כארבעת אלפי אישה ואיש הגיעו אמש (שבת) לרוטשילד 1 בתל אביב על מנת למחות בגין תקציב הגזל של הממשלה. הם קראו בוז ביזה ובושה. לפני ארבעה ימים אושר תקציב המדינה לשנת 23 אחרי שנים של קיטוב פוליטי, שנהפך לחזות הכל, במשך שלוש שעות נראה היה כי הדיון הציבורי בישראל חוזר לפסים של שפיות וענייניות. חברי הכנסת אליהו רביבו ואלי דלל (הליכוד) פצחו במרד והודיעו כי הם מתכוונים להתנגד להצעת התקציב שהגישה הממשלה – מאחר שלדבריהם לא נעשו מספיק ניסיונות להסיט כספים, במקום להגדיל את הגירעון ל-3.7%. ניר ברקת שניסה למרוד נקרא לנזיפה במשרדו של נתניהו והתקפל במהירות. גם מחאת שני חברי הכנסת גוועה במהירות. רביבו התקפל והודיע, כדי לשמור על שארית כבודו, כי השינויים שהוא דורש יבוצעו רק בשנה הבאה. אלא שמרגע לרגע נהיה ברור יותר עד כמה הסכנה ב-2024 אורבת בפינה, ועד כמה התקציב עשוי להיות בן ערובה בידיהם של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו. התנועה לאיכות השלטון מסרה בתגובה להודעתו של השר ניר ברקת כי הוא יתמוך בתקציב: ניר ברקת בחר להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הודעתו כי יתמוך בתקציב הביזה, מביישת את שמו, ותהיה כתם על מורשתו. העברת כספים למטרות פוליטיות בשעת מלחמה היא פשע כלכלי כנגד בנינו ובנותינו הנלחמים בשעות אלה אל מול אויבינו, וההיסטוריה לא תשכח לו את זה. כמי שמקווה להיות ראש ממשלה בעתיד עליו לדעת כי מצופה ממנו להפגין חשיבה עצמאית ועמוד שדרה איתן, וניכר כי הוא אינו ניחן בתכונות אלה", מוסרים באיכות השלטון ועקצו: "ניר ברקת, אנחנו מצפים מהחיילים והחיילות שלנו שיפגינו אומץ בשדה הקרב, אתה לא מסוגל להפגין אומץ מול סמוטריץ'?".

ונחזור לרוטשילד, משם צעדו אני המחאה לכיכר החטופים. ברחבת הבימה נראו צעירים יהודים וערבים שהציגו במשותףו מיצב של לבבות  אדומים וקראו קריאות להחזרת החטופים עכשיו ולהפסקת המלחמה בעזה כשהם קוראים: ״גם בישראל וגם בעזה  ילדים רוצים לחיות״ משם צעדו המפגינים לקפלן, עמדו מול שער רבין בקריה והמשיכו בקריאות להדחת נתניהו. בכיכר החטופים היו אלפים שקראו קריאות להחזרת החטופים עכשיו. תוך שהם חרדים ומספרים כי כל רגע שהחטופים  בידי ארגון הטרור חמאס זהו למעשה גזר דין מוות, על אותם חטופים וחטופות. בהפגנה השתתפו גם החטופים שחזרו מהשבי בעזה שסיפרו על אכזריות אנשי החמאס ועל הרעב שהם סבלו בשבי הטרוריסטים.

מרגלית מוזס מניר עוז בת  77  סיפרה שהיא סובלת מקוצר נשימה וכשהטרוריסטים מחמס חטפו אותה היא לקחה איתה את מכשיר החמצן היא לא יכולה לישון בלילה בלי להשתמש בחמצן, אלא שהחוטף לקח ממנה את מכשיר החמצן ובאכזריותו לא נתן לה להשתמש בו. היא המשיך ואמרה שהיא לא ישנה  49 יום: "זה היה גיהינום". גפם שאר החטופים סיפרו על הרעבתם וכי הם חיו על צלחת אורז ביום. יש כאלו שסיפרו שהם חיו מפיתה ביום שטבלו בשמן זית. רובם חזרו על דבריה של מוזס שזה היה גיהינום שכלל מחסור בשתייה, אוכל ותנאי היגיינה.  כולם חזרו למעשה כשהם בתת תזונה. פאולה מניר עוז הוסיפה כי כל יום, עבור החטופים זה כמו שבוע וכי כל 137 החטופים בשבי החמאס חייבים לחזור עכשיו. ועל הממשלה לעסוק רק בכך. תוך כדי דבריה כל קרא כל קהל המפגינים להחזיר את החטופים: "עכשיו. עכשיו".
וחזרה לתקציב – ספק אם סמוטריץ' ונתניהו בכלל מתכוונים לבצע שינוי משמעותי בתקציב 2024. לאור המשך הזרמת הכספים הקואליציוניים ב-2023 – כ-85% מהם אושרו מחדש ללא קיצוץ חד – נראה שהישרדותם הפוליטית חשובה יותר. עם זאת, גם אם הייתה כוונה כזו, כפי שדורשים ח"כים בליכוד, ההיתכנות של צעדים משמעותיים פוחתת יורדת משמעותית.

ושוב לתקציב 

כניסה לשנת התקציב 2024 עם התקציב הלא־מעודכן מסבכת מאוד את המצב ואת היכולת של הממשלה להיערך להוצאות החירום. מבחינה משפטית גרידא, הממשלה תוכל עדיין לעדכן את התקציב לאחר כניסת שנת התקציב, ולהסיט כספים ממקום למקום – אבל יהיה ניתן לעשות זאת רק לגבי כספים שטרם הייתה התחייבות לגביהם. במקום לייצר ודאות מתוך ראייה ממלכתית ולהודיע מיידית על קיצוץ ההוצאה בתקציב 2024, ולכווץ בחדות את הכספים הקואליציוניים – נתניהו וסמוטריץ' מורחים את הזמן. התוצאה עלולה להיות שגם תקציב המדינה החדש ל-2024, להתמודדות עם המלחמה, יהפוך לפארסה.