ההפתעות הפכו לשגרה בליגה, לא בטוח שאפילו גוטמן יביא את השינוי לנבחרת, ובהולנד מציגים גירסה קיצונית של קובי מוסא. יוסי חלילי מסכם עוד שבוע של כדורגל. המוזיקה כבר בפנים

מאת יוסי חלילי

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו…" (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

זה כבר מתחיל להיראות רציני. שבוע אחר שבוע מצפים אוהדי הכדורגל בארץ לראות סוף סוף את מצב העניינים המוכר חוזר ומשתלט על טבלת ליגת העל הישראלית, אך לשווא. העונה הזו כבר בחצייה והמגמה מתחילת העונה רק מתחזקת: הקבוצות הקטנות שולטות – הגדולות יוצאות קטנות. הפועל קריית שמונה ממשיכה להגדיל את הפער בפסגה עם ניצחון דחוק על מכבי נתניה, כשמאחוריה ניצב לו בגאון מועדון ספורט אשדוד שסופר כבר שישה ניצחונות מתוך שבעת המשחקים האחרונים ושלושה חודשים ללא הפסד ליגה. הפועל תל אביב? רק שלישית אחרי תיקו עם בני יהודה המשתפרת של אבוקסיס ששוב פותחת חזק את הסיבוב השני כמיטב המסורת. חנוכה הנוכחי לא מיטיב בכלל עם המכביות חיפה ותל אביב שמפסידות וממשיכות להסתבך ולהילחץ וגם המאמנים כבר לא ממש יודעים איך לתרץ. אלישע לוי מרגיש את הכסא מתנדנד מזה כמה מחזורים וכפי הנראה יוחלף בסוף העונה וגם ניר לוין, שהגיע כפלסטר בעקבות הפיטורים של איווניר, חוגג הפסד ראשון עם הצהובים. בבית"ר חוגגים דווקא שער אחרי 515 דקות מצטברות של שיממון, אבל גם זה מספיק רק לתיקו מול הפועל עכו. כנראה בגלל זה האוהדים מירושלים עזבו את הכסאות ועברו לשרוף פחים. יש יותר מדי זבל בקבוצה.

מחצית

ולפני שנספיק להתגעגע, מחזור ההשלמה שיתחיל היום בערב כבר מחכה עם כמה מפגשים שיעזרו לנו להבין אם השנה קרב האליפות יוכרע בין הפועל קריית שמונה למ.ס. אשדוד, או שמא נחזה בקאמבק של מי מאלו שנחשבו עד לא מזמן לטוענות טבעיות לכתר המקומי. בני יהודה תוכל לקפץ חזרה לאזור הצמרת אם תשכיל לנצח את הפועל חיפה של טל בנין, שתרצה להוכיח כי מומנטום השיפור שלה לא היה מקרי. מכבי חיפה תארח את החברים מאשדוד במשחק שכל תוצאה בו אפשרית והפועל קריית שמונה תוכל להמשיך בהגמוניה אם תנצח בביתה את הפועל פתח תקווה. הפועל בני סכנין המפתיעה תפגוש את עירוני רמת השרון המפתיעה לא פחות למשחק בין המקומות 4-5 ומכבי תל אביב תארח את קבוצת התחתית מראשון לציון. ואם כבר תחתית – בית"ר ירושלים תארח ברמת גן (במקום בטדי, בעקבות עונש על התפרעות אוהדיה) את הפועל תל אביב למשחק קשה, וכזה צפוי גם להפועל באר שבע שתארח את הפועל עכו. בליל רביעי כבר נוכל לראות למי היה זה חג האורות ואם נס גדול קרה לאלו שצריכות אותו.

כצפוי וכפי שהתנבאתי לא מזמן, מונה השבוע אלי גוטמן למאמן הנבחרת הלאומית. הקונצנזוס הרחב סביב המינוי הזה לא הותיר הרבה ברירות ליו"ר ההתאחדות לוזון ולסגניו עושי דברו, ונדמה שגם אם לא ממש רצו, גוטמן כבר הוכתר לאחר ההפסקה שבחר לקחת בעקבות הדאבל ההוא עם הפועל והכשלון (הידוע מראש?) של פרננדז. הבעיה בכל הסיפור הזה היא ששוב חוזר ריטואל מצג השווא כבכול קמפיין, ובו שותפים כולם – ההתאחדות, המאמן החדש, התקשורת, השחקנים והאוהדים. כבכל פעם, ידבר המאמן במסיבת העיתונאים של ההתאחדות על הסיכויים הקיימים להעפיל למונדיאל/היורו הקרוב ולנצח נבחרות חזקות מאיתנו (גוטמן כבר אמר שניצח עם הפועל קבוצות פאר אירופאיות אז התמודדות עם נבחרות כמו רוסיה או פורטוגל לא מפחידות אותו), היו"ר יתמוך ויתלהב, התקשורת תנתח ותיצור ציפיות מוגזמות, האוהדים יאמינו, יצפו ולבסוף, כפי שקרה עד עכשיו – יתאכזבו. הרי ברור לכל שהמאמן הוא לא הבעיה העיקרית בנבחרת. זו הנבחרת, שמשקפת את האופן שבו מנוהל ומתקיים הכדורגל שלנו, שפשוט צריכה להשתנות.

זמן פציעות

את ניצני השינוי הראשון מתחילים לראות סוף כל סוף, לאחר שמשהו השתנה שם בהחלטות שמקבלים הדיינים של בית הדין בהתאחדות לכדורגל בנוגע לעונשי הרדיוס ללא קהל. לאחר שנים בו סובל רוב שלם של אוהדים תמימים בשל התפרעות של אוהד בודד או קומץ חוליגנים, שלא לדבר על ההפסד הכלכלי לקבוצות ועל הערך הספורטיבי של משחק כדורגל ללא צופים, מחליטים הדיינים להמיר את הענישה במשחקי רדיוס עם קהל אך במרחק נסיעה מהאצטדיון הביתי. כך למשל במקרה של בית"ר ירושלים שתארח ברביעי את הפועל תל אביב ברמת גן במקום בירושלים ובמספר מקרים נוספים לאחרונה. עם זאת, העונש לגבי האירוח של מכבי נתניה בטדי נשאר כרדיוס ללא קהל ובכל זאת מטיל ספק בעובדה שמשהו באמת ישתנה כאן או שם, בראשם של דייני ההתאחדות.

נסיים עם פציעות אמיתיות, או לפחות ניסיון כזה של חוליגן בן 19 שפרץ למגרש בשבוע שעבר במשחק בין אייאקס לאלקמאר במסגרת הגביע ההולנדי, במטרה לפגוע בשוער אלקמאר אסטבן אלבראדו. השוער, שקלט מבעוד מועד את האוהד מסתער עליו הגיב בבעיטת קראטה נוסח ואן דאם והצליח להפיל את האוהד לדשא, אך לא הסתפק בזה והמשיך לבעוט בו בחוזקה כשהוא שוכב ומנסה להתגונן עד לבואם של אנשי האבטחה. בעקבות המקרה הרחיק שופט המשחק את אלבראדו הנסער. הדבר עורר את זעמו של המאמן שלו גרטיאן ורביק, שעלה לכר הדשא והורה לשחקניו לרדת מהמגרש ולפוצץ את המשחק בדקה ה-40 כשאייאקס מובילה. מאמן אייאקס פרנק דה בור דווקא גיבה את שוער היריבה וקרא למשחק חדש. לאחר דיונים ולפחות נכון לעכשיו, בוטל עונש ההרחקה של אלבראדו שטען להגנה עצמית ואילו על החוליגן הקטן נגזרה הרחקת שיא של 30 שנה מהאמסטרדם ארינה. חבל, דווקא אצטדיון יפה.

הטור "הכדור הוא הכל" מתפרסם במקור באתר קול הקמפוס.