הסרט "דדפול & וולברין" של אולפני מארוול נמצא בהפקה קרוב ל-25 שנה, מאז ש-יו ג'קמן עטה לראשונה את חליפת העור השחורה וטפרי האדמנטיום כדי לגלם את וולברין בסרטי "אקס-מן" של שנות ה-2000. בעוד ראיין ריינולדס הפך לתוספת עדכנית יותר לסדרת סרטי "אקס-מן" של אולפני פוקס המאה ה-20, הוא גם הפך לשם נרדף לדמות דדפול – והוא עושה זאת בשלמות. במקום ללכת על מסלול של מציאות חדשה, "דדפול & וולברין" מנצל את המולטיוורס (רב-יקום) כדי להסביר כיצד כיצד דמויות חדשות הצטרפו ליקום הקולנועי של מארוול, אבל בעיקר כדי להציע קומדיית פעולה מהנה במיוחד.

העלילה של "דדפול & וולברין" היא איכשהו מסובכת ובסיסית כאחד. הסרט הוא בעצם מסע של זוג גיבורי-על שהופכים להיות חברים, וזה מתפתל במולטי-וורס ובדמויות מוכרות וכאלה שקצת פחות. מי שהזדמן לו או לה לצפות בשתי העונות של הסדרה "לוקי", בוודאי למד להכיר את ה'רשות למשתנים בזמן'. בסרט זה הרשות חוזרת, ומוציאה את דדפול מציר הזמן שלו, כשנאמר לו שהיקום שלו בבעיה. במקום לעבוד עם סוכן מהרשות, מר פרדוקס (מת'יו מקפדיין), דדפול מחפש עזרה מאחד הוולברינים של המולטי-וורס. מכיוון ששני החברים החדשים הולכים נגד הזרם, הרשות מגרשת אותם לריק – ערימת האשפה של הרב-יקום – שם הם נאלצים להתמודד עם קסנדרה נובה (אמה קורין).

קשה להגיד ש-"דדפול & וולברין" הוא סרט 'טוב'. פיתוח הדמות קצר בכל קנה מידה, ובדמויות אורח הוא בכלל לא נמצא. ועדיין יש קו רגשי, שכן דדפול מחפש מטרה שתגרום לו להמשיך את חייו – הכל כדי להרשים את ונסה (מורנה בקארין), כי היא בסופו של דבר – דמות אנוכית. לוולברין החדש יש סיפור רקע טראגי, שכמעט ולא נוגעים בו, כדי להצדיק את בעיות הכעס שלו. כל שאר הדמויות בסרט "דדפול & וולברין" הן דמויות חד-ממדיות, אשר קיימות רק כדי לשרת את העלילה או לקבל עידוד מהקהל.

אבל זו לא הסיבה שאתם הולכים לצפות ב-"דדפול & וולברין" – וזו גם לא הסיבה שנהנים מהסרט. "דדפול & וולברין" הוא מכתב אהבה לסרטי מארוול ב-30 השנים האחרונות. מי שגדל על צפייה בסרטי "אקס-מן", ונאלץ גם לסבול ולזוז בכיסאו מסרטים פחות מוצלחים מהסדרה, או אפילו להכמיר ליבו מהתחלות כוזבות, כמו "ארבעת המופלאים", בוודאי ייהנה. בכך, "דדפול & וולברין" נותן סגירה לכל האכזבות. זהו סרט המשרת את המעריצים באופן אולטימטיבי. אפשר לכנות את זה הגרסה של פוקס ל-"הנוקמים: סוף המשחק", דרך עדשה משובבת וגסה במיוחד של דדפול.

כאמור, "דדפול & וולברין" מופק ומיועד עבור אלו עם אהבה עמוקה ומתמשכת לסרטי מארוול; כתוצאה מכך, הסרט לפעמים מותיר מעריצים מזדמנים מאחור ובאבק. שלושת העשורים האחרונים טומנים בחובם הרבה סיפורי סרטי מארוול, ואפילו אלה שראו כל סרט וסרט, ואף כל פרק מכל סדרה שהתייחסו אליהם בסרט "דדפול & וולברין" עלולים להיות מבולבלים מעודף הרמזים והמחוות. למרבה המזל, הסרט יוצר איזון טוב בין אזכורים, תכני עבר ותרבות הפופ של ימינו. ובכל זאת, זה מסוג הסרטים שבהם עדיף לעשות שיעורי בית אם אתם רוצים להעריך הכל.

בהתחשב ששני גיבורי-העל נמצאים בכותרת הסרט, אין זה צריך להפתיע ש-"דדפול & וולברין" תלוי רק באיכות המשחק של ריינולדס ו-ג'קמן. ברור מההופעות שלהם, שהם הביאו יותר מ-100% מעצמם לסרט הזה, והיה להם פשוט כיף לצלם אותו. גיבור-העל המהיר עם הפה המלוכלך של ריינולדס משתלב היטב עם הסטואיות הקשוחה והסטרייטית של וולברין בגילומו של ג'קמן; הכימיה הקומית של השחקנים נוצצת בכל סצינה שבה הם נמצאים. זה חיבור מושלם בין הדמויות האלה, מאז שהופיעו יחדיו על המסך לראשונה ב-2009.

נראה כי גם שאר השחקנים נהנו מאוד בצילומי "דדפול & וולברין". מקפאדין וקורין מופלאים כנבלים, גם אם הם נופלים קצת במלכודת של מארוול, ולא עודכן להם עומק או אופי. בנוסף, נראה שכל השחקנים שיש להם הופעות אורח בסרט אהבו לתת מעצמם – וגם אם ההבלחה שלהם על המסך קצרה או ארוכה, היא עדיין מהנה ביותר. בסופו של דבר, "דדפול & וולברין" הוא סרט שנעשה כדי להיות חביב הקהל, והוא מצליח מבחינה זו. אולי הסרט לא יעבור חלק אצל כולם, אבל אחרי כמה אכזבות רב-יקומיות, "דדפול & וולברין" הוא 127 דקות של כיף.