Skip to content

העבודה שחררה את אימא

עד גיל 80 לערך הייתה עמלה על מכונת התפירה ולא הניחה למוראות העבר לפגוע בשמחת החיים המדבקת שאפיינה אותה כל שנותיה
פחות מדקה זמן קריאה: דקות

80 שנה לשואת יהדות הונגריה וגם אני, כצאצא להורים יוצאי הונגריה, מבקש לספר על אמי ששרדה את אושוויץ בירקנאו אחר ייסורים קשים מנשוא ,ואמונה בחיים שלא חדלה מאז השחרור ב-45 ועד לפטירתה בשנת 2012 והיא בת 88. על אימא שנקראה מגדה רוט ושינתה שמה לאסתר שוורץ (אחר נישואיה לאבי דיורי- צבי ) ומאוחר יותר לעם-עד, ניתן לייחס את המשפט הנכלולי 'העבודה משחררת' שהתנוסס בשער הכניסה לאושוויץ. כשניגשו הגרמנים לבלוק 10 בו שהו 1000 נשים הונגריות מוכות גוף ונפש ומזות רעב, וביקשו מתנדבות לעבודה במפעל טקסטיל בגרמניה, ניאותו רק 70 מהן להמר על 'העבודה המשחררת' גם מתוך ההבנה שאולי מדובר במצעד נוסף למקלחות הגז.
שבעים הנשים, בתוכן כשש בנות הדוד של אימא, ניצלו ממוות בטוח בעוד האחרות מצאו מותן במקלחות ובמשרפות. אבי, בן יחיד להוריו,  נלקח למחנות עבודה בהונגריה וטרנסילבניה ורק לאחר השחרור הבין שנותר הניצול היחיד ממשפחתו הגרעינית והרחבה. בשנת 2018 בהיותו בן 94 הלך לעולמו והוא שבע ימים והישגים אקדמיים בתחום חקר הקיבוץ.

Arbeit macht frei; "אַרְבַּיְיט מַאכְט פְרַיְי" (צילום: וויקיפדיה, מוזיאון השואה לל"ק ולפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

לאחר שעבדה כתשע שנים כמטפלת בגני וכיתות ילדים, עברה אימא לעבודה במפעל הטקסטיל הקיבוצי.  גם שם שחררה אותה העבודה באריגה מייסורי הנפש ומזיכרונות העבר. עד גיל 80 לערך הייתה עמלה על מכונת התפירה ולא הניחה למוראות העבר לפגוע בשמחת החיים המדבקת שאפיינה אותה כל שנותיה.

אסתר עם עד במכבסת הקיבוץ (מצובה) צילום: באדיבות המחבר

יהדות הונגריה ששכלה  564 אלף נשים ילדים וגברים מתוך כ-700 אלף סה"כ הייתה חלק מרכזי ב'פתרון הסופי' שהגה ויישם המשטר הנאצי . בתוך חודשיים נלקחו מאות האלפים למחנות ההשמדה ואפילו כתובת הקעקע לא נצרבה על זרועם של רבים ,משום שלא היה צורך למנות אותם ככשירים לעבודה או לחיים. למרות האסון הנורא שהתרגש על היהדות ההונגרית סיפורה כמעט ולא נשמע ברבים ולבטח לא זכה לאזכור ותיעוד דומים לאלו של יהדות פולין לרבות השהות בגטאות והכליאה במחנות הריכוז וההשמדה  מאז 1942. גם אימא שהייתה נוהגת לספר את שעבר עליה לילדים רכים וגם לבוגרים יותר בבתי הספר, ציינה כי בהגיעה לאושוויץ ראתה כבר את הנשים הפולניות ששהו במחנה זמן רב לפי כך והיו עבורה ועבור ולחברותיה כמעין 'חונכות' ומשיאות עצה ב'פלנטה' האחרת. אבא, לעומתה, כמעט ולא סיפר ורק כאב את השתקת הסיפור ההונגרי בשואה תוך שנהג לומר 'העם ההונגרי נולד ללא מרפקים' וכיוון לכך שלא ידע לפלס דרך בימים ההם ובזמן הזה.

חבל לי שאימא ואבא לא הגיעו למועד בו מקדישים את יום השואה לסיפורה הטראגי של יהדות הונגריה. נחמה מסוימת יש לי בכך שלא חוו את שואת ה-7.10 ואת האובדן הנורא של צעירים וקשישים ואת סיפורי  החטיפה, האונס, הביזה, השריפה שהיו מחזירים אותם למוראות הקשים לפני שמונים שנה ויותר אותם ביקשו לשכוח.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן