Skip to content

כולנו אשמים

המאוויים של העסקנות החרדית דומים להפליא לאלה של העסקנים בצד הליברלי • לאף אחד לא באמת אכפת להגדיל את השוויון בין המינים, לא בצד החרדי ולא בצד החילוני • אם הדבר היחיד ששמענו מפיו של הרב עובדיה יוסף בשבועיים האחרונים היה שרופא יהודי אמור להתחמק מלטפל בגוי בשבת, בל נתפלא כשנסתחרר חלילה למלחמת אחים • טור אישי  מאת טובה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

המאוויים של העסקנות החרדית דומים להפליא לאלה של העסקנים בצד הליברלי • לאף אחד לא באמת אכפת להגדיל את השוויון בין המינים, לא בצד החרדי ולא בצד החילוני  אם הדבר היחיד ששמענו מפיו של הרב עובדיה יוסף בשבועיים האחרונים היה שרופא יהודי אמור להתחמק מלטפל בגוי בשבת, בל נתפלא כשנסתחרר חלילה למלחמת אחים  טור אישי 

מאת טובה אבן חן

המאבק בהקצנה הדתית התהומית, שמציפה את השיח הציבורי בימים הללו, מזכירה לי ביקורים אצל חברים עם הילדים. ההורים מכירים מקודם, הילדים לא. הביקור מתחיל בדרך כלל בשקט מתוח וביישני, הצטנפות של כל ילד בחיק אמו, גישושים שכמעט אינם נראים כלפי חוץ. מבט, קריצה, הזמנה רופסת לחדר השני, ולאט לאט הפשרה משותפת של האורחים והמארחים  כשכולם מתפלשים להם בשמחה,עד שכבר קשה להבחין מי הוא מי. ואז, ברגע הכי נעים, כשכולם משחקים עם כולם… צריך ללכת הביתה.

התהליך שעובר על החברה החרדית בעשור האחרון דומה מאוד להתפלשות הילדים הללו על השטיח, רגע לפני שצריך להתכנס שוב, כל אחד לביתו. הציבור החרדי מבקר זה זמן רב במרחב הציבורי הקר והמנוכר, כשחלקו פוסע בזהירות לעבר לימודים אקדמיים, אל עיסוק במקצועות חופשיים כמו עריכת דין, ראיית חשבון ומנהל עסקים. הנשים נראות יותר ויותר כמו נשים אירופאיות מן החברה הגבוהה, וכשהן עומדות בשורה עם סגל דיפלומטי,יהיה קשה מאוד להבחין בהשקפתן. הן לומדות, הן עושות עסקים, הן מחנכות, יולדות – אבל קצת פחות.

צילם : רפי מיכאלי - מגפון

המדינה הצליחה, במידה לא מבוטלת, להוציא אברכים למעגל העבודה, ולגייס לשורות הצבא אלפי חרדים. הכוונה לשירות מלא. נפלאות האינטרנט חדרו, גם אם מן הדלת האחורית, כמעט לכל בית חרדי. החשיפה לעולמות הידע והטכנולוגיה איננה עוד  נחלתו של אברך אחד מתוך אלף, סקרן שחמק לספרייה העירונית, או של חרדי עבדקן שעמודי הספרים ברשת סטימצקי משמשים לו מסתור להרוות את צימאונו. הכול נגיש, הכול מעורבב. אם פעם כל החרדים כולם הצטופפו בשכונה אחת, הרי שכיום רק על מנת לספק את הביקוש לדירות עבור הדור השני, השלישי והרביעי, היה הכרח לבנות ערי שדה, מושבות חרדיות בביתר עילית, במודיעין, בבית שמש, בשכונות זולות בירושלים דוגמת נווה יעקב, שמזמן הפכה משכונת עולים לשכונה חרדית למהדרין.

עסקנים משני הצדדים

למנהיגות העסקנית החרדית יש צורך גדול לסמן את גבולות הגזרה. כל הזמן, לא לרדת מהכותרות, במיוחד כדי לבסס את שלטונם בחברה החרדית פנימה, אך לא בלי אמירה שמכוונת  אל הציבור הכללי. אותנו אף אחד לא יפסיק, הם אומרים. אף אחד לא יעצור בעדנו מלכבוש עוד כביש ועוד שכונה, עוד נושא ועוד חומרה. ניצחתם אותנו באינטרנט, בגיוס לצבא, בזליגת מיטב בחורינו לעבודה, אפילו במלחמות השבת. אבל לנו יש חיילים. הרבה חיילים. ואם לא נוכל לנצח באיכות, כי זה זמן רב שאין לנו מנהיג כריזמאטי, ננצח בכמות.

חייבים  להודות כי את החברה הליבראלית מפעילות אותן נסיבות עצמן. אין כאן  דאגה לשוויון של נשים בחברה החרדית. אם זה היה מעניין מישהו, כי אז התקשורת וראש הממשלה היו מוצאים לנכון להתריע נגד אפליה בלתי מתקבלת על הדעת בין נשים לנשים בחברות ההייטק, למשל. התחושה היא שהמדינה כולה – בתזמור מתוחכם של המרכז לפלורליזם (שחומק מהצהרה פומבית על כך שמבית מדרשו קם המונח 'הדרת נשים במרחב הציבורי', לאחר שקמפיינים רבים שניסה להוביל לא צלחו אחוזי רייטינג משמעותיים) – הפעילה זרקור רב מימדים על החברה האורתודוקסית על גווניה, תוך השתלחות, לעתים חסרת רסן, על מנהגים, הלכות, עמדות, צרכים ומנהגים של ציבור שלם. לרובנו לא ברור איך זה התחיל. שירת נשים? קווי מהדרין? מלחמת נדל"ן? השתלטות קיצוניים בבית שמש? התשובה היא שאלה כל הסיבות גם יחד. ובעיקר – חרדה. כן. הציבור החילוני והנאור בארץ חולק את אותה תחושה עצמה יחד עם הציבור החרדי. בעתה. פחד משתק. וכמו במלחמה, חרדה יכולה לגרום לכולם ללחוץ על כפתורים שאין מהם דרך חזרה.

הזמנים מזכירים לי את התקופה שאחרי רצח רבין. כל חובש כיפה סרוגה היה מזוהה באופן אוטומטי עם הרוצח, עם האידיאולוגיה שלו, עם הרבנים שלו, עם אלה שעשו אתו פיקניק אקראי באחד הפארקים. הכללות, ניכור ובעיקר טינה, שאט נפש.

איך מתמודדים עם המצב הנוכחי ? 

האינסטינקט הראשון הוא לנסות ולהגן על המאסה הגדולה של הציבור החרדי והחרדי-לאומי. זה שלא רואה את עצמו שייך לאירועים האחרונים, שמשתדל להיות סובלני ולא להתחשב ברגשות הטינה שמופנים אליו כל השנים, שיודע למחול על כבודו, שמגדל משפחות תוך שמירה על טהרנות שלעתים נראית בלתי אפשרית בתוך מדינה ליבראלית, ועם זאת – משתדל להסביר פניו למי שעמדותיו לא עולות בקנה אחד עם רוח ישראל, כפי שהוא מבין אותה.

צילם: רפי מיכאלי, מגפון

יש רצון להגן על כל עשרות אלפי הנשים החרדיות שהן גם יפות, גם אופות, גם מגדלות בתים לתפארת, עובדות, לומדות במסגרות מקבילות לעולם המקצועות החופשי ועדיין רואות עצמן כחלק אינטגראלי מהקונצנזוס החרדי. ויש צורך להסביר שאין קבוצה דומה לחברתה, ושארגונים שונים בציבוריות הישראלית רואים מטרה בהעמקת הפערים סביב ההתנהלות של העולם החרדי כדי להשניא אותו, מה שבאמת נכון. יש להסביר, שכמו שיש עסקנים אצל הקיצוניים החרדים שגוזרים קופונים על כל החברה, כך יש עסקנות בזויה מתוך הציבור שרוממות השוויון בוקעת מגרונו, אבל שלא באמת מרגישים שלמישהו מהם איכפת מה מעמדה האמיתי של אישה חרדית. שנוח להיתלות בהדרה באוטובוס אבל לא להעמיק ולראות כיצד עולם העבודה  מפלה וממשיך להחפיץ נשים בכלל ואותן בפרט – ובאופן מחפיר.

עתה מתעוררת ההכרה שהגענו לצומת מסוכן. צומת שבו כל אדם חרדי, ולעתים אף סתם דתי, נחשד במגמה להרוס את ההילה שאמורה לאחד את כל הציבור בישראל, זו שבעזרתה ועל אף המחלוקות אפשרה את הקמת המדינה הזו. אי אפשר לחמוק מן ההכללה, משום שבמקום שיש חילול ה', כמו שהמצלמה היטיבה להראות לנו בשבוע האחרון, כזה שמתחיל ממנהגי צניעות ופרישות ומתפשט לכוחנות, דורסנות ואלימות – שם, כל העולם הדתי עומד למשפט הציבור. בלי שום מידה של רחמים, בלי אבחנה.

מי צריך לעמוד בחזית ההסברה ? 

יש משהו שמנהיגי הציבור החרדי כמעט ולא מתחשבים בו, והיא דעתו של  המרחב הציבורי. של הפרהסיה. כאילו יש מקום לחיות באמת  בתוך בועה, בלי התחשבות כיצד ציבור זה נתפס בחוץ. ברם, אם הדבר היחיד ששמענו מפיו של הרב עובדיה יוסף בשבועיים האחרונים היה שרופא יהודי אמור להתחמק מלטפל בגוי בשבת, ואילו הרב אלישיב שותק שתיקה רועמת ומעמיד את הרב מצגר לומר שחלילה שהציבור החרדי יכפה משהו במרחב הציבורי, ואם הרב המשמעותי היחיד שיצא חוצץ נגד הטירוף סביב קווי המהדרין הוא לא אחר מאשר בנו של הרב עובדיה יוסף, רבה של חולון,  שרק לפני כמה חודשים הסביר לתלמידיו שעדיף שאישה לא תנהג ברכב, כי אז, בזמן שמנהיגי הציבור החרדי הפקירו את הזירה – בל נתפלא אם נסתחרר חלילה למלחמת אחים, אמתית, כזו שלא תסתכם בטוקבקים מתלהמים בפייסבוק.

צילם: רפי מיכאלי, מגפון

שלא נטעה. גם לציבור החרדי-לאומי חלק לא קטן בהיתממות. אם הקולות הברורים היחידים שעולים מקרב רבנים משמעותיים הם ששירת נשים היא הקו האדום שיפריד בין שירות צבאי והתערות בחיי הקהילה הישראליים לבין התבדלות והסתגרות, כי אז אל לו להתפלא לציבור הזה, שהישראלי המצוי רואה בו איום בדיוק כמו של הציבור החרדי המתבדל.

לא יועיל שיבוא עיתונאי חרדי ויטען שאין לו חלק באלילי בית שמש, או בסיקריקים, או במלחמות בתי ורשא, או במלחמת הירושה בפונביז'. מה שמתרחש במרחב הציבורי הוא  גם באחריות המנהיגות הבכירה של הציבור החרדי, וכל דרך לחמוק ממנה פשוט לא תועיל. יואילו הרב אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרבי מגור, הרבי מבעלז, ראשי העדה החרדית לגווניהם, וכל הפוליטיקאים – להורות לעסקנים להשליך לכלא הציוני את המתפרעים, את מחללי שם שמים, ולהפסיק. פשוט להפסיק את ההתחסדות והצדקנות כי במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לשום מחווה קנאית.

1 Comment

  1. חגי קמרט
    11 בינואר 2012 @ 20:00

    לגבי הפתיח של המאמר:
    הרב עובדיה יוסף נחשב לגאון הדור,אפשר וזה נכון, אך גופא דעובדתא היא שיש לו יציאות שאינן הולמות מנהיג רוחני ופוגעות, לדעתי , בכל הידע הרב והגאונות שניחן בה. שהרי דרך ארץ קדמה לתורה. ומי שאמר דברים לא קלים על יוסי שריד הגברת שולמית אלוני ואחרים, ולא נחזור כאן על כל היציאות האומללות של האיש, לא ראוי לדעתי לשמש כמנהיג רוחני הבא לחנך ולייצג עדה מסוימת ולהביא לידי רעות הבנה ושלום בין עדות ישראל חילונים ודתיים כאחד. אך אם הוא על אפנו וחמתנו מנהיג ,אני יכול לתאר לעצמי מי הם אלו ההולכים אחריו. הנחתום מעיד על עיסתו. כך שלא הייתי לוקח את דברי הרב ברצינות. אך עם זאת רואה בהחלט את הסכנה שבהם. ( כל זאת אני אומר בהסתייגות אחת גדולה. אם וכאשר הדברים שהובאו לאוזנינו ולעיננו באמצעי התקשורת הם אכן אמינים ולא הוצאו מהקשרם). כי ידוע לי שבצד היציאות האלו הרב גם עושה לא מעט דברים יפים התרת עגונות למשל ,נטייה להקל עם הציבור ( בשעה שהוא עצמו מחמיר עם עצמו) וכד' ויש לקחת בחשבון כללי גם את הדברים הללו.
    התזה המוצגת כאילו המחנה החילוני אף הוא חווה ומשתמש בלא משים באותם אמצעים או אלמנטים שמשתמש המחנה החרדי אינו לדעתי שיקוף נכון של מציאות. ובמה דברים אמורים:
    המציאות היא פונקציה של תהליכים העוברים ומתקדמים על מישור הזמן החולף. התהליכים נבנים מכח עצמם? הם באים מקרב החברה ומהתנגשויות אינטרסים בין העדות השונות שבתוכה. לפעמים גם הדברים בכח התהליך יוצאים מגדר שליטה עצמית וזה הקטע המסוכן זה הקטע שיש לעצור ולעשות חושבים.
    הדרך הטובה ביותר,לדעתי , לעצור את הרכבת המטורפת הזאת או להעמיד כמחסום את העגלה לפני הסוסים הדוהרים היא הדברות. מלת קסם אולי. אוטפיה אולי. אך שווה לנסות שהרי אין מה להפסיד. התדברות בין השכבות העממיות שבשני הציבורים ובין ראשי העדות.

    אשר להדרת נשים. גם כאן אין דיוק בדברים המובאים. נדמה לי שלא אטעה אם אומר שדבר הנושא של יציאה כנגד הדרת נשים התחיל בתוך המחנה החילוני האסלי פרופר.
    שהרי אם לא כן אולי לא היתה התעוררות אצל הנשים החילוניות עצמן ולא היה קם המחנה הפמיניסטי. לא אחת שמענו אל מזכירה שהודחה בשל שלא נאותה להיענות לחיזורי הבוס. המדינה החליטה להקצות כך וכך מקומות בכנסת לנשים, היו מאבקי כח לשליטה גם במשרדי ממשלה ובכל הסקטורים האחרים של נשים הרוצות להתקדם בסולם החברתי ומרגישות שהשוביניזם הגברי עוצר בעדן. והנה שמענו גם על 5 פרחי טייס מהמין הנקבי.
    כך שלא נכון שבעיית הדרת הנשים מכוונת דווקא אל המגזר החרדי. נקודת המבט צריכה להיות מבחינה לאומית מדינית. אנו חיים במדינת ישראל וחוקיה חייבים לחול על כל תושב משלם מסים ולא יתכן שעל קרקע המדינה יעשו אנשים שבחלקם נגד המדינה דין לעצמן וידירו נשים אל מדרכה אחרת או ישפילו את האישה כתת אדם לשבת בירכתי אוטובוסים והרי כתוב בתורה " זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם. ולא ויקרא שמו אדם ושמה בהמה.
    הפתרון:
    יישמע בנאלי אך אין אמת גדולה מהבנאליות הזאת והיא ה ת ד ב ר ו ת. התדברות כאמור בכל שכבות הציבור על ידי ייזום של ראשי הציבור מכאן ומכאן.
    ומכאן

    1. מידע: יש להניח בכנות וביושר את כל הקלפים על השולחן. לא להעלים ולא כהוא זה מידע האחד מהשני.
    2. מניעת התססה: להימנע מהתססה מכוונת של ציבור זה או אחר כנגד ציבור זה או אחר.
    3. אהבה: לדעת שכולנו בנים לאב אחד וכל ישראל לא רק חברים אלא אחים זה לזה.והכלל של "ואהבת לרעך כמוך" צריך להתנוסס ולהיות תלוי באותיות של קידוש לבנה בכל פורום של התדיינות.
    4. וויתור: לדעת שהוויתור הוא אחד הסממנים המעידים על גדלותו של אדם. ורק על ידי וויתור של האחד לשני אפשר להגיע לתוצאה טובה וראויה.
    5. כנות. יושר ואמת בלי התחכמויות ובלי העלמה או הסתרת דברים דיבור ישיר וגלוי. אם יש כוונה של תוכנית מגירה היוצאת לפועל של כיבוש שכונות בירושלים על ידי חרדים , למשל, יש להגיד זאת ולדבר על כך ולא להמשיך לפעול בחשאי וכד.

    אלו נקודות יסוד שעולות בדעתי כרגע אך אפשר וישנם עוד דגשים חשובים על כך יחליטו אחרים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן