היום (רביעי, 19/06) מתקיים במועצת זכויות האדם של האו"ם דיון על מסקנות הדו״ח שהוגש בשבוע שעבר על ידי ועדת הבדיקה של המועצה לזכויות האדם. בדו"ח מאשימה הועדה את ישראל בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ובכלל זה גם עבירות מיניות. בדיון נוכחות נציגות של משפחות החטופים שנושאות דברים בפני המועצה בתגובה לדו"ח. מירב לשם גונן, אמה של רומי גונן, נשאה הצהרה בת 5 דקות, ובהמשך היום אשלי וקסמן בקשי, בת דודתה של אגם ברגר, תקריא הצהרה בפני המועצה.

דבריה של מירב לשם גונן: "שמי מירב לשם גונן, ואני אמא של רומי גונן, אישה בת 23 שנחטפה על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר 2023.  בניסיון להימלט מידיהם הרצחניות, היא נורתה כשנסעה במכונית עם שלושה צעירים נוספים. בתור השורדת היחידה, היא נגררה באכזריות בשערה הארוך והיפה מהמכונית, לאורך הכביש. הייתי עדה למציאות הזו בזמן שדיברתי איתה בטלפון, שמעתי את חוסר האונים והתסכול שלה מבלי שיכולתי לעזור לילדונת שלי. זה היה לפני 257 ימים. רומי ו-119 בני ערובה נוספים עדיין מוחזקים ללא כל תקשורת ברצועת עזה עד היום.

אדוני הנשיא, אני עומדת בפניך היום לא רק כאם, אלא גם כקול לנשים שעברו סבל בלתי נתפס ואשר לא מכירים בכאבן. כשגופן של נשים משמש ככלי פוליטי, כשכבודן מוטל בצד כי הן לא ב"צד הנכון", זה אות בושה לכולנו. מאז ה-7 באוקטובר, העולם מתמודד עם המציאות העגומה של האלימות המינית שהתרחשה ביום הפיגוע ובמהלך השבי. עם זאת, למרות עדויות מחרידות של ניצולים, דו"ח מקיף מאת הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם בנושא אלימות מינית בעימותים מזויינים, הגברת פראמילה פאטן, והאשמות של אלימות מינית ואונס בבתי דין בינלאומיים, הדו"ח שוועדת החקירה לא התייחס להאשמות הללו כראוי.

אדוני הנשיא, הדו"ח האחרון של ועדת החקירה ממעיט בחשיבות חומרת האלימות המינית שחוות נשים בשבי על ידי הפחתת סבלן ל"מצעד נשים כפרסים" בלבד. הפישוט והיחס מזלזל לסבלן, אינו רק חוסר רגישות עמוק אלא גם מעידים על בעיה רחבה יותר: חוסר נכונות להתעמת עם אמיתות לא נוחות והחלטה מזעזעת להסיט את המבט ולא להושיט יד לסייע לחסרי האונים. חטופות משוחררות כמו עמית סוסנה, אגם גולדשטיין אלמוג ואביבה סגל, שיתפו באומץ את שעברו. העדויות שלהן ממקור ראשון היו צריכות להיות בסיס לחקירה ואישור להתרחשותם. במקום זאת, בדו"ח התעלמו מדבריהן. אסור לקהילה הבינ"ל לאפשר לשיקולים פוליטיים לעקוף את ערכי הליבה האנושיים שלנו. יש להפנות אנרגיה ומשאבים להבטחת שחרור החטופים ושיקום הקורבנות. אנו חייבים לכל החטופים שעדיין מוחזקים בידי מחבלי חמאס בעזה לעשות כל שביכולתנו כדי לשחרר אותם מיד. אני חייבת את זה לרומי – וכך גם הקהילה הבינ"ל.

אדוני הנשיא, לרומי יש אב, שתי אחיות ושני אחים שהקדישו את כל חייהם ב-257 הימים האחרונים לשחרורה. זה נכון לכל 120 החטופים שעדיין מוחזקים כבני ערובה על ידי חמאס בעזה, ללא כל מידע הולם על תנאיהם, בריאותם ומצבם. אני עומדת בפניכם היום גם כנציגתם של אותם בני משפחה שגם הם סובלים, מצבם הבריאותי מתדרדר, ויש להכיר גם בכאבם. היעלמויות כפויות של חטופים על ידי חמאס מהוות יחס אכזרי ולא אנושי הן כלפי החטופים והן כלפי בני משפחתם – מהמציאות הזו הייתה התעלמות מוחלטת על ידי ועדת החקירה.

אני זוכרת את השיחות והתכתבויות שלי עם רומי במהלך אותו יום נורא. ידעתי שהיא ניצודה על ידי מחבלים שירו עליהם. רומי ניסתה להתחבא מאחורי שיחים והשתיקה אותי כדי ש"לא ישמעו אותי", כפי שכתבה. אני זוכרת את השיחה האחרונה מרומי באותו בוקר גורלי – היא הייתה מבועתת, והרגשתי חסרת אונים לחלוטין כשהקשבתי לסבלה.

ילדות בנות עשרים ושלוש לא צריכות להיות חטופות. אף אחד לא צריך!

אדוני הנשיא, אנחנו צריכים להיות באותו צד – הצד שנלחם בלקיחת חטופים, אל לנו לעולם להתיר שימוש בנשים צעירות ככלי למסחר.

אני מקווה שרומי שלי עדיין מאמינה בעולם החופשי, עדיין מאמינה בנו, ועדיין מאמינה שיחד נביא לסיומו של הסיוט שבו היא נמצאת. אני מאמינה שאנחנו יכולים לעשות יותר עבורם. אנחנו יכולים לעשות טוב יותר עבורם. החטופים צריכים אותנו! העולם צריך אותם! בבקשה, עזור לי לחבק את בתי שוב".