האופרה הירושלמית מעלה בבכורה ישראלית את "ארמידה ורינלדו" מאת ג'וזפה סארטי, ליברית מאת מרקו קולטליני, בהשתתפות התזמורת הסימפונית ירושלים והאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, בימוי: מרים קמריני, מנצח: עומר אריאלי, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, 13.6.2024

מופע יחיד בארץ

במאית: מרים קמריני, מנהל מוזיקלי ומנצח: עומר אריאלי

אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים,

 13.6.2024

ארמידה ורינדלו היא אופרה שעוסקת בירושלים בזמן מסעי הצלב כשהגיבורה הראשית, המכשפה ארמידה, מכשפת את רינדלו האביר הצלבני אך לבסוף מתאהבת בו. כשהוא נוטש אותה, היא פונה לאלי הנקם להשמיד אותו ואת האי המכושף.

כבר למן הצליל הראשון של הפתיחה התזמורתית הקפיד המנצח עומר אריאלי על הדקויות:  התזמורת  הייתה מאד לירית. בתמונת הנשף בגינה עיצב המנצח ניגודים יפים בדינמיקה שתרמו לחיות הביצוע, ובנה את הקרשצ'נדו גם בכלי הנשיפה, מתוכם בלט החליל ביפי נגינתו הלירית.  הירידה לפיאנו הייתה מלאת קסם.

הדיאלוג בתזמורת בין כלי הנשיפה למיתר היה מלא חיים בעיקר באקצ'לרנדו.

תמונת הגן שבתה את הלב בתאורת הפנסים שלה. הגברים עטו גלימות והמקהלה גנבה את ההצגה לא רק בשירתה המרשימה אלא בעיקר במשחקה.

הטנור מרק שיימר גילם את תפקיד האביר בליריות מרשימה.  עיצוב הדינמיקה שלו היה מושלם, הוא עמד בקצב. הוא היטיב לשחק את תפקיד "הגולם" – כשהעפיל לסוביטו פורטה שר בצווחנות קלה אך היה מופלא ולירי ברדתו לפיאנו. הליווי התזמורתי היה רתמי, חד ומדויק והעניק מעטפת של קלילות מרחפת לכל האופרה – יפה במיוחד הייתה הדרך בה השלימה התזמורת את שירת הסולנים. הסיומת של המקהלה הייתה מצוינת — היא נשמעה כשירה גרגוריאנית של המנונים כנסייתיים. השירה הייתה גרונית ויפה גם בפורטה.

למצו-סופרן נועה שיאון שגילמה את תפקיד האביר רינלדו היו גוונים כהים יפים והיא שרה בעדינות וליריות רכה מלאת קסם. היה לה קול עשיר וכישרון דרמטי והיא שרה בניקיון מרשים והשתלבה עם שירת המקהלה.

עומר אריאלי היטיב לעצב את  המענה המסולסל והמנוגד בתזמורת. היא ניגנה בלכידות אך הייתה מעט חד ממדית.

הליווי המשלים של התזמורת הניע את האופרה קדימה בריתמיות המחודדת שלו. התזמורת ניגנה בניקיון מרשים והליווי השרה נינוחות וינאית. תחת שרביטו של עומר אריאלי היו הסיומות  מאד עדינות. המענה בחליל היה מופלא: הוא ניהל דיאלוג עם נועה שיאון ששרה באיטיות מופלגת. הירידה בדינמיקה וה"התאדות" בתזמורת היו יפות, ומאידך  החיות שבה דרבן המנצח את התזמורת שניגנה בלכידות וקלילות הייתה רבת קסם: לירי במיוחד היה האבוב בשירתו.

הטנור מרק שיימר שר כלפי פנימה, ונועה שיאון כבשה את הלב בליריות של שירתה. המשוב  המתגבר בתזמורת היה מלא תנועה ומסך חיות. אף הדיאלוג בין מרק שיימר לנועה שיאון היה מלא חיות – בחלקה השני של האופרה הוא שר בדרמטיות מלאת חיים.

לנועה שיאון היה מנעד גדול וקול מאד ערב לאוזן והיא שרה בכישרון דרמטי אך ללא תשוקה.

לארמידה — הסופרן מריה מל הייתה קולורטורה קטנה אבל יפה. היא שרה בליריות – סופרן "אלרג'טו." התיאום ביניהן היה יפה. החיזור של רינלדו אחרי מריה מל היה מרשים, אך נטול חן; הוא שר "מצוות אנשים מלומדה". הליווי מסך חיים וקלילות – התזמורת הייתה מלוכדת ודרבנה את החיות והריתמיות של האופרה.

הסופרן מריה מל, תמונה של אלעד זגמן

מלא חיים ודרמה היה חלקה השני של האופרה. מריה מל שרה בדרמטית אופראית ובווירטואוזיות. גם ההאטות שלה היו במקומן – היא מסכה חיים ותנועה ומשחקה היה משכנע.  היא שבתה את לב הקהל ביגונה והייתה מלאת רגש.  היא שרה בווירטואוזיות אך לא הייתה מספיק נקמנית. מרשימה הייתה הסופרן שלומית לאה קובלסקי בתפקיד איסמנה שזו לה הופעתה הראשונה באופרה הירושלמית.

הרעיון של הבמאית הישראלית-איטלקייה מרים קמריני להפוך את המראות הוונציאניות למגינים צלבניים היה יפה.  כל חברי המקהלה עטו גלימות שמלה והרוזנים בשחור לבשו פנסים. המראה הפכה למגן צלבני והייתה כלי נשק סודי שהגן מפני הכישוף. ברוח הבימוי שהשתמש באמצעים פשוטים בלבד נופפו ללא לאוּת שתי זמרות/שחקניות בבד כחול – לסמל את הים. האבירים עטו גלימות – לא רק הנשים.

הרוזנים בשחור לבשו פנסים. ברוח הבימוי שהשתמש באמצעים פשוטים בלבד נופפו ללא לאוּת שתי זמרות/שחקניות בבד כחול – לסמל את הים. האבירים עטו גלימות – לא רק הנשים.

האביר רינלדו (נועה שיאון) לבש בראשית דרכו פיג'מה כמו דרדס. כשהתחייל, היה מצוייד ברובים ומדי צה"ל.

הנקמה של ארמידה ברינדלו הייתה נטולת אימה, מתוקה וחסרת אש.

היה זה ביצוע חינני לאופרה ולמלחין שזכינו להכיר הודות לעומר אריאלי