דגנית ארטמן היא אמנית-צלמת. ארטמן עסקה במחול מעל 30 שנה, עד שפציעה חמורה אילצה אותה להיפרד מהפרק המשמעותי הזה בחייה. בשנים האחרונות שבה ארטמן לאהבה ישנה שלה: הצילום. המצלמה, ששירתה אותה במשך שנים בעיקר ככלי תיעודי, משמשת עבורה שער כניסה חזרה לעולם המחול – הפעם מזווית אחרת, מתבוננת. ההתמקדות בצילומי מחול, מהווה עבור ארטמן סגירת מעגל עם עולם מופלא ומלא אתגרים, שהטביע את חותמו על חייה במשך שנים ועיצב את דמותה.

צילומי המחול של דגנית ארטמן מעבירים את הרגש הרב והעוצמה הבאים לידי ביטוי על הבמה ובסטודיו. היא מתמקדת ברגעים אינטימיים, אנושיים ונוגעים ללב. ההיכרות והניסיון רב השנים שלה עם הטכניקות והעמל הרב של תחום המחול, בשילוב עם נקודת מבטה המיוחדת, מאפשרים לצופה להרגיש חלק מהסיפור עצמו. דרך הרקדנים.ות ותיעוד תהליכי היצירה, ארטמן מתבוננת על האדם בכלל, וגם על עצמה – על הרקדנית שהייתה ועל האדם שהיא היום.

בתערוכה מציגה ארטמן, צילומים מתוך חזרות והופעות של יצירות מחול, וטקסטים – העוסקים רובם ככולם בפחד, בחינוך לפעול מתוך פחד, ובאומץ הנדרש כדי להשתחרר ממנו אל החופש, אל היצירה. הטקסטים שזורים בין התמונות כדימויים בפני עצמם, ומהדהדים את התחושות הנובעות בכל אדם באשר הוא אדם: הרצון לחיות, לחוות, ולבטא את עצמנו על כל המכלול שאנחנו. בעקבות הטראומה הקולקטיבית של "השבת השחורה" ב-7 באוקטובר, מקבלים הטקסטים של ארטמן משמעות רלוונטית יותר מתמיד. בימים בהם הפחד מלווה כצל את חיינו, הדימויים והטקסטים מעוררים רגשות עמוקים אף יותר. ארטמן חותמת את התערוכה באמירה אופטימית אודות היכולת האנושית להתנהל מול שינויים, להכיל אותם, להתאים את עצמנו אליהם, לכבד אותם ולגבש מולם עוצמה מחודשת, גם במחיר של צלקות. ביצירותיה, היא קוראת לנו ללמוד את תוואי השינוי תוך כדי נשימה – גם אם היא לא תמיד סדורה.

אוצרת: דר מוספיר

מועד פתיחה: 4 בינואר 2024 | מועד נעילה: 31 בינואר 2024

אוניברסיטת תל אביב, הספרייה הראשית ע"ש סוראסקי

שעות פתיחה: ימים א'-ה' 8:30-16:00