דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

"השכנים מלמעלה" עושים המון רעש. בעיקר בלילה. בעיקר כאשר הם עושים סקס סוער. בעיקר כאשר הסקס הסוער כולל אורגיות, חילופי זוגות ופרטנרים שהם מצרפים למיטה הענקית שלהם. בקיצור חגיגה.

החגיגה הזו מעצבנת את השכנים מלמטה. בני זוג בורגניים וממורמרים, ששכחו מתי עשו סקס לאחרונה. "השכנים מלמעלה הם חוצפנים, הם חארות של בני אדם. נראה לך שהם לא יודעים שאנחנו שומעים אותם? הם אוהבים ששומעים אותם, זה מדליק אותם. הם גונחים וצורחים כי הם לא שמים זין על השכנים שלהם, זה הכל! הם רוצים לעשות סקס? שיקחו חדר במלון! לא בבית!" (קטע מההצגה).

שני הזוגות מחליטים להיפגש כדי ללבן את הנושא הבוער. ככה מתחילה ההצגה "השכנים מלמעלה" בהבימה. העלילה מתרחשת בסלון ביתם של השכנים "המרובעים".

אבל זו לא רק דרמה קומית על זיונים, פנטזיות, שקרים ונישואים פתוחים. זו הצגה על זוגיות שנשחקת, על אהבה שדועכת, על תשוקה שמתפוגגת ועל חיי נישואים לא מאושרים.

ובזה כוחו של המחזה, שכתב הספרדי ססק גאי. לא מחזה ענק, אבל מחובר לחיים עצמם, מנסה לרדת לעומק ולפעמים מצליח, מציב מראה נוקבת ומשעשעת מול הצופים ומעמת אותם עם הזוגיות של כל אחת ואחד מאיתנו.

הצחוקים באולם הם בעיקר צחוקים של מבוכה בגלל הטקסט הנועז יחסית לקהל הבורגני שמגיע לתיאטרון. לאחרים, שפתוחים יותר מינית והם המיעוט בקהל, הטקסט נשמע אפילו שמרני. לא, אין עירום פיזי בהצגה, יש עירום נפשי, שבו שני הזוגות פותחים את הכל. כמעט.

ויש ארבעה שחקנים מצויינים, שזורמים עם הסיטואציה: נורמן עיסא האנרגטי עם חוש קומי מצוין, עדנה בליליוס הסקסית, שמביאה כישרון מוכח ונוכחות מרעננת לבמה, אסנת פישמן היפה והנוגעת ללב, ואודי רוטשילד קל הדעת והמשעשע.

איך הבימוי של נתן דטנר? אין הפתעות. מצד אחד הבמאי מאפשר לשחקנים להתבטא ולא משתלט על הסיטואציות, מצד שני חסרים בבימוי דמיון ויצירתיות – כדי להכניס יותר צבע לבמה. גם התפאורה חיוורת יחסית והמטבח נראה כאילו שכחו לאבזר אותו.

לקראת סיום נערך מעין טיפול פסיכולוגי אינסטנט על הבמה, שמובילה עדנה בליליוס, והוא נשמע ונראה לא אמין. וגם – למרות כמה חורים בעלילה ובדיחות שחוזרות על עצמן, בעיקר של נורמן עיסא, אהבתי את ההצגה ואני ממליץ עליה בחום. שעה ורבע של אסקפיזם בימים אלה.

ואיך השכנים שלכם? איך הסקס אצלכם? מה קורה לתשוקה ולאהבה? אחרי ההצגה אתם חייבים לדבר על זה. לפתוח את ה-כ-ל. גם  בשביל זה הולכים לתיאטרון.