למרות שצה"ל אסר על תא"ל עופר וינטר להרצות בכנס הקצינים והלוחמים במילואים "זמן הכרעה", שנערך אתמול באקספו תל אביב, השתתפו בו כ-1,000 קצינים בכירים, אנשי אקדמיה, ולוחמים במילואים. אגב, וינטר הגיע להאזין לדיונים, וזכה לתשואות הקהל.

מטרת הכנס, לדברי המארגנים, היתה להראות שניתן וחובה להכריע את החמאס, ולחזק את רוח הלחימה של צה"ל ומפקדיו. בנוסף, לתמוך בהחזרת הביטחון לתושבי מדינת ישראל ולתרום למהפכה בתפיסת הביטחון: מ"הכלה" ל"הכרעה". לטענת ראשי הכנס, ללא הכרעת המלחמה, לא תהיה אפשרות להחזיר את תושבי העוטף לבתיהם ואת אזרחי ישראל לשגרת חייהם. בכנס הושמעו דעות שונות ומגוונות, שלא אחת עוררו תרעומת בקרב הקהל.

אלוף (במיל) יפתח רון-טל, לשעבר מפקד כח היבשה, סקר את היסטוריית הידרדרות ההרתעה הישראלית. "ההתנתקות או גירוש היהודים מבתיהם ב-2005 היתה אסון מבחינה בטחונית", אמר. היא איפשרה לחמאס להשתלט על עזה, ומאז יש לנו את מדינת חמאסטן. אבל קרו עוד כמה דברים באותה שנה. צה"ל בחר לשנות את התפיסה האסטרטגית, ולהעדיף הכרעה מהאוויר. גופים אחרים התחזקו על חשבון כוחות היבשה. כתוצאה מאימוץ התפיסה הזאת, מערך המילואים חטף את המכה החזקה ביותר. במאבק הנוכחי אין סיכוי שננצח ללא מערך המילואים.

"הלחימה מה 7.10 היא לא פחות מהירואית. יש כאן דור שעולה על קודמו בנחישות וברוח. זוהי קלאסיקה של לחימה בשטח בנוי הכי צפוף בעולם. אבל יש לי ביקורת על הדרג האסטרטגי. התנועה מצפון לדרום היא טעות! ציר פילדלפי היה צריך להיכבש ביום הראשון!

"התחושה שמקבלים מגורמים שונים היא שאי אפשר לנצח את החמאס. אז גם ניתן לנצח, גם צריך, וגם ננצח! צריך להוקיע כל מי שיש בו מורך, וחושב שלא ניתן לנצח את חמאס. צריך להגיע להכנעה מוחלטת של החמאס ושליטה צבאית בעזה. מי שחושב שתיפול מלמעלה איזו הנהגה מקומית אזרחית, או שהוא טמבל, או פועל מאינטרסים לא ענייניים".

הרוחות התלהטו מעט במהלך פאנל מומחים שהנחה עמית סגל, פרשן ערוץ 12. לשאלת סגל "איך נדע שניצחנו", ענה אל"מ (מיל) פרופ' גבי סיבוני, לשעבר מפקד סיירת גולני, ואשר שימש כעמית מחקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, וכיום פרופסור בתוכנית לניהול ביטחון וסייבר באוניברסיטת פרנצ'סקו דה ויטוריה במדריד: "המטרות של הדרג המדיני מאוד פשוטות להבנה. אנחנו צריכים להשמיד את החמאס באופן מוחלט. החמאס זה ארגון שאסור שתהיה לו תקומה. ואנחנו צריכים לעשות לו מה שבעלות הברית עשו לנאצים בגרמניה – השמדה מוחלטת. לא רק בעזה, אלא ביהודה ושומרון, ובכל מקום בעולם. זה תהליך שייקח הרבה זמן. צריך לשלוט בעזה בצורה צבאית. וזה יהיה רב שנים. הסימן הראשון לניצחון: פריחת היישובים בעוטף עזה, והקמת יישובים חדשים".

אל"מ (מיל) נירה שפק, ח"כ לשעבר במפלגת "יש עתיד", אשר שימשה גם כמפקדת נפה במפקדת העורף של אוגדת עזה: "נדע שניצחנו כשהחטופים כולם יחזרו, כשהנכד שלי ייסע באופניים מול סג'עייה, וכשנעבוד את האדמה עד התלם האחרון".

תא"ל (מיל) הראל כנפו, לשעבר כראש מטה פיקוד דרום, וכיום מפקד מרכז ההשפעה של פיקוד דרום, במילואים: "לא למדנו כלום ממלחמת יום כיפור. גם תוכנית ההגנה בעזה גרועה וגם היישום שלה. אחד הלקחים היה לא לסמוך על המודיעין. להיערך כאילו אין לך מודיעין. ולא עשינו גם את זה. הדרג המדיני קבע את המטרות שלו בצורה לא נכונה. בתוך המטרות חייב להיות עיתוי. חייב להיות זמן. בנוסף, אין פיקוח על התוכניות הצבאיות.

"לצה"ל לא היתה בכלל תוכנית להכרעת חמאס בעזה. הפעם האחרונה שהיתה תוכנית כזאת, כתב אותה אלוף פיקוד דרום דאז, יואב גלנט. עוד לפני שהייתי רמ"ט שלו. היתה תוכנית כתובה בשם "ענן כבד". המטכ"ל לא היה מוכן לאמץ אותה. והנה, אנחנו נמצאים 15-20 שנה אחרי, ועדיין אין תוכנית להכרעת חמאס בעזה. את התוכנית בונים תוך כדי הלחימה".

אל"מ (מיל) ד"ר חנן שי: "להכריע זה אומר כבר בשעות הראשונות להגיע לפילדלפי, לתפוס, לנתק ולהתחיל לבנות שם את תעלת קורינתוס. לנתק את הרצועה ממצרים לתמיד!"

"קרה דבר חמור בתחילת המאה", הכריז אל"מ (מיל) ד"ר חנן שי, מרצה לחשיבה אסטרטגית בחוגים ליחסים בינלאומיים ומדעי המדינה, אשר עמד בראש מחלקת פיקוד ושליטה שבמטכ"ל, והגה את המכללה לפיקוד טקטי. "צה"ל החליף את תורת ההכרעה שלו להרתעה תודעתית. זה אלכימיה: אתה לא יכול להרתיע מבלי שהכרעת. הכרעה היא פיזית, פיזיקלית. אז במקום להביא הכרעה, מביאים תמונת ניצחון. מה זה הכרעה? הבאת הצד השני לחוסר יכולת להילחם.

"להכריע זה אומר כבר בשעות הראשונות להגיע לפילדלפי, לתפוס, לנתק, ולהתחיל לבנות שם את תעלת קורינתוס. לנתק את הרצועה ממצרים לתמיד. במקביל, אתה מכניס לשם 4-5 אוגדות, אתה מתנפל על הרצועה, מבתר, מנתק, כמו שאנחנו מלמדים. אני מדבר פה על עניין של ימים, יומיים-שלושה. אתה מחלק את השטח למשבצות. כל חטיבה מקבלת משבצת, ואתה אומר לה, לפני שאת מטהרת, את דואגת שלא יזלוג. אני מעריך שבחודש, הדבר הזה היה צריך להיות מסודר.

"אנחנו נלחמים בטרור ולכן יש להשמיד אותו. מה שעשינו בשל"ג, מה שנעשה בירדן בספטמבר השחור. כך מסלקים. עכשיו יש בעיה חדשה – 750 קילומטר של מינהור. לא יעלה על הדעת לסיים מלחמה, ושהמינהור יישאר. ייקח לפחות שנתיים לטפל במינהור הזה. אגב, את המינהור לא מסלקים באמצעות יחידות היהל"ם. צריך להביא חברות כרייה שירימו את כל האדמה שם, ולצורך זה זה צריך לטהר את העסק בצורה מקסימלית".

אל"מ (מיל) סיבוני: "במשך עשרות שנים הגענו למצב שהצבא מסתכל על מכלול הנושאים. צה"ל מקבל כסף כדי להפעיל כח, לא לשום דבר אחר. ומעכשיו צריך לדהור קדימה למעשים. אנחנו צריכים לעשות בעזה חומת מגן שתיקח שנים. אנחנו נהיה ברצועה עוד שנים, גם ביהודה ושומרון, אחרי 22 שנה, נכנסים לטול כרם ולג'נין. וכך יהיה בעזה. אין מה לעשות. חטיבות מרחביות, שליטה אזרחית על הסיוע ההומניטרי, ולא צריך יותר מזה".

אל"מ (מיל) שפק: "אני חיה במדינה יהודית דמוקרטית. לא במדינת צבא. צה"ל לא עומד בפני עצמו, ולדרג המדיני יש תפקיד חשוב. לא יודעת אם צריך לשלוט – כמו שאומרים כאן מפה ועד עולם – בעזה. אני גם לא יודעת מה אורך הנשימה האזרחי כדי לעשות את זה. הרי בונים על צבא העם. צה"ל של היום לא יודע לתת מענה לדבר הזה. כשאני יודעת מה יכולות הצבא, כשאני יודעת מה המשאבים המוקצים, מה האמצעים והתשתיות, ומה אורך הנשימה האזרחי, שבו אני 8 חודשים מחוץ לבית שלי בדרום ובצפון. כשניקח את כל הדברים האלה בחשבון אל מול הגדרת המשימה, נוכל להגיד מהי. כשאומרים לעצור את החמאס, לא יודעת לכמה זמן. אם נוריד את המנהיגות, לא תבוא אחרת? וכן, צעקנו למה לא עובדים במקביל, וצעקנו 'איפה כולם?' כשהם היו על הגדר".

תא"ל (מיל) הראל כנפו: "אנחנו רחוקים מאוד מהכרעה בעזה. אני לוקח אתכם לחומת מגן, כשצה"ל נכשל כישלון חרוץ בלהגן על אזרחי מדינת ישראל. התפוצצו לנו אוטובוסים, מלונות ועוד. קם בוקר אחד ראש הממשלה אריק שרון ז"ל, ואמר לצבא: 'תכבשו בבקשה את יהודה ושומרון'. הצבא אמר 'אי אפשר'. שרון אמר: 'אם אי אפשר, לכו הביתה. נביא מישהו במקומכם'. התוצר הישיר מהדברים הללו: אלוף פיקוד המרכז סיים את תפקידו, מפקד יהודה ושומרון סיים את תפקידו. פתחנו במבצעים לכיבוש מחדש של ערים בגדה.

"גמרנו לכבוש את הערים, עשינו כתר סביב הערים. לא נתנו לאף אחד לצאת ולהיכנס שלא דרך צה"ל. ועשינו מבצעים במשך שלוש שנים, עוד פעם ועוד פעם לאותם מקומות. הרגנו מאות מחבלים. אחרי שלוש שנים הטרור הפסיק! אני הייתי מח"ט שכם. הטעות היתה שהחזרנו את הערים לרשות הפלסטינית, והטרור התחיל לצמוח שוב.

"בעזה אמורים לעשות אותו דבר: לכבוש את כל רצועת עזה, ליצור כתר מסביב לכל הערים בעזה, להיכנס לבצע מבצעים, להשמיד כמה שיותר מחבלים. ובסוף לא למסור אותה לידיים של אף אחד, אלא להקים שם ממשל צבאי לשנים. עד מתי? עד שהעזתים יהפכו לשווייצרים ויסכימו להתפרק מנשקם, ויהפכו לעם ככל העמים".

אל"מ (מיל) פרופ' סיבוני: "אני רוצה להזכיר לכולנו דבר אחד. במלחמת ששת הימים, מדינה קטנה של 2.5 מיליון תושבים, הטילה ממשל צבאי על רמת הגולן, יהודה ושומרון, על רצועת עזה, ועל סיני. יש פה כוחות ותעצומות נפש בעם הזה, שיכילו את הדבר הזה. כל הזמן מפחידים אותנו ממשל צבאי. זה קריטי. אם לא נשתלט על העניין האזרחי, חמאס ימשיך להשתלט על הסיוע ההומניטרי וישתמש בו כדי לשקם את עצמו".

 תא"ל (מיל) אורן סולומון: " זה הזמן ללכת בהגדרה ברורה: 'עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב'. אנו צריכים לפעול לפי האינטרס הישראלי בלבד!"

"התוצאה של המלחמה בעזה תקבע אם תהיה מלחמה בלבנון או באיו"ש, או מכל מקום אחר", אמר תא"ל (מיל) אורן סולומון, בכיר לשעבר במשרד ראש הממשלה, ובעל תפקיד במילואים בגזרת עזה. "האויב נוקט מולנו בשיטה של התשה טקטית אסטרטגית. התקווה שלהם שהם אלה שישברו אותנו. האויב מסתגל. אבל גם אנחנו.

"צריך להסתכל על האסטרטגיה כשלם. בראש – אירן חותרת לגרעין ומתקדמת. מפעילה את השלוחים שלה: חיזבאלה בראשם, ומיליציות מעיראק תימן. אנחנו מבינים את הכיתור שהם בנו ומפעילים, לצערנו, בהצלחה במלחמה הזאת. ככל שנצליח ונכריע, זה ירחיק את המלחמה לשנים רבות. ככל שגמגמם ונצא בכל מיני הישגים שנספר לעצמנו – כמו במבצעים קודמים, וכאשר ידענו בזמן אמת שהם הישגים חלקיים – זה ירחיק או יקרב את המלחמות בשאר הגזרות. זה חשוב בראיה אסטרטגית בראיה רחבה על כל האיומים. צריך להבין שהנרטיב הפלסטיני הוא 'באמצעות טרור נגיע להישגים מדיניים'. סינוואר חושב במונחים חזוניים.

"ישראל צריכה לקבל החלטות מחדש. לדוגמה צפון הרצועה – מפנים כל מי שנשאר. מתי יחזרו? יש לדרוש: 'תחזירו את החטופים, תפסיקו את המלחמה'. עד אז תחיו באוהלים 30 שנה, 50 שנה, כמו בסוריה, בלבנון ובירדן. מחנות הפליטים שם בדרג ב' עד היום.

"ברמה האופרטיבית – המשך הלחץ הצבאי בכל הרצועה, בו זמנית. בוודאי שליטה במעטפת. נשארים בפילדלפי כדי לעצור את כל צינור החמצן. זה המחיר שישלם מי שפותח במלחמה מול מדינת ישראל. זה ירחיק את המלחמה בלבנון, וזה יעצור כוונה של מישהו באיו"ש לצאת לאיזה מתקפת פתע על יישוב, שממנו ההסלמה תהיה ברורה.

"יש אילוצים בינלאומיים רבים. עשינו כל מה שביקשו מאיתנו. נתנו אוכל בכמויות. אנו נמנעים מפגיעה בבלתי מעורבים, ופועלים בהפוגות. אנו עושים דברים ששום צבא לא עושה. ולמרות זאת אנו נפגעים גם על ידי בנות בריתנו, ובכל מוסד משפטי בינ"ל מעמידים אותנו לדין. זה הזמן ללכת בהגדרה ברורה: 'עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב'. אנו צריכים לפעול לפי האינטרס הישראלי בלבד! לשים את כל השיקולים בצד. זו העת. זאת צומת הכרעה אסטרטגית למדינת ישראל".

"צריך להביא חורבן על עזה! ולדאוג שלא תשוקם", הכריז ד"ר דן שפטן, ראש המרכז לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה, מחברם של שמונה ספרים בנושאי הסכסוך הערבי-ישראלי. לדבריו, "חלק גדול של העולם הערבי זקוק לנו, משום שהאויבים שלנו אותם אויבים: אירן והאחים המוסלמים. אנחנו נלחמים עכשיו באחים המוסלמים, וכל מה שרע לאחים המוסלמים, טוב למצרים, טוב לירדן, טוב למרוקו, טוב לערב הסעודית, טוב לאמירויות, ולבחריין.

" צריך לדאוג שהחמאס ימשיך לסבול. הסבל שלהם עוזר לכך שהאחים המוסלמים לא ישתלטו על מצרים, על ירדן או ערב הסעודית. כי אם האחים המוסלמים יעשו את זה, תהיה לנו מלחמת נצח עם כל העולם הערבי. ומול אירן אנו צריכים שותפים בעולם הערבי, ויש לנו.

"שנית צריך להוכיח שהעולם לא יכול לעצור אותנו מלעשות את זה. לא האו"ם, לא האג, ולא אף אחד. ועוד יותר מעניין – יש לנו אינטרס בעימות מול ארה"ב! אנחנו צריכים להראות לעולם הערבי שהאמריקאים לא יכולים לגרום לנו לעשות את אותן שטויות, שהם עושים במזרח התיכון.

"שלא נטעה, האמריקאים עמדו לצידנו בשעות קשות, ואפשר לסמוך עליהם. אבל אסור להקשיב להם. האמריקאים כמעט תמיד טועים. לעבוד יחד זה נהדר. להקשיב – אף פעם! האמריקאים כמעט תמיד המליצו לנו לעשות את הדבר הלא נכון. טרומן כתב איגרת לבן גוריון, בה דרש להחזיר את הפליטים ב 1949. קנדי רצה להביא לנו את הפליטים. רייגן הטיל סנקציות כי תקפנו את הכור הגרעיני בעיראק.

"לאמריקאים יש אסטרטגיה לא נכונה! מבחינת האמריקאים, בכל סאדם חוסיין יש איזה תומס ג'פרסון קטן שרק רוצה לצאת החוצה, אבל היתה לו ילדות קשה, אז צריך לעזור לו ולתת לו עזרה הומניטרית".

שפטן מתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית. "הדבר הראשון שמדינה פלסטינאית תעשה זה להביא את אירן לטולכרם ומיליציות אפגאניות לקלקיליה! כך שהרעיון בכלל ללכת לכיוון הזה הוא רעיון הזוי!", אמר. "כדי להמשיך את ההצלחה של המפעל הציוני צריך להגיע להכרה שאין פתרון. שגם הנכדים שלנו יהיו בעזה".

מתיחות קלה נרשמה בפאנל האחרון בנושא "שליטה אזרחית בעזה חלק מובנה במעשה הצבאי", בהנחיית יוסי יהושוע, כתב לענייני צבא וביטחון של "ידיעות אחרונות".

אל"מ (מיל) טליה לנקרי, לא היססה להשמיע עמדה מנוגדת לרוב הנואמים. לנקרי כיהנה כראש חטיבת עורף במטה לביטחון לאומי, וכסגנית ראש המל"ל לעורף וללוחמה בטרור. "אני חושבת שצריך להפסיק את המלחמה הזאת, לצאת עם עיסקה", אמרה לנקרי. "אם יש יכולת להגיע לעיסקה של החזרת החטופים כולל הפסקת הלחימה ויציאה מרצועת עזה, זה מה שצריך לעשות. אם אין את זה, אז אין דילמה. אז נכנסים וממשיכים את המלחמה יותר חזק.

"מעשה צבאי לא יכול לעמוד בפני עצמו ללא מעשה מדיני. המלחמה היא אמצעי ולא מטרה. זה מה שקורה כבר תשעה חודשים – המלחמה היא מטרה. אפשר להכריע את חמאס, ובלבד שיש לנו חלופה שלטונית".

ד"ר רפאל ביטון, מרצה בכיר למשפטים במכללת ספיר, עמית מחקר במכון משגב לביטחון לאומי, וחבר דירקטוריון בעיתון "גלובס": "המצב מורכב מדי מכדי שניסחף לפתרונות פשטניים. אנו כל פעם מנסים לדחות את תשלום החוב בדם כדי לא להילחם היום. הדחיה הזאת, באיזור הזה, היא בריבית של ארגוני פשיעה, וארגוני טרור.

"כשארגון טרור מבצע בנו ג'נוסייד ופשעים ברמה כל כך קיצונית, ואתה מפסיק מלחמה כשהוא עוד על הרגליים, ואומר לעצמך בשנה-שנתיים הבאות, כשהוא יעשה 'וי למצלמות',  'אני אתארגן', 'אני אמצא דרך', האירוע הזה ייגמר בעוד מתקפה רבתי עלינו בתוך שנתיים-שלוש. לא צריך להיות מבריק כדי להבין את זה".

"אירן מפעילה אסטרטגיה של לאמלל את החיים כאן. אני חושב שהאסטרטגיה הישראלית צריכה להיות מנגנון התחייבות פומבי הפוך, שאומר שבכל טריטוריה שישתמשו בה כדי לתקוף אותנו, ישראל תתפוס אותה, תנקה אותה מאוכלוסייה עוינת, ותעביר את גדר הגבול לכיוון הזה. אם צריך עד הליטני, ועד סוריה, אם תהיה תקיפה מסוריה. כלומר, האויב צריך לדעת שתקיפת ישראל במטרה לצמצם אותה, תביא להרחבה שלה".

אל"מ (מיל) לנקרי: "אני אומרת: בוא נלך על אסטרטגיה אחרת. בוא נבין שיש לנו עוד כמה דברים במדינה הזאת שהם חשובים, ולא נכריז 'תמות נפשי עם פלישתים'. אלא, נביא לידי ביטוי גם את הכלכלה, את היחסים הבינלאומיים ואת הבטחון הבינלאומי, לא רק את החלק הזה של הביטחון בתוך הבטחון הלאומי. אנחנו צריכים לחתור למו"מ להחזרת החטופים".

"אין שום אסטרטגיה של הכלה שתעמוד מול ארגוני טרור", השיב לדברים ד"ר רן ברץ, לשעבר ראש מערך ההסברה הלאומי, מנכ"ל עמותת "אל הפרט", מייסד אתר "מידה" ובעבר מרצה לאסטרטגיה צבאית במלט"ק, המכללה לפיקוד טקטי . "קיימת תחושה שמשהו לא עובד. אנחנו צריכים להגיד 'מה', והצבא צריך לתת את ה'איך'. הצבא צריך לתת תוכנית שמנצחת את החמאס. מה שקורה בצה"ל זה תהליך הידרדרות עמוק של המחשבה האסטרטגית בצבא. במקום לתת תוכנית מנצחת, הצבא משנה את המושגים שלו, כך שתמיד יוכל לומר שניצח.

"הצעדים הקיומיים שאני הייתי עושה: תיקון הקונספציות השגויות, שהביאו אותנו לכאן. החלפת ההנהגה הצבאית בטחונית. כלומר, גם הדרג הפוליטי. וכל זה כדי לעשות בניה מחדש של הכח הצבאי בדגש על זרוע היבשה, שפשוט נשחקת עד עפר. להמשיך להפעיל לחץ צבאי בעזה אך לפנות כמה שיותר אנרגיות לשיקום הצבא".

"מדברים איתנו על עלויות של 20 מיליארד שקל לשנה אם ניישם ממשל אזרחי. מבהילים אותנו שמדובר בהיקפים אדירים בהוצאות כספיות. למעשה, מדובר במספרים הרבה יותר סבירים", אמר אל"מ (מיל) דוד חכם, המשמש כעמית מחקר במכון מרים. בעבר כיהן כיועץ לענייני ערבים למספר שרי ביטחון. "הצענו הצעות עם ויתורים מפליגות לחמאס, וסינוואר מסרב. לכן אין מנוס, אלא העצמת הלחץ הצבאי עד הסוף, ברפיח.

"מרכיב ראשון זה המרכיב הצבאי בטחוני. מתחייבת שליטה בטחונית צבאית ברצועת עזה. שתהיה לצה"ל, בסיוע שב"כ, יכולת להגיע לכל נקודה בשטח, באפס זמן. "המרכיב השני: ישראל לא צריכה להיבהל משיקום או פעילות של מנהל אזרחי באמצעות שלוחות פלסטיניות מקומיות. כלומר, שלטון צבאי עם מרכיב אזרחי. לא אומר לאורך זמן. אבל קודם כל, מיגור החמאס".

לצפיה בכנס המלא היכנסו לכאן