הסיפור העוצמתי של סטיבן קינג הופך לחוויה מטלטלת (בעיקר בחלק השני של ההצגה) בזכות הבמאי נועם שמואל ולהקת השחקנים המצוינת של גשר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה
★★★★★
אחרי שהסתיימה ההצגה "חומות של תקווה" לא נשארו הרבה עיניים יבשות בקהל. כולל העיניים שלי. זה קורה לעיתים נדירות בתיאטרון. ההתרחשות על הבמה כל כך אמיתית, שהיא שוברת את כל המחיצות בין השחקנים לקהל. והפלא הנדיר הזה אכן קרה ב"חומות של תקווה".
לפני הכל יש כאן סיפור חזק של סטיבן קינג, שהפך גם לאחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים.
מאחורי הסורגים של הכלא השמור בארה"ב חבורת אסירים בהנהגת אסיר עולם חף מפשע, מנהלת קרב הישרדות הירואי. כל אדם שוחר צדק חייב להזדהות עם המאבק הזה, שמתנהל נגד כל הסיכויים ונגד השחיתות שמחלחלת ממוסדות השלטון אל חומות הכלא.
הבמאי נועם שמואל ולהקת השחקנים המצוינת של גשר הצליחו ליצור חוויה עוצמתית ומטלטלת, בעיקר בחלק השני של ההצגה. החצי הראשון היה ארוך מדי, איטי ולעיתים משעמם. אחרי ההפסקה ראיתי הצגה אחרת.
אורי יניב ויובל ינאי, בתפקידים הראשיים, מצליחים לנהל את האירוע עם נוכחות מרשימה. אלכסנדר סנדרוביץ' ודניאל טגאו מרגשים במיוחד.
"חומות של תקווה" החזירה לי את התקווה שאפשר לעשות כאן לא רק מחזות זמר, אלא גם תיאטרון שאינו פוחד לקחת סיכונים ולהתמודד בהצלחה עם יצירות ספרות גדולות. הכינו את המימחטות.