דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

אני מאמין שיום יבוא ובהבימה ילמדו להציג מחזות זמר טובים ומרגשים יותר מאשר "האמיני יום יבוא". הם כבר עשו זאת בעבר, אבל לאחרונה משהו מתפספס שם בתחום הזה. גיא מרוז, שחתום על המחזה, הוא יוצר מוכשר ודעתן עם אמירה חברתית ופוליטית, אבל לא מחזאי. מרוז כתב כמה אפיזודות וסצינות, שלא מתחברות למחזה עוצמתי על הזמרת וגיבורת התרבות יפה ירקוני.

אפשר לאהוב את ירקוני או לא, אפשר להעריך את אישיותה המורכבת או לא, אבל בהחלט מגיע לה מחזה עומק ולא אוסף קטעים, חלקם מעניינים, חלקם שטחיים, חלקם מבולבלים, שמוקפצים במהלך ההצגה אחורה וקדימה בזמן. הבמאי אלדר גוהר גרויסמן לא הצליח להתגבר על החורים במחזה, אבל נראה שעשה ככל יכולתו כדי לצמצם נזקים.

מזל שירקוני השאירה אחריה אוסף של להיטים, שמשקפים תקופה סוערת בתולדות המדינה. השירים האלה, בביצוע מעולה של הלהקה ובעיקר של גלית גיאת, הם החלק הטוב במחזמר.

יפה ירקוני היתה גדולה מהחיים, כשהופיעה על הבמה, אבל החיים הפרטיים והמקצועיים שלה עברו טלטלות ומשברים, כמעט טלנובלה, ובכך מנסה המחזה לעסוק. וגם עוסק בהרחבה בהתבטאות אחת בשלהי הקריירה שלה, כאשר עוררה סערה פוליטית וציבורית, כשמתחה ביקורת נוקבת על התנהגות חיילי צה"ל בשטחים בזמן האינתיפאדה.

כל כך אירוני, שההצגה  על מי שכונתה "זמרת המלחמות", עולה בתקופה של מלחמה נוראית שעוברת עלינו. לא קשה לנחש מה היתה ירקוני אומרת על ממשלת ההרס והחורבן, שהביאה אותנו לטבח 7 באוקטובר. לא קשה לנחש מה היתה אומרת על הפקרת החטופים. לא קשה לנחש מה היתה אומרת על ראש ממשלת המחדל.

לא קשה לנחש, שירקוני היתה נמנית היום על מעט האמנים האמיצים, שמעיזים להביע את דעותיהם, גם במחיר פגיעה בקריירה, ולא היתה נמנית על מנזר השתקנים והשתקניות של רוב אמנים ישראל וגיבורי התרבות, שכבר מזמן אינם כאלה גיבורים.

ירקוני היא זמרת שנשכחה. ההצגה "האמיני יום יבוא" מחזירה אותה לחיים ומתרכזת בתמונות מחיי הנישואים הכושלים שלה, תרומתה הגדולה לתרבות הישראלית ובצורך שלה באהבת הקהל.

המחזה מקטין קצת את אישיותה של ירקוני, אבל בתור פיצוי אנחנו מקבלים את השירים הנפלאים ושלוש שחקניות טובות, שמגלמות את הכוכבת בתקופות שונות בחייה: גילה אלמגור נוגעת ללב בתפקיד ירקוני המבוגרת, גלית גיאת שרה נפלא בתפקיד ירקוני באמצע החיים ואיני עלמני היא יפה ירקוני צעירה ותוססת. ויפה.

"האמיני יום יבוא" היא הצגה נוסטאלגית, לפעמים מלודרמטית, על תקופה שהיתה ואיננה, ועל זמרת מצליחה מאוד אבל לא מאושרת.

לראות או לא לראות? אם תשרדו את החלק הראשון, לא תצטערו שנשארתם לחלק השני, הטוב והמרגש.