דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

הצגה טובה היא כמו יין טוב. הטעם נשאר הרבה זמן אחרי. זה מה שהרגשתי אחרי שראיתי את "היה שלום מר הפמן", שכתב הצרפתי ז'אן פיליפ דאגר וביים אודי בן משה.

זהו סיפור על עיסקה מינית מיוחדת במינה, שמתרחשת בפאריז על רקע השואה. מר הפמן, תכשיטן יהודי מצליח, מרגיש שחייו בסכנה ומציע לאחד מעובדיו עסקה: הוא ימסור לידיו את חנות התכשיטים, בתנאי שהעובד יחביא אותו מהנאצים.

פייר, העובד הצרפתי, מגיש הצעה נגדית: הוא ואשתו איזבל רוצים מאוד ילדים, אך פייר עקר. הם מוכנים להסתיר את הפמן בתנאי שיסכים להוליד ילד עם אשתו של פייר.

התכשיטן היהודי שוכב עם אשתו של העובד שלו, אבל האשה לא ממהרת להיכנס להיריון, והשניים ממשיכים לשכב זה עם זו. הבעל החוקי מתחיל לקנא ביחסים האינטימיים שבין אשתו לבין הבוס שלו. למרות שהוא יזם את היחסים האלה. הסיפור הולך ומסתבך ומעורר דילמות מוסריות ורגשות עזים בקרב השלישיה.

זה המחזה. איך ההצגה?

בן משה ביים דרמה אנושית נוגעת ללב על אהבה, נאמנות ומה שביניהן. ההתחלה קצת איטית, אבל בהמשך ההצגה נכנסת לקצב נכון. העלילה נעה בין תקווה לעצב, בין שמחה לכאב. עד הסיום המפתיע.

המשחק מאופק מדי לטעמי, ובסצינות הסקס אין בכלל סקס. לא מפתיע בתיאטרון הישראלי השמרן, שפוחד לאבד מנויים. לא חייבים עירום מלא, אבל אנחנו לא חווים כמעט את התהליך שבו איזבל נכנסת למיטה עם הפמן. מה זה עושה לה רגשית אחרי שזה כבר לא "טכני"? שלא לדבר על סצינת האהבה, שגם אם אין בה אהבה, חייבת להיות בה תשוקה מסוימת מהולה בהתרגשות, בהתלבטות, בחשש ממה שהולך לקרות.

מלבד זאת משחק טוב של איתי שור בתפקיד העובד פייר, ובר שדה בתפקיד אשתו איזבל. ויטלי פרידלנד, בתפקיד הפמן, מגלם דמות מופנמת מדי וחסרת כריזמה, ואנחנו לא זוכים לראות את מה שמתחולל בנפשו. טובים יחסית גם ארז שפריר בתפקיד השגריר הגרמני הממזרי אבץ, וניצן לברטובסקי בתפקיד אשתו המשעשעת סוזן, שמשום מה הזכירה לי את שרה נתניהו.

אבל הגיבור הראשי והאמיתי בהצגה הוא יצר החיים. למרות שלא מדובר ביצירה מושלמת, כו לראות.