לפי נתוני משרד הבריאות, השימוש בריטלין ובקונצרטה בארץ נמצא במגמת עלייה קבועה. בין 2005-2010 עלה מספר המשתמשים מ-35,000 ל-55,000. פרופ' אשר אור נוי, הממונה על תחום התפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות, אמר כי בארץ מטופלים בריטלין ‎30,000 ילדים. כתבה ראשונה בסדרה 

מאת נוי כרמל

“הילד היה אומר לי, ט', אני מרגיש רע, אני עייף, אין לי כוח, אני רוצה לדבר אני לא מצליח לדבר. אני רוצה להגיב למורה, אני רוצה להשתתף בשיעור אני לא יכול, פיזית אני לא יכול לדבר, פיזית אני לא יכול להרים את היד בזמן שאני לוקח את הדבר הזה. אני שאלתי את הילד, הוא לא אמר שפסיכיאטר אמר לו לקחת. הוא אמר שבית הספר אמר לו תנאי כניסה, אם אתה לוקח ריטלין אתה נכנס לבית הספר, אתה לא לוקח ריטלין, אתה לא נכנס לבית הספר”.

זהו ציטוט של עובדת במערכת החינוך הישראלית. בישראל של 2012 יש מורים ומנהלים שחושבים שמתפקידם לחייב תלמידים לקבל תרופות – דבר שעל פי הוראות משרד החינוך הוא אסור בתכלית. לא סתם אסור לאדם שאינו רופא מוסמך לרשום, לחייב או אפילו להמליץ למישהו לנטול ריטלין. ריטלין, יחד עם תרופות רבות ואף סמים כמו קוקאין והרואין, נמצא בפקודת הסמים המסוכנים.

שאלנו את הרוקח, אילן סלומון, שעוסק גם ברפואה אלטרנטיבית, מדוע תרופה כל כך נפוצה כמו הריטלין נמצאת בפקודת הסמים המסוכנים, והוא השיב: “זה בגלל שהוא חומר שיכול לגרום לתלות. למעשה, מבחינה כימית הוא דומה לקוקאין. זה כמו לשאול למה קוקאין הוא סם אסור. ריטלין יכול לשמש כתחליף סם. הוא למעשה כדור מרץ. בן אדם שלוקח אותו יכול להרגיש תחושה של אופוריה. אצל ילדים הוא עושה פעולה שהיא הפוכה. בגלל שהגוף שלהם קטן, והמינון גבוה, אז זה בעצם מדכא”.

מול עמדתו של סלומון עומד מכתב ראשי איגודי הרופאים בישראל, שנשלח לעורך מעריב ב-2006, לאחר כתבה של מעריב בנושא הריטלין: “ילדים אינם מתמכרים לריטלין. ניתן להפסיק את התרופה בשבתות ובימי חופשה מבית הספר ללא כל תופעות 'גמילה'. על כן התייחסות לריטלין כתרופה ממכרת מעידה על בורות וחוסר ידע והבנה. שימוש ממושך בריטלין אינו גורם להופעת סכיזופרניה ולצורך במתן תרופות אנטיפסיכוטיות. יתכנו מצבים של ילדים אשר טופלו בריטלין עקב בעיות התנהגות קשב וריכוז ולימים יפתחו גם הפרעות התנהגות אישיות או הפרעות פסיכיאטריות אחרות, אולם זאת ללא כל קשר מוכח לריטלין, שניתן להם בגיל צעיר יותר”.

גם אם הדעות בנוגע להתמכרות ולתופעות הלוואי חלוקות, בנוגע לכך שמדובר בתרופה, ותרופה לפעמים גם יכולה להזיק – יש הסכמה. כל העוסקים בנושא תמימי דעים שריטלין אי אפשר פשוט לתת, אלא צריך לבדוק ולהתאים. בכל זאת, ישנם רבים שמרגישים שהאצבע בנושא קלה על ההדק.

מורה לאמא של תלמיד: "לא מבינה מה הבעיה שלך לתת לילד ריטלין?
70% מהכיתה מקבלת ריטלין'"

אתי בנימין, יו”ר הנהגת ההורים הארצית, סיפרה לי על מקרה שהגיע אליה לא מזמן: "בבית ספר רגיל, בכיתה רגילה, מורה אמרה לאמא: 'תשמעי, אני חושבת שהילד שלך צריך לקבל קצת ריטלין'. האמא אמרה למורה – 'הילד עשה איבחון ואין צורך'. ובתגובה אמרה המורה לאמא של התלמיד: 'אני לא מבינה מה הבעיה שלך לתת לילד ריטלין? 70% מהכיתה מקבלת ריטלין'”.

70% נשמע אמנם כמו נתון מוגזם, אך אם מסתכלים על נתוני משרד הבריאות, השימוש בגרסאות השונות של “מתיל פנידאט” (ריטלין, קונצרטה וכדומה) נמצא במגמת עלייה קבועה. לפי נתוני משרד הבריאות, בין השנים 2005-2010 עלה מספר המשתמשים בריטלין בארץ (בגירים וקטינים) מ-35,000 ל-55,000. בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, בדצמבר 2010, הצהיר פרופסור אשר אור נוי, הממונה על תחום התפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות, כי “מטופלים במדינת ישראל ‎30,000 ילדים עם ריטלין”.

אז יש לנו כ-30,000 ילדים שנוטלים ריטלין. על מה בעצם מאבחנים אותם?

נ', שבנה לומד בבית הספר היסודי בבית חשמונאי, מספרת: “התקשרו אלינו לפחות פעמיים בשנה שעברה מבית הספר שהילד צריך ללכת לאבחון. שאלתי למה, ענו לי שהוא מחדד לאט! היו עוד שתי טענות הוא כותב ה' מלמטה למעלה, וגם ם' הוא כותב מלמטה למעלה. ברגע שאתה מקבל אחת לשבועיים טלפון מהמחנכת ב-20:30 אתה מתחיל לחשוב שאולי משהו עם הילד לא בסדר, למרות שהטיעונים האלה מפגרים לחלוטין. שאלתי אם הוא מפריע, אמרו לא. שאלתי אם הוא מסתדר עם חומר הלימוד, אמרו כן. הילד היה בכיתה א'”.

לחץ על הורים מסיבות שנשמעות מגוחכות, ואף הפחדה או כפייה,
הן תופעות שחזרו ונשמעו בראיונות שערכתי

יכול להיות שזה נשמע כמו מקרה יוצא מהכלל או מופרך, אבל לחץ על הורים מסיבות שנשמעות מגוחכות, ואף הפחדה או כפייה, הן תופעות שחזרו ונשמעו בראיונות שנעשו בשלבי הכנת כתבה זו. מ', שעבדה בבית הספר אורט ברחובות, מספרת על הלחצים שהופעלו על אחד התלמידים, בן למשפחת עולים מאתיופיה, כדי שיעבור אבחון: “היה ילד ברדקיסט, הושיבו את הילד לשיחה עם אמא שלו, אני הייתי שם, היו שם גם מנהלת התוכנית שאני עבדתי בה, שתי מגשרות, מנהל הקרייה, המחנכת שלו. היו שם, אני לא מגזימה, איזה 12 איש. המטרה של כולם הייתה שהילד יעבור אבחון, כדי להוציא אותו מבית הספר או משהו כזה. הוא לא הסכים. כולם טענו כמה שהילד הזה הוא דפוק, אין מה להשקיע בו, לא ייצא ממנו שום דבר, לזרוק אותו לפח, רק לא אצלנו. אחרי שהם סיימו להגיד לילד מה הם חושבים עליו, היה צריך להסביר לאמא מה חושבים על הילד. אמרו לה את אותו הדבר, ומוסיפים 'תביני,  זה לא שאת אמא לא טובה'. בשיחה, הילד בכה, האמא בכתה. אמרו לה שהילד חייב אבחון.  בשיחה ההיא לא אמרו ריטלין. רק בשיחה עם האבא והילד, המחנכת, הרכזת והמנהלת, שם אמרו לילד שהוא חייב לקחת טיפול תרופתי. כולם יודעים מה הכוונה, על איזה סוג מדובר. אמרו לו 'אתה חייב לקחת את הכדורים האלה'”.

יכול להיות שהילד באמת זקוק לאבחון, אבל האם הדרך היחידה שדרכה מערכת החינוך יכולה לעבוד בנושא זה היא הפחדה? ואם ההורה לא מוכן לתת לילד את התרופה, מה אז קורה?

א', שהבן שלה, ל', התחיל לקבל ריטלין עוד בגן חובה, וגם זה תוך לחץ מהמערכת, מספרת שאחרי כמה שנים בהן למד בפנימיית נווה הרא”ה באשקלון, ובעת שהוא מטופל בקונצרטה, בכיתה ג' התחילו להיגרם לו הפרעות שינה. מהפנימייה לקחו את ל' לאבחון, במהלכו רשמה  הרופאה לילד רספרדל וטענה שתרופה זו תעזור לו לישון בלילה. כאשר ביקשה א' לקחת את הילד לייעוץ רפואי נוסף, זו התשובה שקיבלה ממנהל בית הספר: “הילד הזה חייב לקבל רספרדל כדי להירגע. אני רוצה את ל' במקום טוב. במקום שהוא היה בו בעבר. אני רק רוצה להגיד לך שבשלב זה הילד לא יהיה פה… אני בשלב זה קיבלתי הוראת מנכ”ל לא לקבל את ל' בלי חתימות שלך. ברור?”

במילים פשוטות, עד שא' לא תחתום שהיא מאשרת לתת לילד שלה רספרדל, הילד לא יכול לבוא לבית הספר – דבר המנוגד לחוק.

הרוקח אילן סלומון: יש רופאים שנותנים את הרספרדל בנוסף לשימוש בריטלין

אבל אם אנחנו עוסקים בריטלין כרגע, איך נדחף לפה הרספרדל הזה? הרוקח סלומון מסביר: “רספרדל זו תרופה אנטי-פסיכוטית, והיא התרופה הכי נפוצה אחרי שנותנים ריטלין. למעשה לריטלין יש תופעת לוואי, בגלל שאמרנו שהוא כדור מרץ, הוא יכול לגרום לאי שקט ולהתנהגות פסיכוטית. אז אחרי שלוקחים אותו כמה שנים, כשמפסיקים, או תוך כדי השימוש בריטלין, מקבלים את ההתנהגות הפסיכוטית הזו. יש רופאים שנותנים את הרספרדל בנוסף לשימוש בריטלין. למעשה זה שימוש מאד בעייתי, כי הריטלין עצמו נחשב לתרופה שמפרישה דופמין, והאנטי-פסיכוטי, הרספרדל, נחשב תרופה שמעכבת את הדופמין. בעצם כאילו לתת שתי תרופות שסותרות זו את זו. זה כאילו אתה נותן משהו, ואז אתה נותן את המשהו השני, בגלל תופעות הלוואי של התרופה הראשונה. מבחינת סכנות, ברור שיש תלות בזה. מי שמתחיל עם תרופות אנטי-פסיכוטיות בדרך כלל גם ממשיך להתנהג בצורה פסיכוטית. הבעיה היא שהמחקר הוא בדרך כלל לטווח קצר, אין מחקרים לטווח הארוך”.

* * *

אז הפעלנו לחץ על הילד שייקח תרופה אחת, ואת הבעיות שיוצרת התרופה הזאת החלטנו לפתור באמצעות תרופה שנייה. ואם האמא לא מסכימה, אז מסלקים את הילד מבית הספר.

רגע, אבל לא אמרנו שלמורה או מנהל אסור להתנות נוכחות של ילד בנטילת תרופה?

“איך אמרה לי מנהלת אחת לפני כמה ימים, כשאמרתי לה שהיא פועלת בניגוד להוראות: 'אף מנהל לא נכנס לכלא כי הוא פעל בניגוד להוראות'”, אומרת אתי בנימין מהנהגת ההורים הארצית.

צילום: imagerymajestic / FreeDigitalPhotos.net