Skip to content

אחוז אחד מהעם עושה מילואים

אחוז אחד מהעם עושה מילואים. בכל קנה מידה העובדה הזאת לבדה הייתה צריכה לחייב אותנו מזמן לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש,
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

פתיח מערכת: לפני כעשרים שנה, בעת שעדיין שירתי במילואים אחוז המבקשים דחייה או פטור משירות המילואים היה זניח ושאף לאפס. משרד הקישור זמן תמיד מקדם התייצבות (יותר חיילים מהנדרש למשימה) אך ורק לתפקידים שבהם נעזרנו בכוח אדם תומך לפלוגה (פלס"ר). את חיילי הפלוגה על הקצינים שבהם, לא היה צריך ל'נער' כד שיגיעו. עוד לפני קבלת הצו לשמ"פ נוצרו ביון חיילי הפלוגה קשרים טלפונים, בהם סוכמו דברים כמו: מי אוסף את מי, מי יגיע באוטובוס, מה מביא מה (עוגות, בשר במקפיא, קפה וכדומה). המילואים עצמם שעמדו על כ 60 יום בשנה, התחלקו בין אימונים למבצעית. המפגשים בין חיילי הפלוגה היוו תמיד הוויה צבאית של השלמת פערים אודות החברים על פק"ל קפה שחור וקופסאות שימורים שנשלפו מהחמישיות. לא חלמתי ופיללתי שיגיע יום בו אקרא את דבריו של רב סרן (מיל') ניר זקס, מ"פ ששירת לאחרונה בשטחים הכבושים. "בפעם הראשונה מזה כמעט עשור", כתב זקס שסיים זה עתה את שירות המילואים, "אין לי חיילים. אני לא מפקד של אף אחד, אין לי הודעות בווטס-אפ שלא הספקתי לענות להן של חיילים שמבקשים לא להגיע לאימון הבא ולא יהיו לי כאלה. אין לי נקיפות מצפון על זה שאני לא מתעסק מספיק בין האימונים בגיבוש הפלוגה ושאני נזכר שרציתי לעשות את זה רק כשכבר יש צווים". מדבריו של זקס עולה צבא ללא חיילים. צבא שפשוט התפרק מערכיו. אתמול פרסם דה מרקר (הארץ), כתבה קשה: "במשך כמה חודשים התכונן סא"ל במילואים בועז (42) לרגע הזה…אבל כשבועז הגיע לבסיס אליקים לטובת שבוע האימונים לקראת התעסוקה המבצעית – חיכתה לו הפתעה. "כמעט אף חייל לא הגיע, זה היה הזוי".. מספרת הכתבה. זקס מספר סיפור דומה וקשה. מגפון מביא לפניכם את דבריו של זקס שמעלה את סיפורו כשהוא מדבר אל כלל האומה. אומת המדינה העברית – מדינת ישראל.  שיח קשה אתם תשפטו.

 

רס"ן (מיל') ניר זקס (צילום באדיבות המצולם)

אנשים כבר לא באים למילואים, זו האמת המובהקת שלא ניתן יותר להכחשה. פאקינג אחוז אחד! אחוז אחד מהעם עושה מילואים משהו פה כבר לא עובד וזה לא ישתפר אם נמשיך להתעלם מזה

סיימתי תפקיד מ"פ במילואים באמצע חודש מילואים (שבא בהפתעה!) בדרום הר חברון, ואיך אני אגיד לך את זה בעדינות אומה יקרה, שבי רגע, אנחנו צריכים לדבר.

בפעם הראשונה מזה כמעט עשור אין לי חיילים. אני לא המפקד של אף אחד: אין לי הודעות בווצאפ שלא הספקתי לענות להן של חיילים שמבקשים לא להגיע לאימון הבא ולא יהיו לי כאלה. אין לי נקיפות מצפון על זה שאני לא מתעסק מספיק בין האימונים בגיבוש הפלוגה ושאני נזכר שרציתי לעשות את זה רק כשכבר יש צווים. יותר מהכל אין לי הידיעה המצמררת שהגורל שלי ושל עוד מאה עשרים אנשים יכול בכל רגע נתון לזמן לנו חוויה נוראה ומשנת חיים. אני לא שמח במיוחד, לא מרגיש הקלה שהקוף הזה ירד לי מהגב וגם לא עצב גדול על סיום של פרק בחיים וסופה של תקופה, אולי אלו יגיעו בהמשך אבל בינתיים יש לי בעיקר צורך לפרוק משהו שיושב עליי בקשר לעולם המקביל הזה שאני חי בו- המילואים, כי את מבינה אומה, משהו פה כבר לא עובד וזה לא ישתפר אם נמשיך להתעלם מזה. אנשים כבר לא באים למילואים, זו האמת המובהקת שלא ניתן יותר להכחשה. פאקינג אחוז אחד! אחוז אחד מהעם עושה מילואים. בכל קנה מידה העובדה הזאת לבדה הייתה צריכה לחייב אותנו מזמן לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש. כל הקונספט הזה של מילואים בנוי על זה ש"כשקוראים אז באים" שעכשיו תורי ומחר תורך- שכולם עושים. אבל בעשור המילואים שלי זה היה רק תורי.

אולי זו הזדמנות טובה להיזכר כמה הקונספט הזה קיצוני מראש. המחשבה שפשוט נחליט שאנשים צריכים בכפייה לספק אחד לשני מוצר ציבורי בעצמם, בכל תחום אחר בחיים זה פיתרון שלא יעלה על הדעת. ניקח לדוגמא את משבר החינוך ואת שביתות המורים –

-פתח מאמר מוסגר- את מבינה שעכשיו היו לי בפלוגה אבות שהיו צריכים לעזוב הכל ולהגיע למילואים ואז הייתה שביתה?! איך אפשר להשלים עם זה? מי יכול להיערך למציאות כזו? גם ככה אב שמגויס למילואים מגייס איתו את אשתו, את הילדים, את הסבא וסבתא ואת הבייביסיטר (שאגב אף אחד לא יחזיר לו כסף על זה) ועכשיו הוא צריך גם לגייס את ימי החופשה של אשתו? את מקום העבודה שלה? -סגור מאמר מוסגר-

אז נגיד ויש משבר בחינוך, יש מישהו שמעלה על דעתו שנגייס בכפייה אנשים לשמש כמורים? ברור שלא! השיח הציבורי במקסימום מוכן לשקול לקחת מאיתנו יותר מיסים ולשלם על המוצר הציבורי הזה יותר כסף, אף אחד לא מעלה על דעתו את האופציה שנגייס אנשים מהשורה ל"מילואי משרות הוראה". לפני שתתחילי להגיד לי שהוראה זה משהו אחר מביטחון כי הוראה זה תהליך, מקצוע וקשר…תרשי לי לחייך לעומתך בגיחוך. למה פיקוד זה לא תהליך וקשר ומקצוע? מה יותר הרה גורל (פייר אני בעצמי לא יודע)? מה שברור זה שהקונספט הזה של לספק מוצר ציבורי על ידי מילואים הוא ארכאי ופגום.

צילום ארכיון שי קנדלר (אין קשר בין המצולמים לכתבה)

רק לפני ארבע שנים עשיתי קו בגוש עציון עם אותה פלוגה, לא היה לי חייל אחד שביקש להשתחרר מסיבות נפשיות. הפעם היו לי שמונה, כמעט כולם חיילים חדשים שרק עכשיו השתחררו. הם לא שואלים לא אותי ולא אותך

אל תתחילי לדבר איתי על כור ההיתוך אומה, כי גם זה מזמן לא קורה במילואים. אני יודע שאת רוצה לדמיין אותנו באחוות בנים סטייל גבעת חלפון, אוכלים ברבוניות ושואלים למה לא יכלו לשים שלט קטן "ים". אבל זו הבורות שלך אומה, כי כאמור 99% ממך לא באמת מכיר את החוויה הזו. יש אחווה, בטח שיש, את יודעת איך התרגשתי בערב הפרידה שארגנו לי? את יודעת איזו חוויה מיוחדת זו ארוחת שישי משותפת במוצב, במהלכה ביקשתי מכל אחד לספר על מנהגי השישי שלו ועל בן/ בת הזוג? ראית אותנו עושים הקפצות על מדים ונעלי צבא ומשחקים פינג פונג מאולתר מעל רשת פלנלית? זו אחווה מיוחדת ויצאת דופן אבל אל תשקרי לעצמך- כור היתוך לא עושים לאחוז אחד מהציבור ומקווים שזה ישפיע על כל השאר.

חוץ מזה, אם כבר מדברים על אחוות גברים, אומה יקרה, אני לא יודע אם שמת לב אבל אנחנו הגברים השתנינו עם השנים. אני יודע שאת המצאת את המילואים האלה כשהיו פה גברים של פעם, פוסט טראומתים מהשואה, ממלחמת העצמאות, מששת הימים, מיום כיפור ומלבנון. אבל עכשיו אומה, יש פה דור אחר. "הגבריות החדשה" קוראים לזה ואולי הגיע הזמן שתעשי קצת חשבון נפש ותשאלי את עצמך האם את עדיין שואפת לגבריות של מגש הכסף ולקוות ש"נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה." כי תסתכלי קצת מסביב על הקיטוב, האלימות, המיזוגניה והשחיתות. המודל הגברי של פעם יצר פה משבר בין דורי של גברים עם "דאדי אישיוז" שהגיע הזמן לשחרר.

בינינו, זה לא באמת בשליטתך. רק לפני ארבע שנים עשיתי קו בגוש עציון עם אותה פלוגה, לא היה לי חייל אחד שביקש להשתחרר מסיבות נפשיות. הפעם היו לי שמונה, כמעט כולם חיילים חדשים שרק עכשיו השתחררו. הם לא שואלים לא אותי ולא אותך. הגברים החדשים של ישראל פשוט לא רוצים יותר להילחם. הם לא מתביישים להביע רגשות והם לא מתאימים לאחווה הגברית הישנה הזו שלנו.

ומה לגבי המשימה? מה לגבי הביטחון? אני התגייסתי ב2009 לצבא שבונה את עצמו למלחמה עם סוריה. זה היה האיום שלמדנו  עליו בשיעורי המודיעין. בתרגילי הפרט בבא"ח נח"ל הסתערנו ללא חת על מטרות קרטון שקראנו להם "אויב סורי מחופר היטב". סוריה התפרקה, העולם השתנה אבל המשימה נשארה אותה משימה. עדיין מצפים מאיתנו השמנמנים, שבמקרה הטוב מתאמנים בצבא למשך שבוע פעם בשנה, שנעמיס על הגב משקלים של בהמות מסע ונלך מרחקים שגם כשהיינו נערים בני עשרים התקשנו לגמוע. מצפים מאיתנו שנפעיל נשקים שאנחנו מתאמנים עליהם בקושי פעם בשנה ולעתים יורים בהם אחת לשנתיים.

במציאות שבה שירות המילואים נוגד את תפיסת העולם של חצי מהעם, איך אפשר להיות מופתעים שהגענו לכזה משבר?

לא היה לי סמארטפון כשהתגייסתי, לא היו רחפנים ולא מערכות בינה מלאכותית. אי אפשר להתעלם מהטכנולוגיה הזו. חיזבאללה שלח השבוע רחפן לאסדת הגז שלנו – רחפן אוטונומי, לא מאויש. זה העתיד של המלחמות. בגלל מבנה התמריצים שלו, הצבא הסדיר יהיה האחרון להפנים את זה ואנחנו נשלם את המחיר במלחמה. כי ככה זה בכל מקום כשיש כוח אדם זול- נדחקת כניסה של טכנולוגיה (בכל זאת יש לי תואר שני בכלכלה אומה, תסמכי עליי כשאני אומר לך את זה).

הביאי אליי, אומה, את חבריי אנשי השמאל המבולבלים, שחוששים מעתיד עם "סכנות ההפרטה" ו"צבא של עניים" ואבעט אותם להסתכל בדמוגרפיה של בשר התותחים בגדודי החי"ר. כי מרוב ערכים יפים נשארנו פה כבר עכשיו רק העניים, העולים החדשים, קבוצות המיעוט.

הביאי אליי, אומה, את אחיי אנשי הימין שלא מבינים את הסיבה שאנחנו לכודים בעיוות הזה ושהאילוץ הגדול ביותר שלנו לפני שינוי – זה הכיבוש. בשביל תאוות הנדלן שלהם עזבתי את הבית לחודש ונאלצתי לעשות מעשים שנוגדים את תפיסת עולמי -וכהי את שיניהם. הם ששמו אותי ואת חיילי בסכנה, שבכפיות הטובה שלהם קראו לחיילים שלא מסכימים עם תפיסת עולמם (כמוני) אנרכיסטים, הוציאו את עצמם מהכלל וכפרו בעיקר. במציאות שבה שירות המילואים נוגד את תפיסת העולם של חצי מהעם, איך אפשר להיות מופתעים שהגענו לכזה משבר?

זהו אומה, אני את שלי אמרתי. תופעת המילואים לא מחכה לך בשביל להשתנות, היא כבר משתנה. את יכולה לחכות עד שזה יתפוצץ לך בפרצוף או שאת יכולה לקבל רגע החלטה, אבל כמו שזה נראה עכשיו זה לא יחזיק מעמד במתכונת הנוכחית לעוד הרבה זמן.

אני עדיין לא יודע מה התפקיד הבא שאעשה במילואים אבל כמו שאני ואת מכירים אותי, כשתקראי לי אני אבוא. אני פשוט מקווה שתהיי חכמה מספיק בשביל לקרוא לי לעזור לך להשתנות.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן