כלי נגינה עתיק ופופולרי, כפי הנראה וותיק מהעוד, ולו גירסאות רבות מבחינת גודל וחומר. זליכה לוי מקרין תוף, אך היד המתופפת לעיתים סמויה מהעין.

דימויים של עיגול תוף ועיגול פתח תיבת התהודה של העוד, המוקרנים על  קיר בבריכה, יוצרים מנקודות מרכוז למבט הצופים ומעין נקודות מגוז רגשיות. הם מאזכרים חלונות רוזטה כנסייתיים, כמו אלו המעטרים את המנזר הפרנציסקני על שם ניקודמוס ויוסף הרמתי שברמלה העתיקה. החלונות הכנסייתיים מאזכרים בתורם את האוקולי (חלון עגול) מהעת העתיקה , המופיעים בקצה כיפות במבנים פגאניים או איסלמיים קדומים. כך המוטיב הוויזואלי המרכזי בבבואה צופן בחובו התייחסויות לזמנים ותרבויות שונים. ההקרנה על הקיר, והשיקוף במים יוצרים אשרליה של אינסוף.

דימויים של צורות עגולות שנוצרות מתוף מרים ומפתח תיבת התהודה של העוד. הדימויים מוקרנים על הקירות ומשתקפים במים.   צילום: רון פלד

בבריכה מושמעות מוסיקה ושירה בשתי שפות משמונה רמקולים. מספר מערכות זמן ותנועה מופעלות ב"בבואה", כמו גלגלי שיניים המשתלבים לצד נקיפת הזמן הנמדד בשניות, דקות ושעות אנו חווים את משך הקטעים המוסיקליים – ארבעה פיוטים וארבעה שירים שביניהם קטעי דממה – ככלי הסוף לספירת זמן.

תנועת מיתרי העוד המתוחים על הפתח המעוטר המוקרן על הקיר הוא מערך נוסף. ובמקביל, על קיר אחר, תנועות תוף מרים. על המים נעים הדימויים המשתקפים, מושפעים מתנועת הצופים השטים בסירות ומתנועת הצלילים בחלל. להרף עין הצליל מקבל צורה.

ברגעי הדממה, שתיקת הרמקולים, מתחדדים ובולטים צלילי הבריכה והעיר – משוט במים, נהמת מכונית, במפלס הרחוב וקולות הנשימה, ואולי הדיבור התנועה של הצופים שהופכים, כמעט בלי משים, למשתתפים ביצירה.

פנים וחוץ מתערבבים, ומוצפים שוב ושוב בצלילי זמירות.

 

בבואה – חווייה רב חושית ואימרסיבית שהמבקר השט בסירה הופך להיות חלק מן היצירה. צילום: רון פלד

בעת השיט בסירות עוברים בין איזורי צליל שבהם מנגינה מושרת פעם בעברית ופעם בערבית, מזהים מילים בשפות השונות, הקולות, ללא גוף, מלווים את השטים והמקפלים בתוכם געגועים, קרבה.  ברחם החלומית הזו, בבריכה, מפציעה אולי הצעה ליחסים חדשים בין תרבויות.

תכני הפיוטים המושמעים ב"בבואה" נעים בין האישי לקולקטיבי. הפיוט "יפת עין ליבבתיני" מושר לרגל הולדת בת; הפיוט "יעלה " יכול להתפרש כמופנה גם לאל וגם לקולקטיב היהודי; הפיוטים "למה הקץ" ו"ארך זמני" עוסקים בכיסופי גאולה. הפיוטים מבוצעים בבתי כנסת ובאולמות קונצרטים בידי פייטנים מובילים ובהם משה בושה, ציון יחזקאל ויחיאל נהרי. שירו של ביאליק יש לי גן ובאר יש לי הוא היחיד מהשירים בעברית שאינו פיוט. הוא כולל גם דימויים ארוטיים – ועלי בארי תלוי דלי, מדי שבת בא מחמדי מים זכים ישת מכדי" – שמהדהדים את האסוציאציות הרומנטיות של מפגש סביב מקורות מים המצוי בסיפורים התנעיים על יעקב ורחל ועל משה וציפורה. השירים בערבית הם שירי אהבה ותשוקה פופולריים בעולם הדובר ערבית ורוווחים בשמחות ובאירועים. הם מזוהים עם מוסיקאים מרכזיים כמו פיירוז הלבנונית והזמר הסורי צבאח פחי'רי. "

רוח טובה נושבת ברחובות ובסימטאות ומתחת לאדמה בעיר רמלה:

אמנות משובחת מחברת בין כנסיות, מסגדים וגלריות ומקרבת לבבות בין דתות ותרבויות

מיכאל וידל ראש העיר רמלה, מסר לרגל השקת הפרוייקט: "אנו גאים לארח בבריכת הקשתות, מבנה היסטורי מהיפים בארץ, את 'בבואה' מיצב וידיאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי. הפרויקט הוא נדבך נוסף בפעילות הברוכה של המרכז לאמנות עכשווית בהובלתה של ד"ר סמדר שפי הפועל בעיר מזה כשלוש שנים בתמיכה ובסיוע מלאים של עירית רמלה. כראש עיר אני רואה חשיבות רבה בקידום וטיפוח תחום התרבות והאמנות בעיר כמוקד לחיים משותפים של כבוד הדדי. אני מזמין את תושבי רמלה ומדינת ישראל כולה, שוחרי תרבות ואמנות, לבקר בבריכת הקשתות ובאתרי התרבות והמורשת בעיר ולהנות מפרויקטים מדהימים".

הסירות במזח ברכת הקשתות. לשוט בתוך יצירת אמנות אורקולית במרחב היסטורי שמחבר הווה ועבר, חווייה דתית והנאה אסתטתית.    צילום: סיגל גליל

פנינת אדריכלות מוסלמית: כמה מילים על בריכת הקשתות ברמלה 

בריכת הקשתות היא המבנה החשוב ביותר מימי שלטון החליפים העבאסים בארץ ישראל. בימי החליף הארון אל רשיד הידוע מאגדות אלף לילה ולילה.

היורד מטה בגרם המדרגות אינו מצפה להפתעה שמתגלה לעיניו: מאגר מים ענק עם עשרות קשתות ובו מים חיים, דגים וסירות. זהו אחד המקומות המופלאים והמפתיעים במפעלי המים בארצנו והיחיד שניתן לשוט בו.

המאגר המכונה "בריכת הקשתות" נבנה לקראת סוף המאה השמינית ונוסף למאגרי המסגד שנבנו כשבעים שנה קודם לכן. הבריכה נקראת גם 'ביר אל ענזיה' ו' בריכת הלנה הקדושה', והיא מהווה ציון דרך בתולדות האדריכלות המוסלמית בארץ ישראל.

הבריכה נבנתה בקפידה רבה תוך שימוש בחומרים מעולים ובאבנים שסותתו היטב. איכות הבנייה שלה – כמו זו של מאגרי המסגד- הוכחה כאשר רעשי אדמה עזים הרסו את בתי העיר פעמים אחדות, ואילו המאגרים שנבנו בבטן האדמה השתמרו כמעט בשלמותם.

ב- 1867 התגלתה כתובת חקוקה בטיח קיר המאגר, סמוך לפתח ולמדרגות, וזו לשונה: "בשם אללה הרחמן והרחום…זה מה שנעשה בפקודתו של דינאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בפקודתו של דניאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בידי עבד א… בד'ו אל חג'ה 172 "(מאי 789).


בריכת הקשתות. אפקטים חזותיים של אור וצל, תנועה של אדוות המים והסירות על פני המים. צלילים שמתפזטים בחלל, וקולות בעברית וערבית, שירה עתיקה, שירי כמיהה וכיסופים, אהבת האל,  ואפילו שיר של ביאליק, שמתאים בול למקום. חווייה רבת רבדים והתרשמויות.   בין אדריכלות לאמנות פלסטית, בין מזרח למערב, בין קודש לחול.   צילום: רון פלד

בבריכה 20 עמודים ו- 38 קשתות מחודדות קלות, צורתה טרפז ומידותיה 26*24 מ'  בצלעות הארוכות. נפחה כ- 5,700 מ"ק , קרוב לנפח של כל מאגרי המסגד יחדיו. בגג הבריכה היו 20 פתחי שאיבה (כיום רואים רק 16). ניתן להעלות בדמיון עשרות עומדים על קמרונות הגג ושואבים מים לצורכיהם השונים.

מקור המים הוא מעיין מאקוויפר גבוה במיוחד בתוך הבריכה. מנגנון שאיבה פועל כיום כל כמה ימים ושומר על הגובה הרצוי לשיט- 80 ס"מ. הנשאבים מתוך הבריכה משקים את הגן הציבורי הסמוך.

זהו המבנה הציבורי השלם היחיד מהתקופה העבאסית שהתגלה בארץ. ישנה סברה כי  דגם הקשתות שראשן מחודד ומפתחן רחב, אומץ לימים בידי הצלבנים בכנסיות, במבצרים ובחוות חקלאיות. יש דמון רב בין הקשתות והאומנות של הבריכה לאלו של הכנסייה הצלבנית שהוקמה ברמלה במאה השתים- עשרה. גם הכנסיות בלוד, אבו גוש וסנטה אנה בירושלים ומבנים צלבניים רבים נוספים נשענים על מערך אומנות , קשתות וקמרונות דומים לאלה שבבריכה.

  • "בשם אללה וברכה מאללה, ציווה לבנות הסוכן של אמיר המאמינים, יאריך אללה את קיומו, בחודש חג'ה של שנת שתיים ושבעים ומאה שנה".


    הכתובת שעל הקיר בכניסה ליד גרם המדרגות המוביל לבריכת הקשתות. צילום: רון פלד

    השם בריכת "אל ענזיה" כלומר בריכת העיזים, מקורו בעובדה שבעבר ניתן היה לראות במקום קשתות ששימשו להשקיית בהמות. שם נוסף שהנוצרים נותנים למקום הוא "בריכת הלנה הקדושה" זאת בגלל שעל פי המסורת יש האומרים שהלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון היא זו שיזמה את חפירתה של הבריכה התת קרקעית. בקו המים ניתן לראות שלושה טורי עמודים בנויים אבן כאשר בכל טור חמישה עמודים הנושאים את הקשתות המקומרות שעליהן בנויה התקרה. בימי החורף החזקים הבריכה עולה על גדותיה והמים נשאבים ממנה.

    הערה: המידע נאסף מן האתר העירוני goramla.com  וכן מאתר אטרקציות ברמלה.

והסירה שטה במערת הקשתות . חווייה אימרסיבית רב-חושית. סיור אמנות מעלף ומאלף של סיגל גליל עם ד"ר סמדר שפי ורון פלד בחלל המרהיב הזה שנוסף לו עוד מימד, ואינספור משמעויות. צילום: פנינה עין מור

ולסיום: נשאר טעם של עוד… אני מתחילה להתמכר לעיר רמלה

הסיור הזה היה וואאווו!!!.  כמו קפיצה קטנה לחו"ל. אבל כל כך קרוב…
המארגנים רון פלד וסמדר שפי, לא חסכו כל מאמץ, והסיעו, וסיפרו, וחשפו לנו את הסודות המופלאים של העיר הזאת. קשה מאוד שלא להתפעל מן הרוח הטובה הנושבת ברחובותיה של רמלה; בגלריות ובכנסיות ובמסגדים שלה, ואפילו מתחת לאדמה. דברים טובים קורים עכשיו ברמלה. שאפו לראש העיר מיכאל וידאל, וכל הכבוד לחזון, וליכולת הניהולית הנפלאה של העיר, ואגף התיירות התוסס שלה, בראשותו של רון פלד.
ואפילו לא הספקתי לקנות לעצמי בקבוק רוזטה, משקה השקדים שסבתא שלי היתה מכינה לנו בילדותנו. וגם לא הספקתי לטעום את הסנדביץ׳ הטוניסאי הידוע של רמלה, או לעשות סיור בשוק הצבעונים של רמלה,  כי אכלנו ארוחת מלכים במסעדת חליל.
אצטרך לנסוע שוב לרמלה …
בקרוב תהיה לי הזדמנות מצויינת. שיח גלריה ראשון עם האמן

מפגש אמן ושיח גלריה ראשון עם דור זליכה לוי חמישי 14.7.22 18:30  

המפגש ייערך במרכז לאמנות עכשווית בריכת הקשתות, רמלה. במהלך יולי אוגוסט מוזמן הקהל הרחב למפגשים עם האמן בבריכת הקשתות הכוללים שיט הכולל צפיה במיצב  והאזנה ליצירות מוסיקליות במקביל בעברית ובערבית. מיצב הווידאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי, "בבואה", שנוצר במיוחד למקום, ביוזמת המרכז לאמנות עכשווית רמלה, עיריית רמלה, וקרן רמלה. בחודשי הקיץ והחופש הגדול יורחבו שעות הפתיחה בחמישי ובמוצ"ש בין השעות 16:00-20.

"בבואה" – הצילום מתוך קיר הפייסבוק של האמן. צילום: רון פלד

המבקרים בבריכה מוזמנים לחוויה ייחודית, מסע תרבותי ורעיוני בה מתגלה חלל הבריכה במלוא הדרו. ב"בבואה" תערך פעילות קהילתית וחינוכית הכוללת מפגשי אמן ואוצרת עם תלמידי תיכון, חטיבות ביניים וקהלים מגוונים נוספים.

דור זליכה לוי אמן וידאו וסאונד. זכה בפרס זום לאמן ישראלי צעיר (2016), פרס אמן צעיר של משרד התרבות (2017) ומלגת שהות אמן בארטפורט (2020). מרצה באקדמיה בצלאל ועוסק בחינוך במסגרות קהילתיות שונות.

זליכה לוי הוא אמן  העוסק ביצירתו בשימור ועיבוד זיכרונות אישיים וקולקטיביים. קולות נשכחים מתעוררים לחיים בעבודותיו ומושמעים מחדש באופן המאפשר האזנה, הקשבה והתמסרות.

 

המרכז לאמנות עכשווית רמלה  CACR נפתח ב-2019 ביוזמת עיריית רמלה וקרן רמלה. המרכז בניהולו של רון פלד, ועם ד"ר סמדר שפי כאוצרת ראשית.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן