דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

ההצגה "מותו של סוכן", גרסת 2022,  היא אירוע נדיר בתיאטרון שלנו. משתי סיבות: האחת, מדובר בהצגה של שלוש שעות. הסיבה השניה – אין רגע משעמם. בהחלט נדיר בתיאטרון שלנו, כשמדובר בהצגות באורך כזה.

לחמשת הקוראים שלא מכירים את המחזה של ארתור מילר: זהו סיפורו של ווילי לומן, סוכן מכירות בגיל העמידה, שמפוטר מעבודתו. ההצלחה שלו בעבר לא עוזרת לו לשרוד ולא משפיעה על מעסיקו חסר החמלה לחזור בו מהפיטורים. שני בניו הצעירים של לומן, שתמיד האמין בעתידם ובהצלחתם, מתגלים ככישלון. החלום האמריקני מתנפץ – וזה כבר יותר מדי בשביל הגיבור שלנו.

אשתו האוהבת מנסה לחלץ אותו מהייאוש ולהראות לו את חצי הכוס המלאה, אך הוא מתעקש להרוס לעצמו, ולמשפחתו, את החיים.

המחזה עטור הפרסים של מילר חושף את פרצופה האכזרי של החברה המודרנית, את הזיוף, את חוסר החמלה, את הגיבורים, ששבויים בשקרים שלהם.

יאיר שרמן ביים הצגה מטלטלת עם צוות שחקנים מעולה בדרך כלל. רמי ברוך, בתפקיד הראשי, נותן את המקסימום וממש מתאבד על הבמה, תרתי משמע. לאורה רבלין אשתו, שוברת לנו את הלב. רבלין היא השחקנית הבולטת בהצגה.

שמואל וילוז'ני בתפקיד קטן יחסית, מכניס קצת הומור לטרגדיה האנושית. אנסטסיה פיין סקסית ומשעשעת וגם ליצחק חזקיה יש תפקיד יפה ואנושי בעלילה. שני הבנים, נדב נייטס ודור הררי, מרבים לצעוק. זה אינו מוסיף לאמינות שלהם. אם אתה צועק זה לא אומר שאתה צודק.

וכל אלה שטוענים כי "מותו של סוכן", שנכתב לפני למעלה מ-70 שנים, כבר לא אקטואלי, יכולים להירגע. המחזה לא איבד מהרלוונטיות שלו וההצגה של הקאמרי מוכיחה זאת.

נכון, אפשר היה לעדכן יותר את המחזה ולהדגיש את עוצמתו של הקפיטליזם החזירי ואת השלכותיו על אנשים, שהקדישו את כל חייהם כדי להבטיח לעצמם ולמשפחותיהם פרנסה וביטחון כלכלי. עד שיום אחד עולמם מתמוטט.

גיבוריו של ארתור מילר מחמיצים את החיים. אני ממליץ לא להחמיץ את ההצגה.

הערה לסיום: "מותן של סוכן" צריכה היתה לעלות באולם הגדול של הקאמרי ולא בקאמרי 2. הבמה קטנה על התפאורה ועל השחקנים.