הרחק מהלב התיירותי סביב כנסיית הקבר ברובע הנוצרי, מסתתרות פינות חבויות בסמטאות שלוות שהזמן עמד בהן מלכת. קבלו המלצה למסלול המתחיל עם כנסייה משיחית, עובר דרך קתדרלות קתוליות ויווניות שאירחו אפיפיורים לאורך השנים וכלה בצלמניה היסטורית וחומוס משובח.

1 \\ מתחם עמנואל: פה פועלים ביחד יהודים ונוצרים

את שער יפו ההומה והרועש אנחנו משאירים לאלה שפניהם מועדות לכותל. פנינו מועדות למקום אחר. ממש מול מגדל דוד, מסתתר לו שער ברזל. אנחנו מצלצלים בפעמון והשער נפתח לו לכניסת המכונית. כן, תאמנו מראש והזמנו לינה בגסט האוס של המתחם ועל כן אנו רשאים לחנות במתחם במגרש חניה גדול המסתתר מאחורי הכנסיה. המולת שער יפו נעלמה כלא היתה. כאן ניתן לשמוע רק את ציוץ הציפורים ולהתרווח על כסא בגינה הציורית, בצל העצים העתיקים והצמחייה הפורחת. המתחם מהמאה ה-19 מרגיש לנו כמסע בזמן לתקופה אחרת שיסודותיו הבריטיים ניכרים בכל פינה: בארכיטקטורה, באנשים הנמצאים פה, בהדרכה ובשירות. בכנסייה הייחודית פגשנו בכומר, בבית הקפה פגשנו בלומדים כאן, במוזיאון פגשנו במדריכה ולבית הארחה הוביל אותו בהומור מדריך אנגלי שנתן לנו הרגשה של אירוח ביתי אצל משפחה.

סיפורו של המקום

ב- 21.1.1842, הבישופ האנגליקני הראשון מיכאל סלומון אלכסנדר נכנס אל ירושלים. הוא נולד בגרמניה כיהודי גרמני, אשר בצעירותו הגיע לאנגליה ללמד עברית והוסמך להיות רב. ב1825 החליט אלכסנדר להאמין בישוע, לאחר שהכיר נוצרי אדוק אשר עודד אותו לקרוא את הברית החדשה. באותה תקופה, כאשר היו יהודים שהחליטו ללכת אחרי ישוע הם נאלצו להתנצר, מיכאל סלומון אלכסנדר היה אחד מהם, אך השוני אצלו היה, שהחליט לשמר את המסורת היהודית ולא לזנוח אותה לכן השקיע משאבים רבים בתרגום הברית החדשה לעברית וליצירת תפילות בנוסח יהודי המשלבות בין שתי הדתות.

כשהגיע אלכסנדר לירושלים, הכנסייה עדיין לא נבנתה, היה רק השטח של המקום שנקנה ע"י ג'ון ניקולייסון. העיר נשלטה ע"י האימפריה העות'מנית והייתה עיר שכוחת אל מלאה בעוני ומחלות. אלכסנדר מחליט לבנות את בית החולים הראשון בעיר (ברחוב ביקור חולים בעיר העתיקה). המידע על המצב בירושלים מגיע לאנגליה ושם כותב הארכיבישוף מקנטברי לאלכסנדר ומבקש ממנו גם לבנות בית ספר לנוצרים ויהודים. לאחר רק 3 שנים בתפקידו, אלכסנדר נפטר בדרכו לאנגליה בשנת 1845, כנראה מהתקף לב. הוא לא זכה לראות את הכנסייה נבנית. ב-1845 מונה במקומו, לפי הסכם רוטציה, בישוף פרוסי בשם סמואל גובאט, שכיהן במשך שלושים שנה. הוא קידם את בניית הכנסייה ולצורך כך הגיעו סתתי אבן מומחים ממלטה בכדי לתרום מניסיונם. בצמוד לכנסייה שכנו הקונסוליה הבריטית שאירחה במתחם אירועים רבים, בית הספר האנגלי שמוזכר בסדרת הטלוויזיה "מלכת היופי של ירושלים" והסדנאות ללימודי מקצועות כפיים שהקים קונרד שיק. המקום הפך למוקד פעילות עבור יהודים ונוצרים כאחד.

כנסיית המשיח

כשנכנסנו לכנסיית המשיח, חשנו כי המקום מזכיר בית כנסת ולא כנסייה. הכנסייה שהוקמה בעת השלטון העותמני, הצטנעה ולא הוסיפה מגדל פעמונים שיפריע לתפילת המוסלמים. על הקיר מוצב לוח שנראה כמו ארון הקודש, עליו רשומות עשרת הדיברות. גם הויטראז'ים מכילים פסוקים בעברית. הויטראז' המרכזי מכיל את השילוש הקדוש אך באופן שונה: האב נקרא ה', הבן ישוע נקרא עמנואל ורוח הקודש נקראת רוח האלוהים.

מדוע בעצם כנסייה בחרה להידמות לבית כנסת? מסתבר כי המקום שאף לקיים דו שיח בין הדתות סביב האמונה. בשנת 1820 הגיעו לירושלים אנשי "החברה הלונדונית לקידום הנצרות" על מנת למצוא מקום לבנות בו מרכז פעילות. המקום שנבחר, שכן בין הרובע הנוצרי ליהודי אך לא היה שייך לאף רובע. המיקום הניטרלי מנע חיכוכים. המתחם שהוקם כלל בית ספר, בית חולים קטן, בתי מלאכה להכשרת עובדים, אכסניה ובית אוכל. את הכנסייה עיצבו באופן דומה לבית כנסת, כדי לעודד יהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר המתקדם. כיום ארגוןCMJ  מחזיק את המתחם, ואילו הכנסייה משרתת קהילה יהודית-משיחית, שמתפללת בה.

מרכז המורשת

מחוץ לכנסייה נמצא מוזיאון קטן המציג תמונות ישנות של המתחם הפרוטסטנטי וסביבתו. מסביב מוצגים דגמים שנבנו במאה ה-19 על ידי הארכיטקט קונרד שיק, שנודע בכישרונו בעבודות עץ ובתכנון שכונות ובתים. שיק, נולד בגרמניה ב-1822 והגיע לירושלים בצעירותו, חי ופעל בירושלים במחצית המאה ה-19. הוא הגיע בשליחות דתית ועם הזמן מצא עניין באדריכלות, ארכיאולוגיה, נגרות וטופוגרפיה. בכנסיית המשיח עבד כ-30 שנה כמנהל בית התעשייה במתחם, אשר סיפק עבודה ליהודים בעיר העתיקה, כאן גם למדו נגרות וגילוף ויצרו מזכרות מעץ למכירה.

להרגיש בחו"ל: לינה בבית ההארחה

כשהחלטנו על טיול נוצרי בן 24 שעות בירושלים, חיפשנו מקום בעיר העתיקה שיהלום את האוירה של חו"ל אותה חיפשנו. מצאנו את בית ההארחה הזה כמקום של שלווה ורוגע, מקום בו יכולנו להתחבר אל עצמנו ולעכל את מה שחווינו במסלול הטיול ברובע הנוצרי. המקום מנוהל כ"בית" ומעניק התייחסות אישית לכל מבקר. מרגישים מאד וטוב שכך, שזהו איננו מקום מסחרי המונע מרווחים, מאחר והוא מתנהל תחת ארגון ללא מטרות רווח בינלאומי. אין פה ענין של לקוח וספק שירות. כאן משתפים מידע אודות המקום ומעודדים את החוויה המתקבלת בו.

לבית ההארחה 31 חדרים הפרושים על פני כל מבני המתחם, עם שירותים צמודים והמתאימים ליחידים, זוגות ומשפחות. האירוח כולל ארוחת בוקר המציעות "סקונס" אנגלי אמיתי עם ריבה. בית הקפה של המתחם פתוח כל השבוע ומציע עוגות ביתיות הנאפות במקום, מאפים, כריכים, קישים ועוד. בימי חמישי בקיץ, מתקיימים קונצרטים אינטימיים בגינה הקסומה שמאחורי הכנסייה.

2 \\ מלון גלוריה: ארמון אוריינטלי

אנחנו עוזבים את בועת השלווה הקסומה של מתחם עמנואל וחוזרים להמולת שער יפו. לפני השער אנו פונים לרחוב הפטריארכיה הלטינית ומצד ימין נראה את מלון גלוריה שנראה לכאורה מלון פשוט מבחוץ ,אך בפנים האווירה מלכותית. הלובי מעוצב בסגנון עתיק, עם קשתות עגולות אוריינטליות, קירות אבן. ותקרות מאוירות. כדאי לשוטט בין הכוכים והמסדרונות של הלובי ולהרגיש כאילו אתם נמצאים בארמון תורכי.

3 \\ הפטריארכיה הלטינית

כשמשוטטים ברחוב הפטריארכיה הלטינית שווה להרים את הראש ולגלות את הסמלים המופיעים על משקופי המבנים. הסמלים מורכבים מהאותיות טאו (T) ופִּי (Φ), והם מכונים ביוונית טַאפּוׄס פִילִיקֵס שפירושם "שומרי הקבר". האותיות היווניות מעידות כי המבנים האלה בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית למרות שאנחנו בפטריארכיה הלטינית. בקצה הרחוב אנחנו נכנסים דרך שער גדול, המוביל אל הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. כאן יושב הפטריארך הממונה מטעם האפיפיור, על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, בירדן, ברשות הפלסטינית ובקפריסין. בחצר הכניסה למתחם תלויים לוחות ההקדשה, שנקבעו בקירות לכבוד האפיפיורים שביקרו לאורך השנים. כדי לבקר בקתדרלה הענקית שנמצאת במרכזה, אנחנו מבקשים מאד יפה בדלפק הקבלה, רשות לבקר בה.

מסתבר שהמינוי הראשון של פטריארך לטיני בארץ ישראל, היה בתקופה הצלבנית, במאות ה-13-12. אך כשהצלבנים גורשו מן הארץ, חדלה גם הפטריארכיה הלטינית מלהתקיים. במאה ה-14 נשלחו נזירי המסדר הפרנציסקני לירושלים, כדי שישמרו על האתרים הקדושים לנצרות בארץ ישראל. באמצע המאה ה-19, הכנסייה הקתולית ניצלה את חולשת השלטון העות'מאני, וחידשה את נציגותה בירושלים. ג'וספה וולרגה, הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים בעת החדשה, הוא זה שבנה את הכנסייה בפאר רב. האולם הענק, רוצף בשיש וקושט בעשרות פסלים. אמני עץ איטלקים גילפו את תאי הוידוי ודוכן המטיף וטובי הציירים איירו את הקירות. הקתדרלה המרשימה נחנכה בשנת 1872.

בציורי הקיר והתקרה מופיעים סיפורים מהברית החדשה ודמויות של קדושים נוצרים. חלונות הויטראז' מנציחים אירועים מחייו של ישו. מסתבר כי הפסל המרשים של פטרוס הקדוש על כס המלכות, ומחזיק במפתחות למלכות השמים הוא העתק מדויק של פסל זהה, שנמצא בכנסיית סן-פייטרו שבותיקן ברומא. קצת לפני היציאה ראינו מדרגות עם שער סגור שיורדות אל קומת המרתף של הקתדרלה, שם קבורים מרבית הפטריארכים הלטינים של ירושלים מהמאה ה-19 ועד היום, אין אפשרות לביקור.

4 \\ רחוב האחים: מכסה הביוב המפורסם

לאחר שהתפתלנו בין הסמטאות הגענו לרחוב האחים. נאמר לנו כי כדאי לחפש על הרצפה מכסה ביוב שבמרכזו טבועה כף יד. זוהי יצירת אמנות מעשה ידיו של האמן מיכה אולמן בה הוא הטביע את כף ידו השמאלית. את כף ידו הימנית הטביע על מכסה ביוב נוסף, שנמצא בכיכר ציון שבמרכז העיר. אולמן קיווה, כי כמו שמערכת הביוב של העיר העתיקה והעיר החדשה נפגשות בנקודה כלשהי, כך ייפגשו גם הידיים, וילחצו זו את זו בברכת שלום.

5 \\ רחוב השליחים ורחוב המנזר האתיופי

כשמשוטטים ברחוב השליחים כדאי לשים לב לחצר מרכזית שמשמאל שבמרכזה כיכר ובגבה ניצב פסל של מרים לבושה גלימה לבנה. אחרי שעות הלימודים, משחקים בה הילדים שמתגוררים מסביב.

לאורך רחוב השליחים, על גבי הדלתות והמשקופים מופיעים סמלים נוצריים שונים. מן הבתים נודף ריח בישול ביתי ובפתחי הבתים יושבות הנשים לשיחות חולין.

לפתע חלף על פנינו נזיר אתיופי ואכן הגענו לרחוב המנזר האתיופי. המטרה היתה לבקר במנזר ולחוות את ההתרחשות שם. דפקנו על שער המנזר הסגור שלבסוף נפתח ע"י אישה אתיופית, אך נאמר לנו שאין ביקור ולא היה ידוע לה מתי כן ניתן יהיה לבקר. מסתבר כי על פי המסורת האתיופית, מלכת שבא שביקרה את המלך שלמה בירושלים, נכנסה ממנו להריון. הרך הנולד ושמו מנליק, הפך להיות אבי השושלת הקיסרית של אתיופיה. לאחר מאות שנים, ביקר בארץ ישראל סריס אתיופי שהוטבל לנצרות ע"י אחד משליחיו של ישו והוא היה לאתיופי הנוצרי הראשון. בשנת 333 לספירה התנצרה הממלכה האתיופית כולה.

בתקופה הביזנטית, חיו נזירים אתיופים בירושלים, והחזיקו נכסים בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד בבית לחם. בתקופה העות'מאנית, נושלו האתיופים ממרבית האתרים הקדושים בירושלים, אך מעולם לא ויתרו על אחיזתם בעיר. בסוף המאה ה-19, כאשר נחלשה האימפריה העות'מאנית, ניצלה הממלכה האתיופית את המצב, והחלה לרכוש קרקעות ולהקים מבנים לשימוש הקהילה. כך קמה הכנסייה האתיופית סמוך לרחוב הנביאים, וכך נוסד גם המנזר האתיופי ברובע הנוצרי.

מימין למנזר, מעלה מדרגות שהוא גם סמטת מגורים, עלינו וירדנו בה כדי לצפות בבתי המגורים וליהנות מריחות הבישולים המיוחדים.

6 \\ רחוב אל חנקה: חומוס מעולה וצלמניה היסטורית

הרחוב שנמצא בקצה המנזר האתיופי הוא המרכז המסחרי של הרובע. פה נמצאים חנויות המסחר המשרתות את התושבים. כך גם מצאנו חומוסיה מעולה שנקראת "לינא". מסעדונת קטנה המגישה חומוס במגוון הגשות, פאלאפל וסלט ומיץ רימונים שווה. בהמשך הרחוב ראינו עוד מסעדה, הפעם גדולה ועמוסת קבוצות תיירים שגם נקראת "לינא". מסתבר ששתי המסעדות שייכות לאותו בעלים.

אחת מהאטרקציות המובילות בהבאת תיירים מרחבי העולם, נמצאת בהמשך הרחוב. זוהי חנות הצילום ELIA PHOTO-SERVICE. פגשנו בנכדו של סבא אליה שנולד ככל הנראה בשנת 1910, בן למשפחה ארמנית שחיה במזרח תורכיה. אלי מספר לנו על סבו שבגיל חמש חווה את השואה הארמנית. הוא הלך עם אמו בצעדת מוות, יחד עם מאות אלפי אזרחים ארמנים שהובלו על ידי התורכים לאזורים מדבריים בדרום תורכיה. אימו רצתה להציל אותו, ומסרה אותו לאדם כורדי, שמכר אותו לעבדות תמורת שני מטבעות זהב. בהתחלה עבד אליה אצל נפח אחד, אך מאוחר יותר הוא נזרק לרחוב וחי כמקבץ נדבות.

רק בסוף המלחמה, כשהיה בן עשר בערך, חולץ אליה על ידי ארגון סיוע אמריקני, שהביא עשרות אלפי יתומים מתורכיה למזרח התיכון. אליה הגיע לבית יתומים בנצרת ולא ידע אפילו מה שם המשפחה שלו, הוא רק זכר שבחנות של המשפחה מכרו קפה, ולכן קיבל את שם המשפחה "קהואג'יאן", שם המשפחה שלהם עד היום.

בבית היתומים עבד אליה כסבל של אחד המורים, ששימש גם כצלם. ממנו למד על התחום. כמה שנים מאוחר יותר נדד אליה קהואג'יאן לירושלים, התגורר במועדון נוער ברובע הארמני, והתחיל לעבוד בחנות הצילום של האחים חנניה, סמוך לכיכר צה"ל של ימינו.

כשהאחים ביקשו לסגור את החנות ולעבור לגור בחו"ל, לקח אליה הלוואה גדולה, רכש מהם את החנות, ופתח חנות צילום משלו, ELIA PHOTO-SERVICE . הבריטים העסיקו אותו בצילום מן האוויר כצלם מוטס במטוסיהם שסקרו את ארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העצמאות, פנה קצין בריטי לאליה קהואג'יאן, והמליץ לו לפנות את החנות. אליה העביר את כל הנגטיבים למחסן ברובע הארמני, וסגר את החנות. יומיים אחר כך שרפו ערביי העיר העתיקה את כל החנויות בשכונת ממילא ובסביבתה, ביניהן את חנות הצילום הריקה. אליה לא התייאש ופתח חנות קטנה ברובע הנוצרי, והמשיך לצלם. רק בשנת 1987, כשהנכדים סידרו את המחסן, הם גילו את ארגזי הנגטיבים, והבינו שהם מחזיקים באוצר היסטורי תיעודי יקר ערך.

החנות הקטנה משמשת כמוזיאון של תמונות בשחור-לבן, המודפסות באיכות גבוהה, ומציגות את יופיין של ירושלים ושל ארץ ישראל ב-150 השנים האחרונות. אליה קהואנג'יאן נפטר בשנת 1999, ומאז מנהלים את החנות בנו ונכדו.

7 \\ הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית

ברחוב הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית שוכנת הפטריארכיה, אך הכניסה אליה היא מרחוב דימיטריוס. סגנון הכנסיות המזרחיות היווניות אורתודוכסיות, שונה בעיצובו מהכנסיות הקתוליות. השפע הצבעוני השזור בזהב והעמוס בפרטיו, נותן תחושה של כניסה לארמון מכושף.

במרכז האולם, עמדנו תחת מרכז הכיפה והבטנו למעלה לציורים המעטרים את הכיפה. כאן מוצג ישו כשופט באחרית הימים, וסביבו שליחיו, כותבי ספרי הבשורה, מלכים ונביאים. מול הכיפה ניצב קיר מוזהב, המכונה איקונוסטזיס, על שם ציורי הקדושים – האיקונות, שמעטרים אותו.

שמענו סיפור מעניין על הקהילה. מסתבר שהכנסייה שייכת לקהילה שהייתה במקור חלק מהכנסייה המזרחית. חבריה הערבים של הקהילה חשו מופלים, שכן הם קיבלו תקציבים נמוכים משל היוונים, ולא היו יכולים להיבחר לתפקידים בכירים. במאה ה-18 בחרו חלק מהערבים להתפלג מהכנסייה המזרחית, להקים כנסייה משלהם, ולהכיר בסמכות הדתית של האפיפיור. למרות זאת, מבנה הכנסייה שלהם נותר מזרחי באופיו.

העדה היוונית-קתולית היא כיום העדה הנוצרית הגדולה בישראל, וכנסייה זו משמשת כמושב הבישוף היווני-קתולי של ירושלים.

רצינו לבקר גם במנזר אל סלבדור ובקסטודה דה טרה סנטה, אבל היה סגור. אלו יישארו לטיול בפעם הבאה.

מידע שימושי

מתחם עמנואל
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 17:00-08:00, הדרכה חינמית באתר. בית הקפה פתוח בין השעות 9:00-20:00.
כניסה: ללא תשלום. מחירי לינה בבית ההארחה (המחירים לפני מע"מ): חדר יחיד 450 ש"ח, חדר זוגי 650 ש"ח, סוויטה 725 ש"ח, חדר משפחתי 965 ש"ח. כל החדרים עם חדרי רחצה צמודים (אפילו מייבש שיער נמצא בארון), ווי פיי חופשי, פינת קפה/תה במבואת החדרים.

מלון גלוריה
שעות פתיחה: בכל יום, בשעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה הלטינית
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 16:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

פוטו אליה
שעות פתיחה: בימים ב-ד ובשבת, בין השעות 17:00-09:00. בימים ה-ו בין השעות 15:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה היוונית-קתולית
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 16:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

מסעדת לינא: שעות פתיחה 9:00-17:00