היראיאמה (קוג'י יאקושו) מתעורר עם שחר בטוקיו. השמיים סגולים כמו האור האולטרה סגול שמזין את הצמחים שלו ומאיר את דירתו הצנועה. השגרה שלו מדוקדקת – הוא יוצא לעבוד בניקיון השירותים הציבוריים בעיר, מתרחץ בבית מרחץ ציבורי, אוכל ארוחת ערב צנועה באחד מכמה מקומות קבועים וממשיך בחייו. דמותו בסרט "ימים מושלמים" סוחפת במונוטוניות שלה ומרתקת כשמשהו משבש אותה, והתוצאה היא דיון של קיום פשוט אך יפהפה, המשמש כתזכורת להעריך את החיים ובעיקר את הרגעים הקטנים.

היראיאמה אוהב שגרה, אבל למרות שהוא מעמיד פנים של אדם קר, הוא עשוי לאהוב את החיים, אפילו כשמשהו מפריע לו. עד כמה שהוא מתענג על היופי של היומיום, הוא גם אוהב את הדרכים שבהן דברים בלתי צפויים מתגלים. האופן שבו צבעי החולצות של הולכי הרגל משתקפים על המשטח המתכתי של קיר השירותים הציבוריים שהוא זה עתה ניקה, או שאישה אוכלת ארוחת צהריים לבדה – משקפים את הבדידות שלו.

חייו של היראיאמה מתגוללים מול הגילויים הקטנים והבלתי צפויים הללו. הקולגה הצעיר שמנקה איתו שירותים, טאקאשי (טוקיו אמוטו), אינו לוקח את החיים ברצינות כמו עמיתו למקצוע. הוא מנקה שירותים ביד אחת תוך שהוא מסתכל בטלפון ביד אחרת, והוא מעיר ל-היראיאמה כי הוא לוקח את העבודה שלו ברצינות רבה מדי. טאקאשי מתחנן אליו לכסף כשדייט שלו עולה על שרטון, אבל היראיאמה כמעט לא מוציאה מילה, אפילו כששואלים אותו: "אתה בודד?".

הבדידות לא נראית כמו משהו ש-היראיאמה מוטרד ממנו. הוא רואה עולם גדול יותר שהוא חלק ממנו, יופי מקיף שלא יכול להשאיר אותו בודד, גם אם הוא בקושי מחליף שתי מילים עם אדם נוסף בכל יום. הקשר של היראיאמה לעולם עמוק יותר מכל דבר אחר בחייו – הוא מצלם את העצים במצלמה ישנה, והוא מטפל בגינה הקטנטנה בביתו. הוא חלק ממכלול וזה מספיק לו.

ביקור של אחייניתו של היראיאמה, ניקו (אריסה נקאנו) – ובסופו של דבר אחותו, רומז למשהו עמוק יותר מאחורי הבידוד שלו. זה עשוי להיות יותר הכרח, טקטיקה הישרדותית, מאשר רק העדפה. זה ש-היראיאמה זוכה לבלות יום עם אחייניתו הצעירה מראה את סוג האדם שהוא יכול להיות בלי משקל הבדידות. אם כבר, זה מאשש מחדש את החיים שהוא יצר לעצמו: "הפעם הבאה היא הפעם הבאה", אומר היראיאמה ל-ניקו, "עכשיו זה עכשיו".
בתחילת הסרט, הבמאי וים ונדרס מצלם את צמרות העצים מלמטה, מראה את חופותיהם כשהם גדלים זה סביב זה. היראיאמה מרבה להסתכל על העצים האלה, מצלם אותם, גונב מבטים בזמן שהוא רוכב על אופניו או אוכל את ארוחת הצהריים שלו. חלק גדול מהסרט מעמת את תצפיות הטבע הללו עם הנופים העירוניים של טוקיו, הבטון שלה מואר הניאון ופנסי הרחוב בגווני הכתום. בתוך כל זה מוצא היראיאמה שלווה בעולם שעשוי להיראות עגום. השמחה של היראיאמה – והכנות העדינה של במשחק של יאקושו – גורמים לחזון של הבמאי להנחיל לצופים שלווה בצורה מופתית.
"ימים מושלמים | Perfect Days" – עכשיו בבתי הקולנוע.