דבריה של בן עמי :״מכירים את זה שמנסים לישון בכל דרך? מתהפכים על הבטן, על הגב, על הצד ואז על הצד השני. אבל כלום לא עוזר כי ברגע שעוצמים את העיניים יש תמונה אחת שמופיעה ומפריעה לישון?  מנסים למצמץ כמה פעמים כדי להעלים אותה או חושבים חזק על משהו אחר אבל זה לא עובר.

אז ככה אני הולכת לישון כבר 132 לילות. 54 לילות קודם בכלל לא ישנתי כי מחבל ישב עם נשק והסתכל עליי כל הלילה או קרא את הקוראן אצלי בחדר כדי שאני אשמע את הערבית בתוך הראש שלי ולא אשן. 132 לילות שאני מדמיינת את התמונה של בעלי , אוהד לפני שהולכת לישון ואני לא מצליחה לעצום את העיניים כי אני מפחדת לראות את המבט הסובל שלו על הפנים ולדעת שאין לי איך לעזור לו.

132 לילות שאני מתייסרת בכאבים נפשיים ופיזיים כי אני יודעת מה הם עוברים ואני יודעת שאין לי את האפשרות ללכת להציל אותם.

אוהד, אישי היקר, והאב של הבנות שלי פשוט נתלש מחיי ונמצא בלופ של סבל אין סופי שאין לי איך לסיים אותו. אני דואגת לו והכי מהכול אני מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת לחיבוק שלו, אני מתגעגעת להרגיש אתו ביטחון, אני מתגעגעת לעידוד שלו ומהידיעה שהוא לידי והכל יהיה בסדר.

אני חיה בחוסר וודאות שלא נגמר, אין לי אוויר בריאות יותר. אין לי בית, המשפחה שלי התפרקה לרחבי הארץ ואין לי את הקרקע הבטוחה שלי שאוהד נותן לי. אם חזרתי לפני 132 יום ואני במצב בריאותי לא טוב, מצב נפשי מאוד קשה ואני לא מצליחה להרים את הראש מעל המים אז מה יהיה עם בעלי לאחר חצי שנה שם? דיי! אני צועקת דיי! תעזרו לי, תוציאו אותו משם. כל עסקה שיש על הפרק קחו ותצילו את מי שאפשר להציל.״