Skip to content

האמנות של מוטי מזרחי היא אוצר הממתין להתגלות במוזיאון פתח תקווה לאמנות

"הדהודי תודעה" התערוכה הרטרוספקטיבית המקיפה לאמן הוורסטילי מוטי מזרחי, מציגה את פועלו האמנותי השזור בתרבות הישראלית של 50 השנים האחרונות. בהומור ובשנינות "מתנגד" מזרחי להכל – לתיוגו כנכה, כמזרחי, כאמן מחאה וכדעתן. הצניעות האקסהיביציוניסטית שלו היא האוצר המתגלה בתערוכה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מרדכי "מוטי" מזרחי, יליד 1946, הוא אמן רב תחומי שיצירתו היא תצריף של חיים אישיים, ביקורת חברתית והתנסות אמנותית במדיות השונות. אומנותו של מזרחי, נכה מילדות, משקפת נקודת מבט ייחודית על גוף האדם, פגיעותיו ויכולתו להנאה ולכאב כאחד.

למרות שהתמודד עם מגבלות פיזיות, הוא אימץ את האמנות כאמצעי ביטוי ותקשורת. בנעוריו למד בתיכון בשיעורי ערב ובמקביל למד אמנות אצל מרים אור שהיתה מרצה בכירה במדרשה לאמנות. בסוף שנות השישים של המאה ה-20 החל ללמוד במחלקה לאמנות ב"בצלאל". בתקופה זו גם החל להתקרב לרוחניות ויצר בעקבותיה מיצגים.

ב-1980 ייצג את ישראל בביאנלה בפריז, ב-1981 ו-1987 בביאנלה בסאן פאולו וב-1988 נבחר לייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. התערוכה סוקרת את פועלו הענֵף משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום.

צילום: שרה פלד

הוויתו של מזרחי נטוע עמוק בהוויה הישראלית. חקר הגוף והזהות שלו מהדהד עם המורכבות של החברה הישראלית, המתמודד עם סוגיות של קונפליקט, מוגבלות ואי שוויון חברתי.

צילום: שרה פלד
המסך האדום עם כתוביות רקומות זהב של שורות משיריה של אום כולתום.
צילום: שרה פלד

גוף האדם: כמוטיב מרכזי, הגוף מופיע על כל פגמיו, לרוב מוגזם או מעוות בהומור. יצירות כמו "דיוקן עצמי על קביים" (1972) ו"קשור" (1974) מאתגרות את המושגים המקובלים של יופי ויכולת פיזית.

פרשנות חברתית ופוליטית: מזרחי לא נרתע מלהתייחס לנושאים חברתיים. עבודתו מבקרת אי צדק חברתי, מלחמה ומצבן של קבוצות מודרות. עבודות כמו "רוכב השלום" (1990) ו"השטן" (1995) מציעים פרשנות נוקבת על סכסוך ודיכוי.

הומור ואירוניה: למרות התמודדות עם נושאים רציניים, מזרחי מרעיף על עבודתו הומור ואירוניה עצמית. דרך חשיבתו היא של קריקטוריסט.

יידיש: בתערוכה שהציג ב2014 "איך בין המענטש" עוסק מזרחי בדמותו הנעבכית של שמשון הגיבור. ללא שיער ורפוי שרירים. מזרחי שגדל בשכונה דתית, היה חשוף למפגשים עם רבנים אשכנזים ולשפה האידית. הוא מצא בתרבות היידיש חום אנושי שכולו נכחד בשואה.

צילום: שרה פלד

"בראשית דרכו עוסק מזרחי בזיקה בין גוף ונפש, באמנות הגוף הנוגעת בנפש ובהילינג, כמי שמוצג כגיבור בעיני עצמו וכפושע, כשמאן וכקורבן. עבודתו, גם כשהיא מציבה עמדה ביקורתית מפוכחת וגם כשהיא נוקבת או משתלחת, מצויה תמיד בריחוק של הרהור מתוח על המיתוסים השולטים בחיינו ונותנת מבע לזהות מורכבת" מסבירה גליה בר אור. "כדימוי המסרב להתקבע בסד של משמעות אחת . הוא חוקר את הגוף כמקום וכמרחב לרוח, כאשר בשנים האחרונות מתחדד הפרדוקס האנושי, הפילוסופי והקיומי שבו הוא עוסק: פרדוקס התודעה האנושית המכירה במגבלותיה שלה עצמה. בין הקיטש לאסתטי, בין המגוחך למעורר האימה, בין הקריקטורי לאסוני, בין השתוקקות לכניעה מוחלטת לבין הכמיהה לחירות מוחלטת – משוקע בה תמיד משך של זמן, שבו הכל נבנה ומתפרק בעת ובעונה אחת, פתוח לאסוציאציות, מטעין באנרגיה המְזמנת מחשבה על האבסורד של ימינו".

צילום: שרה פלד

אוצרות: גליה בר אור, אירנה גורדון

פתיחה: 11.1.24 נעילה: 18.5.24

מוזיאון פתח תקוה לאמנות

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן