מחקר חדש שמפרסם היום (ראשון) מרכז אדוה, מעלה כי קיימת מגמת עלייה מקרי גירושים שטומנת בחובה ביקוש לדיור בקרב הגרושות. המחקר מעלה כי קיימת אפליה ממוסדת של המיעוט הערבי במדינה היהודית, בעיקר בכל הקשור לקרקעות. שנית, מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית המאופיינת בנסיגה ממחויבות ממשלתית לספק פתרונות דיור. הן הפתרונות המדינתיים המעטים שנותרו בתחום הדיור והן הפתרונות שמציע השוק הפרטי אינם מתאימים למאפיינים ולצרכים של האזרחים הערבים. ולבסוף, המבנה הפטריארכלי המאפיין את החברה הערבית.
המסמך החדש של מרכז אדוה וקרן פרידריך אברט, מאת ד"ר פהימה עבאס, בוחן את השלכות משבר הדיור על נשים ערביות גרושות ובודק את מידת יכולתן להשיג דיור, בבעלות ובשכירות, בהתבסס על מעמד חברתי ומקום גיאוגרפי. כמו-כן בודק המחקר את מידת התאמתן של תוכניות הדיור הממשלתיות לצרכיהן של נשים ערביות גרושות ומציג המלצות למען התאמתן הטובה יותר עבור נשים אלה. נתוני המחקר מעלים כבשנים האחרונות ניכרת עלייה בשיעורי הגירושין בקרב האוכלוסייה הערבית – עלייה המעלה את הביקוש לדיור בקרב נשים ערביות גרושות.
המחקר מראה שחסמי הדיור של הנשים הערביות הגרושות נוצרים משילוב של מספר גורמים: ראשית, אפליה ממוסדת של המיעוט הערבי במדינה היהודית, בעיקר בכל הקשור לקרקעות. שנית, מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית המאופיינת בנסיגה ממחויבות ממשלתית לספק פתרונות דיור. הן הפתרונות המדינתיים המעטים שנותרו בתחום הדיור והן הפתרונות שמציע השוק הפרטי אינם מתאימים למאפיינים ולצרכים של האזרחים הערבים. ולבסוף, המבנה הפטריארכלי המאפיין את החברה הערבית.

לקריאת המחקר כולו לחצו כאן
מדיניות הדיור משחקת תפקיד מרכזי, בקביעת מרחב הבחירה של הנשים הערביות הגרושות. מדיניות ממוסדת של הפקעת קרקעות, יוצרת דפוסי מגורים המקשים על נשים לדרוש את חלקן בבית הבעל במקרה של גירושין. הפטריארכליות בחברה הערבית השוללת מחלק מהנשים את זכותן לקבל חלקן בירושה, מציבה גם היא בתורה חסמים בפני הנשים לרכוש בית או קרקע. ובכך יכולתן של הנשים להשיג דיור בבעלות פוחתת. כחלק מהמדיניות הניאו ליברלית, נסיגת המדינה מתפקידה בהקצאת דיור, הפכה את הדיור בבעלות ובשכירות לפחות נגיש עבור נשים ערביות גרושות. וזאת בעקבות המחסור בפתרונות מדינתיים (דיור ציבורי), אי התאמתם למאפיינים התרבותיים הכלכליים של הנשים הערביות הגרושות (מחסור בהון עצמי, קושי במיצוי זכויות, שכר נמוך) או לצרכיהן (לקיחת משכנתא, השתתפות בפרויקט מחיר למשתכן).
המחקר מצא שבשנת 2021, כ-24% מהנשים הערביות הגרושות התגוררו בשכירות, לעומת 11.8% מהאוכלוסייה הערבית כולה. מסקר פיילוט שנערך במסגרת המחקר עולה כי נשים ערביות גרושות מוציאות נתח גבוה למדי מהכנסתן על דיור, גבוה יותר מהרף הנורמטיבי העומד על 30% מההכנסה.
מאז הקמת המדינה בשנת 1948, הגבלת הפיתוח של הישובים הערביים התבטאה, בין השאר, במדיניות הדיור, שהתנערה מאחריות הממשלה לאספקת פתרונות דיור לתושביהם. מזה שלושה עשורים נמצאים מחירי הדיור בישראל בעלייה. עליית מחירי הדיור הקצינה את אי-השוויון בדיור הקיים בישראל מאז שנותיה הראשונות ותרמה להחרפת משבר הדיור, הבא לידי ביטוי בקושי בהשגת קורת גג יציבה וראויה בקרב אוכלוסיות הולכות ומתרחבות.

מדיניות הדיור משחקת תפקיד מרכזי, בקביעת מרחב הבחירה של הנשים הערביות הגרושות. מדיניות ממוסדת של הפקעת קרקעות, יוצרת דפוסי מגורים המקשים על נשים לדרוש את חלקן בבית הבעל במקרה של גירושין. הפטריארכליות בחברה הערבית השוללת מחלק מהנשים את זכותן לקבל חלקן בירושה, מציבה גם היא בתורה חסמים בפני הנשים לרכוש בית או קרקע. ובכך יכולתן של הנשים להשיג דיור בבעלות פוחתת. המחקר מצא שבשנת 2021, כ-24% מהנשים הערביות הגרושות התגוררו בשכירות, לעומת 11.8% מהאוכלוסייה הערבית כולה. מסקר פיילוט שנערך במסגרת המחקר עולה כי נשים ערביות גרושות מוציאות נתח גבוה למדי מהכנסתן על דיור, גבוה יותר מהרף הנורמטיבי העומד על 30% מההכנסה.
לאור כך שלא מוקמות שכונות מגורים חדשות ביישובים הערביים, יכולתן של נשים גרושות ממעמד הביניים לבחור מקום מגורים ביישובים הערביים מוגבלת. אך השתייכותן למעמד חברתי כלכלי בינוני מגדילה את מרחב הבחירה עבורן ומאפשרת להן למצוא מקומות מגורים ביישובים מעורבים או יהודיים, בהם אפשר לנצל את הקרבה לסביבה חברתית ערבית (חינוך לילדים) ובו בזמן לנצל את אפשרויות המגורים בשכונות המציעות איכות חיים, ביטחון ופרטיות.
בערים המעורבות, ההפרדה המרחבית מצמצמת את אופציות הדיור העומדות בפני נשים המשתייכות למעמד נמוך. קיימות צורות שונות של הפרדה, הפרדה בינעירונית בין יפו לבין העיר תל אביב, והפרדה בין שכונות ערביות לבין שכונות ויהודיות כמו במקרה של העיר לוד. בשני המקרים ההפרדה מגבילה את נגישות הנשים לדיור. דחיקת הנשים מדירות רשות הפיתוח בניהול עמידר ביפו, כחלק מתהליך הג'נטריפקציה, תורמת לאובדן הנשים לקורת הגג בערים המעורבות.
ד"ר פהימה עבאס: "יכולתן של נשים ערביות גרושות בישראל – לרבות אלה מביניהן שהשתייכו לפני הגירושין למעמד הביניים – למצוא פתרונות דיור ראויים ב"שוק החופשי" מוגבלת ביותר. למרבה הצער, גם כשהן פונות לסיוע מגורמי המדינה, הן מתקשות לקבל סיוע הולם, ורבות מהן מתדרדרות על כן לעוני ולחיי מצוקה".