מים רבים זרמו בנהר מאז שדנה אינטרנשיונל, הזמרת הטרנסג'נדרית, שייצגה את ישראל באירוויזיון, זכתה ב-1998 במקום הראשון עם הלהיט "דיווה". התרבות הלהט"בית, ועמה האמנות הורודה, צומחות בקצב מהיר ומרשים מאז הזכייה ההיא.

בית לאמנות ישראלית ממשיך את המהפך התודעתי הזה ופותח, לראשונה קורס מיוחד במינו: "אמנות ורודה". הקורס יחשוף את התפתחות האמנות, הצילום והקולנוע הקווירי בישראל על רקע תהליכי צמיחה של ביטויים אמנותיים עצמאיים של הקהילה הלהט"בית בישראל ובעולם. זהו עוד צעד בעיצוב וקידום של פלורליזם תרבותי ותפיסות מגדריות נאורות.
קורס ייחודי זה דן לראשונה באמנות, קולנוע, וצילום קוויריים בישראל תוך השוואה בין העשייה המקומית ותחנות משמעותיות בהתפתחות היצירה הלהט”בית המקורית בעולם.
הקורס יעסוק, בין השאר, בכינון “היהודי החדש” ושריריו ההומו-ארוטיים, הבניית הגבריות, הגבורה והגוף הגברי בתרבות החזותית בישראל, הבניית הדימוי הציבורי של קהילת הלהט”ב בתקשורת הצילומית, שבירת הגבולות המגדריים, ויחסי הגומלין בין עדתיות, מסורתיות ומיניות “אחרת” באמנות ובצילום בישראל.
נראה שנושא המיניות "האסורה" כבר רבץ לו מקדמת דנן בערש התרבות המערבית. אפשר למצוא לה הדהודים אולי כבר בקינת דוד ליהונתן: צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים. או בפסל היפהפה דוד של מיכאלאנג'לו, שאולי מסגיר נטיות מיניות כמוסות של אמן הרנסנס.

בקורס החדש "אמנות ורודה" תיחשף האמנות הישראלית מנקודת מבט חדשה. בין היצירות ניתן יהיה לעקוב אחר תיעוד חיי הלילה וצילומי דיוקנאות של קווירים בעלי זהות מגדרית נזילה וטרנסג'נדרס, כמו גם תיעוד כן ואותנטי של רומנטיקה בין גברים, נשים אוהבות, סקס ועירום גברי. הקורס ידון בייצוגים מגוונים בשלל צבעי הקשת של זהויות החורגות מהמסגרת הסטרייטית הצרה, המגבילה והכובלת. ההשתתפות בקורס תעניק לסטודנטים הזדמנות מרתקת להשתחרר מהמסגרת המצומצמת של המבט הגברי בעירום הנשי, כפי שהוא מוכר בתולדות האמנות, של ניכוס הגוף הנשי על ידי המבט הכובש והמחפיץ, וללמוד על קיומם של מערכות יחסים נוספות בין המביטים/ות ובין מושאי התשוקה שלהם/ן, בין האמנים והמודלים שלהם/ן.
רוברט מייפלת'ורפ דיוקן עצמי 1980האמן שתיעד עירום גברי, סקס בין גברים, וסאדו-מזוכיזם. הצילום מתוך ויקיפדיה
“היהודי החדש” ושריריו ההומו-ארוטיים
ערב פתיחת הקורס המיוחד הזה בבית לאמנות ישראלית בשנת הלימודים החדשה תשפ"ג, נפגשה סיגל גליל, כתבת תרבות במגפון, לשיחה עם עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית, על היוזמה החלוצית הזאת בשדה האקדמיה בארץ.
למה צריך קורס אקדמי על אמנות קווירית בישראל?
עידית עמיחי: "צריך קורס כזה מאותה הסיבה שצריך קורס על קולנוע פלסטיני או קורס על עימותים תיאולוגיים באמנות הישראלית – זה שם, זה קיים, זה מעניין, וזה בוודאי ירחיב וישכיל את דעתו של כל אדם, אף אם אינו רואה עצמו כחלק 'טבעי' מאותה קבוצה או מאותה מסורת. קורס כזה חשוב כי יש בישראל קהילה גאה גדולה, משמעותית, יוצרת ועתירת הישגים, והתוודעות לאמנות הורודה שהיא עושה ודאי תסייע לקהל שוחרי האמנות בישראל להרחיב אופקים, להשתחרר מתפיסות סטריאוטיפיות צרות ומוגבלות ואף להמריא אל תובנות חדשות, מפתיעות ומאלפות על האמנות ה'אחרת' ועל התרומה שלה לתרבות ולהבנת החיים והקיום האנושי".

מי הם המרצים בקורס?
"הזמנו את ורדי כהנא הצלמת והאוצרת המוכרת והידועה שזכתה בפרסים רבים על צילומיה שמיישירים מבט אתנוגרפי חודר אל תרבויות שונות. ואת ד”ר גלעד פדבה, שהינו מומחה ללימודי תרבות וקולנוע, תיאוריה קווירית ולימודי גברים. מרצה אורחת נוספת היא דנה הלר, אוצרת עצמאית שהציגה בין היתר גם תערוכה רטרוספקטיבית על אמן המיצג דן זקהיים, שיצר כמה עבודות קוויריות מפתיעות עוד בשנות ה-80".
מה הם הנושאים שילמדו הסטודנטים בקורס?
"בין הנושאים שיילמדו בקורס יהיו הגדרתה וראשיתה של האמנות הקווירית בעולם ובישראל, היחסים המורכבים בין התקשורת הישראלית והעשייה והמאבק הגאים, מוטיבים הומו-ארוטיים חושפניים באמנות הארץ-ישראלית, נקודות מבט אמנותיות הומואיות על צבא וחיילים, פריצת גבולות מגדריים בצילום הישראלי ועוד. במהלך הדיון על אמניות ואמנים 'קוויריים' ישראלים, נשווה בין הזירה האמנותית בארץ וזירות האמנות האמריקניות והאירופאיות, כולל אמנים משפיעים כמו אנדי וורהול, פיטר הוג׳אר, רוברט מייפלת'ורפ, נאן גולדין, קתרין אופי, וולפגנג טילמנס ואנני לייבוביץ׳".
מהי בכלל "אמנות קווירית" והאם יש לה ביטוי באמנות הישראלית?
"אמנות קווירית זו אמנות שמבטאת רגישות מיוחדת של יוצרים להט"בים, כלומר כאלה שאינם משתייכים לקבוצת הרוב הסטרייטית ו/או אמנות שעוסקת בנושאים המעניינים באופן מיוחד לסביות, הומואים, טרנסים/ות וביסקסואלים/ות. כלומר זו אמנות שמסתכלת בעיניים שונות על הגוף הגברי, הגוף הנשי וגופים שאינם מבקשים לציית לחלוקה מגדרית קשיחה. האמנות הקווירית בישראל כוללת הן אמנים סטרייטים שביקשו לערער גבולות מגדריים ומיניים בדרכים יצירתיות וייחודיות, כמו יעקב מישורי ורועי רוזן, והן אמנים להט"בים כמו משה גרשוני, אורי גרשוני, חנה סהר, עדי נס, דוד עדיקא ורועי ויקטוריה חפץ שמבטאים את תשוקותיהם תוך שימוש בדימויים המשקפים את עולם, אורח חייהם, תקוותיהם, חלומותיהם ופחדיהם, כמו גם את ההשקפה הייחודית שהם מציעים על האמנות הקלאסית ועל אבני-דרך בהתפתחות האסתטיקה המערבית, היהודית והישראלית המקומית".

במדינה שכבשה את עצמאותה במלחמה, ועד היום הצבא נחשב בה לצבא העם, התודעה הקולקטיבית שלה נבנתה על דימויים ומיתוסים של גבורי מלחמה שעיצבו את הגבריות הישראלית. כיצד גישות "ורודות" מצליחות לאתגר או להאיר באור אחר על ההבניה של הזהות הגברית הישראלית בצילום ובאמנות הפלסטית בישראל?
"גישות 'ורודות' מבקשות לבחון באופן ביקורתי את ההבניה השלטונית של המיליטריזם ומקומם של החיילים בחברה הישראלית והשפעתם עליה. בין השאר, יתייחס הקורס לדימויים הגבריים שנוצרו ביובל הראשון לקיום המדינה כפי שנתפסו בעדשות מצלמתם של וולפגנג קלוגר, מיכה ברעם, דיויד רובינגר, שלמה ערד ומיכה קירשנר, שהתייחסו לצה"ל ממגוון גישות, החל מהערצה גלויה של דמות הלוחם העברי החדש ועד לחשיפת הצדדים האפלים יותר של פולחני הגבורה והגבריות והשפעתם על החברה האזרחית בישראל. הקורס יתמקד בנקודת מבטם של אמנים כמו עדי נס על הצבאיות הישראלית. נס ותמיר להב-רדלמסר, למשל, מבקשים להציג דגם של חייל יותר מעודן, קווירי, שאינו צועד בסך בקומה זקופה אלא עושה צעד ריקוד ובכך הופך עצמו למוקד של חיזיון בלתי-אלים ובלתי-קטלני.
יהיה בקורס שיעור מיוחד שייקרא "עירומים תחת המדים: ההומו-ארוטיות (החתרנית?) של אחוות הלוחמים".
הסטודנטים יוכלו להתוודע לתהליכים שמתרחשים בחברה הישראלית דרך האמנות, ולראות כיצד הלוחם הישראלי הגיבור לאט לאט מפשיל את גבורתו בעבודות של יגאל תומרקין. כיצד בוקעת ארוטיזציה צייתנית וחתרנית של חיילים אף בציוריהם של רפי דייגי, ניר הוד, ישראל חמד ורפאל סלם וייחשפו לצילומי עירום גברי פוליטי בקולנוע הישראלי".

עדי נס, ללא כותרת. 1996. אוסף מוזיאון ישראל. הישראליות החדשה. תרבות השרירים ודימוי הלוחם, 1996. מקור הצילום: ויקפדיה.


"כמובן שדמותו של החייל העברי ההרואי אינה מנותקת מהשרירים החשופים של "יהדות השרירים" כפי שהונצחה בראשית האמנות והקולנוע הארצישראליים. נתייחס להופעתו של "היהודי החדש" העירום ביצירותיהם של אפרים ליליאן, זאב רבן, משה מוקדי ואברהם אופק, בסרטיו של הלמר לרסקי ובפיסול העירום הגברי של יחיאל שמי יצחק דנציגר, ואחרים".
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד… הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'. הישראליות החדשה, המתמרדת, האירוטית והארצית.
בתולדות האמנות והקולנוע, אחת הסוגות הבולטות היא דימויי הגוף העירום, בעיקר זה הנשי, החל מוונוס ואפרודיטה, דרך פסלי אלים יווניים ורומיים, וכלה באלילות מסך כמו מרילין מונרו ובריג'יט בארדו. איך האמנות הוורודה מתייחסת ליחסי כוח אלה?
האם הקורס "אמנות ורודה" יתייחס גם למשפחות החדשות וליחסים בין אבות ובנים, ובין הדור הוותיק והדור הבא של האמנות, הצילום והקולנוע הקוויריים בישראל ובעולם?
"אחת ההרצאות בסדרה תעסוק ביחסים שבין רישומי עירום גברי של משה גרשוני ובין צילומים של בנו, אורי גרשוני, המתייחסים לחייו של הבן עם בן-זוגו. ד"ר פדבה יתייחס לאופן שבו משה גרשוני מבצע ארוטיזציה של הגוף הגברי ויחסים בין גברים ולדרכים שבהן אורי גרשוני משתמש במצלמתו כדי להציע נקודת מבט הומואית עצמאית על זוגיות בין גברים".
שאלת המיגדר וזהויות מיניות הולכת ותופסת מקום חשוב בחברות המערביות, איזה נושאים או מיגדרים חדשים ייחשפו בקורס שלכם?
"שני שיעורים בקורס יוקדשו לדיון בשאלת האנדרוגיניות. האחד יעסוק באנדרוגיניות ושבירת גבולות מגדריים בצילום הישראלי. כפי שהוא מתבטא בצילום של חנה סהר, סיצ'י גלעד, יעל ברתנא, יעל מאירי, מירי דוידוביץ׳ ומיכל חלבין.
השיעור השני יעסוק באנדרוגיניות ושבירת גבולות מגדריים באמנות ובקולנוע הישראליים. ובו נעקוב אחר הערעור על חלוקות בין גבריות ונשיות בעבודות של יעקב מישורי, רועי רוזן, ניר הוד, עצמון גנור, גיל יפמן, זאב (שושקה) אנגלמאיר, רועי ויקטוריה חפץ, וידאו קליפים של דנה אינטרנשיונל, פרסומות של מיקי בוגנים ועוד".
האקטיביזם הלהט"בי בישראל מנהל יחסים מורכבים עם התקשורת הישראלית. איך זה יבוא לידי ביטוי בקורס?
"בקורס אף נסקור את החשיפה התקשורתית והיחס לקהילה הורודה בארץ, החל מעיתונות מחתרתית ועד לחיבוק של ה'פריים טיים' בטלוויזיה, הופעתו של המגזין הגאה 'הזמן הורוד', מופעי דראג שחדרו אל המיינסטרים התקשורתי, מצעדי גאווה, תרבות המועדונים, פרויקט 'עדות מקומית' והקשריו הקוויריים ועוד".
כיצד יתייחס הקורס החדש לשסעים בחברה הישראלית שבה מתקיימת הקהילה הקווירית בצד קהילות שמרניות בעלות ערכים ומסורות אתניות, דתיות ולאומיות מגוונות? נראה כי המפגש הטעון הזה משפיע באופן בלתי-נמנע על האמנות, הקולנוע והצילום הישראליים בכלל, והישראלים 'הורודים' בפרט?
"אחד השיעורים בקורס יעסוק במיניות ואתניות, זהות להט"בית וזהות עדתית. ד"ר פדבה יעסוק בהקשרים אלה כפי שהם מתבטאים ביצירותיהם של אייל אסולין, אוריאל יקותיאל וקבוצות "ריסה" ו"ערס פואטיקה", כמו גם במפגשים הומו-ארוטיים בין יהדות, אמונה ומיניות על שלל גווניה".
מתי עתיד להיפתח הקורס ובאיזה פורמט?
"הקורס יפתח ב-25 באוקטובר 2022, ויכלול 12 מפגשים בימי שלישי 19:00-20:30 שיתקיימו בזום ובהקלטות שיועלו לאקדמית המקוונת למחרת. באופן כזה, הקורס יהיה נגיש לסטודנטים מכל רחבי ישראל ומהעולם, אף אם אינם יכולים להגיע פיזית לקמפוס. הנרשמים יקבלו גישה למערכת האקדמית המקוונת למידה באמצעות ה-zoom , כולל קישורים למפגשים, הקלטות של ההרצאות וחומרי העשרה".
אודות המרצים בקורס
ד"ר גלעד פדבה הוא מרצה וחוקר תרבות, תקשורת חזותית, לימודי גברים, פמיניזם ותיאוריה קווירית. פרסם את הספרים "Straight Skin, Gay Masks and Pretending to Be Gay on Screen" הוצאת ראוטלדג', 2020 וQueer Nostalgia in Cinema and Pop Culture" הוצאת פלגרייב-מקמילן, 2014 .
ד"ר פדבה הוא עורך-שותף של שלוש אסופות מאמרים בינלאומיות. הוא פרסם עשרות מחקרים מדעיים בכתבי-עת בינלאומיים יוקרתיים ופרקים באסופות מאמרים בינלאומיות, כתב ערכים לאנציקלופדיות בינלאומיות בתחומי התמחותו, והופיע בלמעלה מ-200 כנסים לאומיים, בינלאומיים, סימפוזיונים, סמינרים מחלקתיים והרצאות מיוחדות בישראל וברחבי העולם. ד"ר פדבה מרצה באוניברסיטאות ובמכללות על ייצוגי גבריות ולהט"ב בקולנוע, בתרבות הפופולרית ובתקשורת החזותית. בנוסף לעשייה האקדמית, ד"ר פדבה עוסק באמנות (חיתוכי עץ ולינוליאום הומו-ארוטיים), בכתיבה עיתונאית, בתרגום ובעריכה אקדמית.
ורדי כהנא היא צלמת ואוצרת ותיקה ומוכרת. כהנא זכתה בפרס משרד התרבות ופרס סוקולוב, שניתן לראשונה על הישגים בצילום, ולאחרונה זכתה בפרס מוזיאון ישראל למפעל חיים בצילום.
כהנא משייטת בין עולם האמנות לשדה העיתונות. עבודותיה האישיות מוצגות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, וצילומי הפורטרטים שלה פורסמו במהלך שלושת העשורים האחרונים במוספי העיתונים המובילים בארץ, ובכתבי עת בחו”ל. עבודותיה הרבות, שהוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, כוללות פורטרטים המציעים מבט מקומי, חברתי ואנתרופולוגי על המצולמים. כהנא פרסמה שני ספרי צילום, ״פורטרט ישראלי״ (חרגול/עם עובד, 2006) ו״משפחה אחת״ (מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2007).
הצילומים באדיבות המרצים בקורס מתוך אתר הבית לאמנות ישראלית
עבודותיה של כהנא נמצאות באוספים של מוזיאון ישראל, מוזיאון תל-אביב לאמנות, משכנות שאננים, מוזיאון פראטו באיטליה, המוזיאון היהודי באמסטרדם, מוזיאון קאמר ג׳קסונוויל פלורידה, המוזיאון היהודי בבריסל וכן באוספים פרטיים רבים בישראל ובעולם.
פרטים נוספים על הקורס "אמנות ורודה" וקורסים אחרים ניתן למצוא באתר הבית לאמנות ישראלית. https://israeliart.co.il