בימים בהם המונח משיחיות רווח בשיח הפוליטי הישראלי רצינו לברר מה התחדש תחת השמש כשעולה המילה משיחיות בחברה הישראלית, התרגלנו בעל כורחנו כי עולה לפנינו תמונתם של חברי הכנסת הגזענים מהבית היהודי, עוצמה יהודית והשוליים הרחבים והיותר תמוהים (במילים עדינות) של הליכוד.
מאז ומעולם חברי כנסת אלו דגלו בפעולות כוחניות בכל הקשור למאבק בפלסטינים ובתנועת הדגל של ישראל מפעל ההתנחלויות – לאמור, כל דאלים גבר. אנחנו בעלי הבית, אנחנו השופטים ואנחנו חורצים את דינכם ומבצעים. דומה כי מאז השבעה באוקטובר התנהלות זו עלתה מדרגה והתבטאויות של חברי כנסת ושרים מהימין, לצד מעשיה של ישראל בעזה, הביאו אותה לבית הדין בהאג לדיון בדבר ביצוע רצח עם ברצועה. רבים מהאגף המתון בחברה הישראלית, ככל שנותר כזה מתחלחלים כאשר נורמות קיצוניות מחלחלות לחברה הישראלית ולצה"ל.
לדוגמה, ביום שבת האחרון כוח צבאי ישראלי ירה ופצע נער בן 14 פצעים אנושים והוביל אותו על מכסה המנוע "לסיבוב ניצחון". הנער, שתואר בתקשורת הישראלית כמחבל (איך לא? הוא פלסטיני וזה מספיק), ובכן, "מחבלנו, הצעיר לא נעצר ולא נחשד בדבר והועבר לטיפול הסהר האדום ובידיים הפלסטיניות נפטר מפצעיו. דו"ץ שאמינותו בעל הנוגע לשטחים הכבושים בפרט, מיהר להסתייג ממעשה החיילים אשר טענו כי היה זה הנער אשר ביקש שכך יובילו אותו לקבלת עזרה רפואית, אשרי המאמין. בציבור ובתקשורת המקרה הופיע באורח שולי ובטח לא בעמוד הראשי של שום עיתון או אתר חדשות.

עליית החמאס – להפוך בהדרגה לכוח רעיוני מרכזי בכל רחבי מדינות ערב המסביר כי התבוסה לישראל מקורה בריחוק מהאל, זניחתם של ספרו של האל ושל המסורת של הנביא והיקסמות שווא מאויבי האל שהם המנהיגים החילונים של התקופה. תחת שלטונה של ישראל בגדה המערבית ובעזה מהלך שנות השבעים, מספר המסגדים בעזה ובגדה המערבית הכפיל את עצמו, הוקמה האוניברסיטה האסלאמית בעזה, תאי הסטודנטים האסלאמיים באוניברסיטאות משכו אליהם צעירים פלסטינים, ספריו וכתביו של סייד קוטב (שעוררו בהם השראה רבה בשל קריאתם לכונן סדר חברתי אסלאמי בעולם המוסלמי, גם באמצעות ג'יהאד) הופצו בקרב תושבי עזה והגדה, וארגוני צדקה ומסגרות חברתיות אסלאמיות הוקמו. ישראל, מצידה, אישרה פעולות אלה של האסלאמיים מתוך ציפייה שהן יחלישו את אחיזתו של אש"ף ברחוב הפלסטיני. בהינתן תשתית דתית, חינוכית חברתית כה רחבה בשטחים לא ניתן היה לעצור בשנת 1987 את הקמתו של החלק הצבאי של החמאס היונק את הבסיס האידאולוגי שלו והיכולת הארגונית מתשתית אותה הוא הקים בברכתה של ישראל אשר הייתה מעוניינת בכוח שיאזן את תנועת הפתח החילונית. (ע"ע – פרסומי מכון ואן ליר https://www.regthink.org/the-hamas-long-path/). לאור העיון בהיסטורית היחסים של ישראל והחמאס אין זה מפתיע שישראל אפשרה את שגשוגו של הארגון ברצועה עד למלחמה ממש. ליתר דיוק היו אלה ממשלות הימין, אשר ראו בגורם קיצוני כחמאס מוצא מפשרה מדינית שעשויה הייתה להבטיח חיים טובים יותר. למעשה התשתית שישראל הייתה שותפה להקמתה דחתה עוד יותר את האפשרות לפשרה כי, כידוע, על רצון האל לא ניתן להתפשר. נתניהו רצה בהתחזקות החמאס מסיבות פוליטיות נטו. הא לא נדרש לעסוק בעזה, לא נדרש לעסוק בשטחים הכבושים ונתן לימין הקיצוני לגדל את שיחי הפרא באורח חופשי. מ"קומץ" מתנחלים פרועים, זה הפך להתנחלויות פרועות ששלטון החוק עניין אותן כעיתון לעטיפת דגים. הם, הם החוק, המשפט, והזרוע הביצועית.

אין זה המקרה היחידי בו ישראל הרחיקה גורמים מתונים מהשטח. פאהד קווסמה ראש עיריית חברון, אשר עמד בקשרים מדיניים עם ישראל ונהג להידבר עימה בסוגיות מדיניות גורש בשנת 1980 ללבנון יחד עם מוחמד מילחם ראש עיריית חלחול, והקאדי רג'ב א-תמימי. התירוץ לגירוש היה פיגוע טרור קשה בו נרצחו תלמידי ישיבה מקריית ארבע בדרכם לבית הדסה בחברון ב2/5/1980. פיגוע טרור קשה זה מטעם תנועת הפתח לא יוחס ישירות לאף אחד משלושת המגורשים אבל הרחקתם הייתה בגלל התנגדותם הלא אלימה להתנחלות. התנגדות לא אלימה?, הבינו המתנחלים הא דרך רעה. איך נגרשם באלימות כשהם בלתי אלימים בעליל?
התנגדות שבשיאה נערך כנס מחאה נגד ההתנחלות. בימים אלה בהם ישראל מותקפת בצורה ברוטאלית בחזיתות שונות כנס שכזה נחשב בוודאי אירוע מינורי. אך לא כך בעיני השלטון המאויים ממנהיגות אזרחית איתנה, במיוחד אם אינה אלימה ועשויה להתקבל באהדה בקהילה הבינלאומית. בעקבות הכנס, פאהד קוואסמה ננזף על ידי מפקד אזור יהודה ושומרון בן אליעזר, לימים חבר כנסת ושר מטעם מפלגת העבודה. פעולות כאלה ואחרות עולות בקנה אחד עם אמירתו של השר סמוטריץ לפיהן החמאס (ולמעשה כל גוף קיצוני אחר ש.ק.) הוא נכס ואילו הרשות (וכל גוף המעוניין פשרה ש.ק.) נטל.

אמירתו של השר האדון בצלאל סמוטריץ מהווה המשך ישיר של מדיניות ישראלית ארוכת שנים שמניינה עולה על מניין שנותיו של השר, כבודו לא המציא את המשיחיות הוא רק מיישם אותה בצורה קולנית. האם דווקא קולניות זו היא שתגרום לקהילה הבינלאומית להפעיל על ישראל לחץ אפקטיבי לפשרה עם הפלסטינים? אין ספק, כהנא קם לתחייה ופרש את כנפי הזדון. אומנם תנועתו הוצאה מחוץ לחוק, אבל הנה אנחנו פה. בכנסת ובממשלה, והחוק? הצחקתם אותנו.
בתוך כך מדווחים הפלסטינים כי כוחות ביטחון הרסו בית בבנייה בכפר מארה מואלה, דרומית לבית לחם. ראש מועצת הכפר מארה מואלה, חאלד אבו שקרה, אמר לסוכנות וופע כי כוחות הכיבוש הרסו בית בבנייה, בשטח של 400 מ"ר, השייך לאזרח סמיר מוחמד אבו שקרה. לפי נתוני ועדת ההתנגדות לחומות ולהתנחלויות, רשויות הכיבוש ביצעו 47 פעולות הריסה, שהשפיעו על 66 מתקנים, בהם 35 בתים מאוכלסים, 5 לא מאוכלסים ו-15 מתקנים חקלאיים ואחרים, בגדה המערבית, כולל ירושלים, במהלך החודש האחרון. מאי.

פגיעה בתקשורת הפלסטינית
ממד נוסף שלא דווח בתקשורת הישראלית הוא מניעת עיתונאים פלסטינים מלדווח על המתרחש בגדה המערבית. סינדיקט העיתונאים הפלסטינים הודיע לפני כשבועים כי תועדו 84 אירועים שבהם גנבו כוחות הכיבוש (כך לשון ההודעה) הישראליים רכוש אישי של עיתונאים מאז תחילת התוקפנות בעם הפלסטיני באוקטובר 2023. על פי ההודעה דו"ח של ועדת החירות של הסינדיקט העלה כי מאז תחילת התוקפנות הישראלית תועדו 50 תקריות של תפיסת טלפונים סלולריים של עיתונאים, במיוחד במהלך פשיטות ביתיות ומעצרים. בנוסף, הוחרמו או הושמדו שמונה מחשבים ניידים, שמונה בתי דפוס פלסטינים כוונו, ושלושה רחפנים ששימשו לצילום עיתונאי צולמו על ידי חיילים ישראלים. פריטים גנובים נוספים כללו כבלי עבודה, מיקרופונים, אפודי מגן, בעוד מצלמות רבות נופצו. בהתייחס לדו"ח, מוחמד אל-להם, ראש ועדת החירות, הדגיש כי תקריות אלו התרחשו אך ורק בגדה המערבית. הוא ציין כי היקף הגניבות וההרס ברצועת עזה גבוה משמעותית, כאשר כ-86 מפקדות של משרדי התקשורת הופצצו והושמדו, מה שמקשה לעמוד על כל הנזקים עקב ההפצצות והתוקפנות המתמשכים. אל-להם גינה את פעולות הכוחות הישראליים, וקבע שמה שהישראלים מכנים "החרמה" הוא פשוט גניבה, המתרחשת ביום ובלילה. הוא מתח ביקורת על היעדר תיעוד משפטי או הוכחה להחרמה, והשווה את המעשים של כנופיות פשע.
מעצרי פלסטינים
סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא – דיווח כי מאתמול (שני)בערב ועד היום שלישי בבוקר עצרו כוחות הביטחון הישראלי לפחות (25) אזרחים מהגדה המערבית, בהם פצוע ועצורים לשעבר. מהרשות לענייני אסירים ואסירים לשעבר ומועדון האסירים נמסר כי פעולות המעצרים התרכזו בנפת שכם, בעוד שאר המעצרים חולקו בין נפות בית לחם, רמאללה וקלקיליה, בליווי פשיטות נרחבות. והתעללות, במיוחד במחנה בלאטה בעיר שכם, ומכות קשות נגד עצורים ובני משפחותיהם, בנוסף להרס וחבלה של בתי אזרחים . הרשות לענייני אסירים ציינה כי מספר המעצרים הכולל עלה מאז השביעי באוקטובר האחרון ליותר מ- (9,385), ובסך הכל נכללים אלה שנעצרו מבתיהם, דרך מחסומים צבאיים, אלה שנאלצו להסגיר את עצמם בלחץ, ואלה שהוחזקו כבני ערובה.