ז'יברני, הבית והגן בהם חי ויצר הצייר האימפרסיוניסטי הגדול, קלוד מונה, במשך המחצית השנייה של שנותיו, מ-1883 עד מותו ב-1926. יעד תיירותי שני בנורמנדי, אחרי מון סן מישל. מונה יצר סביב הבית גן עדן ירוק מלא עצים, שיחים, צמחים ופרחים מרהיבים, מנוקד בבריכות מים, בהשראה יפנית. קלוד מונה, שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו באותה תקופה בחייו, השתקע ב-1883 עם משפחתו הגדולה והמורחבת בז'יברני. בכפר זה, בלב הטבע, צייר את היפים בציוריו. בכפר זה חי את שנותיו האחרונות, בבדידות יחסית, כשהוא משלים את יצירת חייו הגדולה, כשהוא מתמודד עם האבל על מות אשתו אליס ובנו הבכור ז'אן ועם האבל על מות חברים ציירים. אחרון האימפרסיוניסטים.
הציור והגן היו שתי תשוקותיו הגדולות של קלוד מונה. הגעתו לז'יברני ב-1883 מהווה מפנה בחייו ובמסלולו האומנותי. מונה היה אז בן 43 ולא ידע באותו רגע שיבלה עוד 43 שנה במקום הזה. קלוד מונה הגיע לז'יברני בדיוק באמצע חייו.
ב-1883 חיפש קלוד מונה מקום לגור בו. תוך חיפושיו משך את תשומת לבו בית איכרים בכפר ז'יברני (Giverny) שבצמוד לו היה גן ירקות ומטע עצי תפוחים חמוצים שנקרא "הבוסתן הנורמנדי" (Le clos normand).
הכפר והבית על הגן והמטע התאימו לו מאד, מכל הבחינות. הכפר שוכן בעמק לח, מיקרו אקלים, שבו נשפך נחל האפט לנהר הסן. לפנות בוקר מתאדות טיפות המים וזוהרות בהשתקפויות של כל צבעי הקשת. לא היה מיקום טוב מזה לצייר ולגנן שהיה קלוד מונה, וגם למצבו המשפחתי המיוחד התאים. זוגיות עם אישה פרודה, עדיין נשואה, שבאה לגור אתו עם ששת ילדיה והוא אלמן עם שני ילדים מאשתו המנוחה, קאמי. בנוסף, היה הבית רחב ידיים. זוג עם שמונה ילדים יוכלו להשתכן בו בנוחיות. ופרט לא מבוטל, דמי השכירות היו נמוכים. איזו מציאה!
מונה עקר את עצי מטע "הבוסתן הנורמנדי" ושתל במקומם עצי דובדבן, עצי אפרסק יפני ועצי נוי. ליופיה של פריחת העצים נוספה ססגוניות אלפי הפרחים ששתל בערוגות הגן: אירוסים, נרקיסים, ויסטריות, צבעונים, פרגים, אדמוניות…
מונה עיצב את גנו לפי האור, עקב אחרי השמש. הוא שתל פרחים בצבעים קרים, כחול, סגול, ורוד במזרח וככל שהתקדמה השמש, צבעי הפרחים הפכו חמים, צהוב, כתום עד אדום.
השדרה הראשית (La grande allée), שהובילה מהשער אל דלת הכניסה לבית, רופדה באבני חצץ וחופתה בקשתות מתכת עליהן השתרגו ורדים מטפסים. משני צידיה שתל מונה פרחי כובע נזיר, לוהטים בצהוב וכתום.
מונה התחיל להצליח סוף סוף ומצבו הפיננסי השתפר. כך עלה בידו לקנות ב-1890 את הבית שעד כה שכר. כך עלה בידו להגשים מיזמים גדולים. ב-1891 קנה גן נוסף, בהמשך "הבוסתן הנורמנדי", כדי לעצב בו את "גן המים". ב-1893 חפר את בריכת הנימפאות שהייתה כרוכה בהטיית יובל של האפט (L'Epte), שהוא עצמו יובל של הסן (La Seine). יצירה מלאכותית בטבע ששימשה מקור ליצירות על בד הציור. על הבריכה, על ציר "השדרה הגדולה", הקים גשר ירוק מקושת, בסגנון יפני, שאפשר משחקי אור וצל. עצי הצפצפות העניקו את הצל בעוד מתחת לגשר עבר האור. זאת הייתה נקודת תצפיתו המועדפת על הנימפאות, מקום של מדיטציה באווירה כמו מיסטית. הגשר עצמו הפך למודל ומופיע בציוריו של מונה.
משלימים ומעמיקים את האווירה האקזוטית עצי גינקו, שיחי במבוק, שיחי ערבה בוכיה, שיחי אדר, שיחי אדמונית יפנית, חבצלות. אך מעל לכול מהפנטות את מונה דווקא הנימפאות אותן גילה בתערוכה האוניברסלית של 1889- זאת של מגדל אייפל. מונה גילה אותם בבריכות טרוקדרו והוקסם. הוא היה, ככל הנראה, הראשון בצרפת ששתל נימפאות בגנו, מיזם חדש. כל יום היה גנן מנקה את מי הבריכות כדי שיידמו לראי מלוטש ומרטיב את עלי הנימפאות אחרי שהסיר מהם את האבק כדי שישקפו היטב את האור. מהות האימפרסיוניזם היא ללכוד את האור החולף, את הרגע. סדרות "ערמת החציר" ו"קתדרלת רואן" מכילות כל אחת יותר מעשרים רכיבים וכל אחד מהם מציג את הנושא באור שונה.
מונה הפך דמות סמכותית כצייר, כאיש וכראש משפחה. חיי יושבי הבית סבבו סביב עבודתו של הפטריארך שהסטודיו שלו נמצא בקומת הקרקע של הבניין הראשי. הסטודיו הזה הפך סלון לאחר התקנתם של עוד שני חדרי עבודה גדולים יותר. ב-1886 עוצב הסטודיו השני, שנקרא "הסדרות", באסם הסמוך. השלישי, שנקרא "הדקורציות הגדולות של הנימפאות", הוקם כמבנה נפרד בזמן מלחמת העולם הראשונה.
את חיפוי טיח קירותיו החיצוניים של הבית השאיר מונה בצבעם המקורי הוורוד אך גידל גפן בתולה שטיפסה על חזיתו כדי שייטמע בגן. את התריסים צבע בירוק, את חדר האוכל בצהוב כרום, כולל הרהיטים, נועז בתקופתו. 231 תחריטים יפניים של מיטב האומנים עיטרו את הקירות – הז'פוניזם היה, כידוע, בשיא האופנה בסוף המאה ה-19 ומונה דבק בו בלהט ולמד אותו. סביב השולחן יכלו לשבת עד שישה עשר סועדים, בונאר, סיסלי, קייבוט, פיסארו, רנואר, סזאן, רודן, סשה גיטרי, אוקטב מירבו, ז'ורז' קלמנסו היו בין הקרואים. אחרי ארוחת הצהרים אהב מונה לשתות שיכר שזיפים וקפה עם חבריו – ציירים, מבקרי אומנות, סוחרים, אספנים – בסטודיו-סלון שהיה מעין מוזיאון אינטימי, מקדש, המקום היחידי בבית שבו היו תלויות יצירותיו שלו. ושלו בלבד. האוסף, שבו כל התקופות היו מיוצגות, איפשר לו לעשות הערכת מצב, לבחון את הטכניקות השונות בהן נקט, את התפתחותן. בביתו של מונה, בסלון, תראו, אתם, המבקרים, רק רפרודוקציות של ציוריו שהיו תלוים בו בימי חייו. המקוריים הועברו מז'יברני למוזיאון מרמוטן מונה הכולל יצירות רבות שלו. ממליצה מאוד לבקר בו. חבריו היותר קרובים של מונה יכלו לראות על כותלי חדר השינה שלו בקומה הראשונה ועד לשירותים ולמסדרון המוביל לחדר המדרגות ציורים של אז'ן בודן (Eugène Boudin), סזאן, פיסארו, קייבוט, סיניאק, רנואר, דגה, מאנה, ברת מוריזו – ציירים שמונה היה זקוק לקרבתם, ידידים ושותפים להרפתקה האימפרסיוניסטית. שום ציור של מונה עצמו לא נמצא בחלק הזה של הבית. חדר השינה, ששלושת חלונותיו היו פתוחים תדיר לעבר הגן, היה המקלט אליו עלה בלי לאבד איתו מגע. התצפית עליו הייתה ועודנה מושלמת. מונה אהב לאכול ולשתות היטב וכל המשפחה חלקה איתו את התענוג. על ממלכת המטבח השגיח רק מרחוק, היא לא הייתה תחומו הישיר אך עיצובה היה מוקפד, כמו שאר חלקי הבית. מונה דאג להרמוניית הצבעים והצורות ששלטה בה. מרצפות הקרמיקה מרואן בכחול-לבן והרהיטים המשוחים בלכה כחולה בהירה התמזגו בנחושת מערכת הסירים. סימפוניה מלבבת של גווני כחול רוגעים ומרגיעים.
מונה הפך מיתוס. כל שנה פוקדים את הבית והגן כשבע מאות אלף מבקרים מכל העולם כולו. ז'יברני הוא אחד מהיעדים התיירותיים המבוקשים ביותר בצרפת. הבית והגן לא איבדו מקסמם. ב-1980 הוקמה הפונדסיון קלוד מונה (La Fondation Claude Monet) והאתר הקסום נפתח לציבור הרחב אחרי שלוש שנים של שיפוץ קפדני, נאמן למקור.
חצי שנה לאחר מותו של מונה נפתחה לציבור, הודות לקלמנסו, במוזיאון האורנז'רי, תערוכת הקבע של הציורים הפנורמיים של הנימפאות, עליהם עבד מונה בעשר השנים האחרונות לחייו. נוף מים מנוקד בנימפאות, ענפי ערבות, השתקפויות עצים ועננים, נפרש על מאה מטרים לעיני הצופים, מעניק "אשלייה של מכלול ללא סוף, של גל ללא אופק וללא חוף", לפי מילותיו של מונה עצמו. ממליצה להשלים את הביקור בז'יברני בביקור במוזיאון האורנז'רי בפריז.
כיצד להגיע לז'יברני מפריז?
ברכב: לנסוע בכיוון צפון-מערב בכביש המהיר A13. לרדת ממנו ביציאה אל ורנון (Vernon) ומשם להמשיך בכביש D5 עד לז'יברני.
בתחבורה ציבורית: מתחנת הרכבת סן לזאר (Saint Lazare) עד ורנון ז'יברני (Vernon Giverny) ומשם במונית או באוטובוס או ברכבת תיירים קטנה עד ז'יברני. קחו בחשבון בערך שעתיים מפריז עד היעד.
מומלץ לבקר במלון בודי לשעבר (Ancien Hôtel Baudy), ליד מוזיאון מונה, ששם התגוררו ציירים, בייחוד אמריקאים, שבאו להתבשם מקרבתו של המאסטרו. ניתן לראות את חדר האוכל המקורי שבו אכלו ואת הסטודיו שבו עבדו. היום זאת מסעדה טובה.
אתר המסעדה: https://www.restaurantbaudy.com/
מומלץ גם לבקר במוזיאון הסמוך לאומנות אימפרסיוניסטית, "מוזיאון האימפרסיוניזמים", כדי לראות את ציוריהם.
אתר המוזיאון: https://www.mdig.fr/
אפשר גם ללון בז'יברני כדי לבקר בלי לחץ במוזיאון ובמלון לשעבר ולאכול בנחת במסעדה. בכפר מעניין לבקר גם בכנסייה שלו ובקבר של קלוד ואליס מונה. גם ורנון שווה ביקור.
האתר הרשמי של מוזיאון קלוד מונה, "פונדסיון קלוד מונה", בו מידע רב ומעשיר ביותר: https://fondation-monet.com/