Skip to content

"הילד זומבי, לא אוכל, לא שומע, לא רואים אותו" – למה דוחפים להם ריטלין?

למה מערכת החינוך ומכוני האבחון מקדמים כל כך את השימוש בריטלין, במקום ללמד את המורים איך ללמד, איך להתמודד? מאת נוי כרמל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

לכל תרופה ולכל סם יש תופעות לוואי. למה מערכת החינוך ומכוני האבחון מקדמים כל כך את השימוש בריטלין, במקום ללמד את המורים איך ללמד, איך להתמודד עם התלמידים? כתבה שנייה בסדרה 

מאת נוי כרמל

בכתבה הראשונה בסדרה על השימוש בריטלין במערכת החינוך גילינו כי מספר המטופלים בריטלין ודומיו בישראל נמצא בקצב עלייה מסחרר ונחשפנו למעט מהלחץ המופעל על הורים וילדים כדי שתלמידים ייגשו לאבחון. אבל מה זה בעצם כל כך אכפת לנו?

נתבונן לרגע בעדות הבאה:

“נתתי לו את הקונצרטה 27 מ”ג שהוא צריך לקבל. חצי יום הוא היה בסדר, כאילו מה זה בסדר? שקט, מטייל, זומבי, לא אוכל, לא שומע. לא רואים אותו. אחרי הצהריים, כשחזרתי מהלימודים לאמא שלי לאסוף אותו, אני רואה את הילד עוד יותר גרוע. אומר לי אמא קר לי, והלסת שלו מתחילה לטייל שמאל ימין. מתחילים לו טיקים וכל מיני דברים. הדופק גבוה והלחץ דם גבוה, והילד יושב לך לא ילד. אתה שם לו את היד על הגב והלב שלו יוצא”.

המקרה הזה נגמר בשלום, אבל הוא מזכיר לנו פרט חשוב – לכל תרופה ולכל סם יש תופעות לוואי. וכמו שאמר הרוקח, אילן סלומון – ככל שאתה ממשיך עם תרופה יותר זמן כך עולים הסיכויים שתפתח תופעות לוואי בגללה. מי מאיתנו היה רוצה שהילד שלו ייקח במשך שנים יום יום אקמול?

נ', שעבדה במערכת החינוך ברחובות, מספרת:

 “כשהייתי בישיבת היגוי בעירייה עם כל סוגי המנהלים שיש, נעמדת מספר שתיים ואומרת 'תקשיבו, חברה, לדחוף אבחונים כמה שיותר. לדחוף אבחונים כמה שיותר'. שלוש פעמים היא חזרה על זה. ואז אמרתי לעצמי, לא אמורים לדחוף כאן מתמטיקה, היסטוריה, אנגלית, ערבית, ספורט חינוך, תנ”ך, אמנות כל מיני דברים אחרים?”

 נראה שלא. אבל למה בעצם? למה מערכת החינוך ומכוני האבחון מקדמים כל כך את השימוש בריטלין?

"ילדים מאד חכמים, חלקם אפילו יותר חכמים מהמורים שלהם"

תלמיד בוהה
המורים לא יודעים איך לעבוד איתם (צילום אילוסטרציה: David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net)

אתי בנימין, יו”ר הנהגת ההורים הארצית, מעבירה את ביקורתה על מערכת החינוך: “לצערי, חלק גדול מהמורים פשוט לא רוצה לעבוד קשה. אלה ילדים עם אינטליגנציה מאד מאד גבוהה, ילדים מאד חכמים, חלקם אפילו יותר חכמים מהמורים שלהם. והמורים לא יודעים איך לעבוד איתם. אז כל הערה של הילד, כל התנהגות שהיא קצת חורגת מהנורמה, כשהילד הוא קצת מעיר הערות, או קצת דעתן, מחליטים שהוא צריך אבחון, ושהילד צריך ריטלין. מערכת החינוך לא מסוגלת להתמודד עם הילדים”.

אבל לא יכול להיות שכל המורים שלנו הם פשוט עצלנים. הרי מי שבחר לעבוד בחינוך, נראה שגם יש לו זיקה לנושא ונראה גם שהוכשר למקצוע כראוי.

אשה שעבדה במספר בתי ספר בארץ סיפרה לי שהחליטה לעשות סקר לא רשמי בקרב מורים. היא שאלה אותם אם למדו הוראה, כולם השיבו בחיוב. אבל כששאלה אם לימדו אותם איך ללמד, איך להעביר את החומר. איש לא השיב בחיוב. "תבין, שאלתי לא מעט, אחד לא אמר לי 'כן, למדתי איך ללמד. כן, למדתי איך לעמוד מול כיתה, למדתי איך להפעיל ילדים, איך להשתלט על ילד'. אחד לא ענה לי כן על השאלות האלה!" אמרה אותה אשת חינוך.

האמירה שמורים לא לומדים איך ללמד נשמעת מופרכת, אך כותב שורות אלו, שעבד בבתי ספר כמדריך חינוכי, יכול להצהיר שהמורים בבתי הספר לא זכו כמעט בכלל לליווי בתחום ההוראה והחינוך. איכות העברת החומר והתוכן החינוכי הישיר והעקיף שעבר לתלמידים היו תלויים כמעט ורק בקישוריו האישיים והקודמים של המורה.

ריטלין אינו תרופת קסם, שמי שלוקח אותה לא ידע פתאום איך ללמוד.
ריטלין רק ממקד, או לפחות מדכא את הקופצנות.
אם חסרים לך הכלים ללמידה, הם ימשיכו להיות חסרים גם אחרי שלקחת ריטלין

 לא רק המורים חסרים את ההכשרה והליווי להוראת תלמידים בעלי בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה. גם התלמידים וההורים אינם מקבלים את הליווי המגיע להם. ריטלין אינו תרופת קסם, שמי שלוקח אותה לא ידע פתאום איך ללמוד. ריטלין רק ממקד, או לפחות מדכא את הקופצנות. אם חסרים לך הכלים ללמידה, הם ימשיכו להיות חסרים גם אחרי שלקחת ריטלין, ותצטרך לפתח אותם.

למטרה זו השרות הפסיכולוגי של משרד החינוך, בשיתוף עם עמותת “יחד”, פיתח תוכנית בשם למוסס את השריון. תוכנית זו אמורה להעניק לתלמיד, להורה ולמורה את הכלים להתמודד עם קשיי הלמידה הנלווים לבעיות הקשב. למרות זאת פרופסור אור-נוי, הממונה על תחום התפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות, אומר כי מספר בתי הספר בהם מתקיים טיפול זה באופן מלא הוא קטן, ורבים מהם הם בתי ספר פרטיים. אתי בנימין מהנהגת ההורים הארצית אומרת כי מהתרשמותה טיפול זה לא מתקיים כלל.

אם זה המצב, כיצד יכול תלמיד בעל בעיות קשב וריכוז או קשיי למידה לפתח כלים עצמאיים, כאלו שיעזרו לו גם כשהשפעת התרופה פגה, או אף בעת השימוש בה?

המשך בשבוע הבא

צילום אילוסטרציה: David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן