דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

טנסי וויליאמס כתב דרמה משפחתית רגישה ועוצמתית, ששוברת את הלב. בסיפור הזה יש הכל: אהבה וגעגועים, חלומות ואכזבות, חרדת נטישה והרס עצמי, וגם פנטזיה על אושר שלא קיים. תמונות מחיי משפחה, שמנסה לשרוד מול מציאות  קשה ומטלטלת.

העלילה מספרת על משפחת וינגפילד, האם אמנדה ושני ילדיה הבוגרים טום ולורה, זמן קצר לאחר שאב המשפחה נטש אותם לטובת חיים חדשים. השלישייה נאבקת בשגרה מלאת האכזבות, ובורחת אל עולם דמיוני של אשליה ופנטזיה.

כדי שלא ניתקל שוב בתיאטרון משעמם ומיושן, שמרחיק את הקהל מהאולמות, הבמאי אריאל וולף מעניק לסיפור פרשנות מקורית ומנסה להנגיש את ההצגה לקהל באמצעות דימויים ויזואלים עשירים, וידאו ומוזיקה עכשווית.

לפעמים זה עובד, לפעמים זה מיותר, לפעמים אפילו מפריע, בעיקר צלם הווידאו, שמסובב על הבמה, ולא ברור למה צריך אותו. הגימיקים האלה מעניקים קצב וצבע להצגה והם בהחלט פרשנות מעניינת. הם אינם יכולים לבוא במקום שחק מרגש.

ובנוגע למשחק המרגש – עירית פשטן, בתפקיד הגיבורה אמנדה, נוגעת ללב. פשטן אינה משחקת. היא זועקת את הכאב הבלתי נגמר של הדמות השתלטנית, הפגועה והשברירית, שהעולם מתמוטט עליה. תפקיד קשה שפשטן מצליחה לצלוח. לפעמים בא לי לעלות לבמה ולחבק אותה. איתי שור בתפקיד טום, משתדל מאוד להיות אמין,  אנה פוגשט בתפקיד לורה הצעירה, חסרת אנרגיה ולגל זק, בתפקיד התקווה הגברית של המשפחה, יש נוכחות, אבל אין תפקיד משמעותי.

"ביבר הזכוכית" אינה הצגה קלה. היא עוסקת בחיים עצמם ודורשת מהצופים להתבונן עמוק פנימה, לתוך החיים שלהם. אם אתם מוכנים לזה ומוכנים להכיל גם רגעים פחות מעניינים, לכו לראות.