דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

אני לא יודע מי ראש ממשלה גרוע יותר, גולדה מאיר או בנימיו נתניהו. מה שבטוח, ששניהם אחראים לשני האסונות הגדולים ביותר מאז קום המדינה: גולדה למחדל יום הכיפורים 1973, נתניהו למחדל 7 באוקטובר 2023.

לכן, אי אפשר לראות את ההצגה "הגברת הראשונה" – גולדה, מבלי לחשוב גם על היצור המושחת, הנכלולי והבוגד נתניהו. מבחינת מחדלים, שקרים ושחיתות,  נתניהו לוקח בהליכה את המקום הראשון. אבל מבחינת אחריות למחדל, שניהם אשמים על מלא, מבלי להמעיט באחריות הדרג הצבאי בשני המחדלים. כל ההצגה ראיתי את גולדה וחשבתי על ביבי. איך לא למדנו דבר, איך מנהיגים לא לוקחים אחריות, איך ההיבריס הוא אבי הקונספציה.

המחזאי מוטי לרנר והבמאי משה קפטן עשו, לדעתי, חסד עם גולדה. היא לא נראית ראש ממשלה בשעתה הקשה ביותר, אלא כמו סבתא אבודה, שנקלעה לסיטואציה. היא לא נראית כמנהיגה שאחראית למחדל נורא ולמותם ולפציעתם של אלפי חיילים.

לאורה ריבלין היא גולדה טובה מדי. אין לה את העוצמה הפנימית, את הכוחנות ואת החזות הקשוחה של גולדה. ועדיין ריבלין, שחקנית עם נוכחות, מצליחה, רוב הזמן, להחזיק את ההצגה על כתפיה הצרות.

השחקנים סביבה חיוורים עוד יותר ונראים כמו חבורת שלומיאלים. גבי שדה סיגל לעצמו את הראש המוטה קמעה של משה דיין. חוץ מזה הוא נטול כריזמה, לא משכנע וגם, כשהוא נשבר, הוא לא באמת נשבר. יואב הייט בתפקיד ישראל גלילי, מקורבה של גולדה, נראה פאתטי ולא מחובר למציאות, וטל מוסרי, בתפקיד הרמטכ"ל דדו, נראה כמו איזה חייל, שמדי פעם פולט משהו לגולדה ולשרים. ככה לא מנצחים מלחמה. לא ציפיתי לחיקוי אחד לאחד של גיבורי הפרשה, ציפיתי לדמויות אנושיות וכריזמתיות. ואולי כל הבעיה נעוצה במחזה הלא גמור.

המחזה עוסק בימים שאחרי המחדל, בחקירת ועדת אגרנט, במחאה הציבורית ובהפגנות ההמונים, שדרשו את התפטרות הממשלה וגולדה בראשה. גם אלכס קרול, בתפקיד מוטי אשכנזי, שהתחיל את המחאה ועמד בראש ההפגנות, לא משכנע. מה קרה, נגמרו השחקנים בהבימה? לא היה את מי ללהק לתפקידים הראשיים? אגב, ההצגה נעשתה בשיתוף תיאטרון באר שבע. מה זה אומר?

מאיה מעוז, בתפקיד בתה של גולדה, עושה מאמצים בלתי אנושיים כמעט כדי שנבין את הצד האנושי בגולדה. ברגעים הטובים אלה הדיאלוגים היותר טובים בהצגה.  מול דב רייזר, החוקר העקשן בוועדת אגרנט, גולדה העקשנית מסתבכת בשקרים. היא מנסה לנקות את המצפון שלה, אחרי שמתברר כי יכלה להגיע להסדר עם המצרים, באמצעות מזכיר המדינה האמריקני קיסינג'ר, ולמנוע את המלחמה. מעט מדי, חלש מדי.

המחזאי לרנר הצליח ליצור דרמה אמיתי על הבמה רק ברגעים מעטים. אפילו הטיפול ברומנים של גולדה (עם  שזר, רמז וסגן נשיא המגבית בניו יורק), התמסמס. גולדה היתה אשה ייצרית? לא ראינו את זה על הבמה. הבמאי קפטן הוסיף שירים מהתקופה כדי לרגש קצת.

בסך הכל ההצגה השרתה עלי עצבות וכאב, כאשר מה שהתרחש על הבמה התערבב לי עם המלחמה בעזה ועם גורלם של החטופים. כמה מדהים, שהרבה משפטים בהצגה מהדהדים את מחדל 7 באוקטובר 2023.

אבל במבחן התוצאה שוב מתברר, שהדרמות בחיים חזקות יותר מכל מחזה, שמנסה לחקות מציאות במקום לברוא דרמה חדשה על הבמה, אולי זווית חדשה על הדמויות והאירועים.

"הגברת הראשונה" היא הצגה חשובה, אבל לא מטלטלת ובקושי מרגשת. אני מקווה שההצגה שיעשו על נתניהו תהיה קשוחה ובועטת יותר. ואולי לא.